גן לאומי שבטה

מוקדי עניין

• שרידי עיר ביזנטית, חלקה משוחזרת
• כנסיות מהתקופה הביזנטית
• שחזור בוסתן על פי שיטות הגידול הנבטיות
• שרידי מבני קולומבריה (שובכי יונים)

פירוט

בית משלחת קולט: בית אבן מדרום לרחבת החניה. את הבית בנו משלחת החפירות של אוניברסיטת ניו יורק ובית הספר הבריטי לארכיאולוגיה בירושלים, בראשות דנסקום קולט (בן למשפחת יצרני הנשק המפורסמת). המשלחת חפרה בשבטה בשנים 1934- 1936.
"השער המערבי": שבטה לא הוקפה חומה ולא נמצאו בה ביצורים, אבל בתיה החיצוניים נבנו בקו רצוף דמוי חומה. פתח הרחוב שבמערב העיר, המכונה "השער המערבי", משמש מעין שער.
"בית האורווה": בית מגורים גדול שנבנה סביב חצר פנימית. גרם מדרגות מעיד על קומת מגורים נוספת. בקירות אחד החדרים משולבים שקתות ואבוסים, והם מעידים שאגף זה של הבית שימש לאחסון בהמות. שטח בית ממוצע בשבטה, כולל החצר, מגיע לכ-360 מ"ר.
"בית הבריכה": הבית גובל בבריכות הציבוריות של שבטה והוא דוגמה לרמת הבנייה הגבוהה של בתי שבטה. החלק התחתון של הקירות, עד לגובה 2 מ' בערך, בנוי אבני גיר קשה בסיתות גס, ואילו החלקים העליונים בנויים אבני גיר רך בסיתות עדין. עובי הקירות כ-70 ס"מ והם גורם מבודד מעולה. בפינת החצר נמצא פתחו של בור מים – מאפיין קבוע בבתי שבטה. עוד מאפיין הוא עיטורים גאומטריים במשקופי הפתחים ובבסיסיהם.
כיכר הבריכות: כיכר ובה שתי בריכות מים גדולות (רק אחת נחפרה). המים לבריכות הגיעו באמת מים ממרחק 2.5 ק"מ מן העיר, ובהמשך בתעלות שנראות באתר גם היום. בורות המים שבחצרות הבתים היו פרטיים, אך הבריכות שימשו את כלל הציבור.
הכנסייה הדרומית: הכנסייה הדרומית נבנתה כנראה על מבנה פולחן מהתקופה הנבטית. אולם התפילה הוא בסגנון בזיליקה – אולם תווך ששתי שורות עמודים מפרידות בינו לשני אולמות צדדיים (סיטראות). אולם התווך רוצף בלוחות שיש והסיטראות רוצפו בלוחות אבן גיר. לצד האפסיס נבנו שני חדרים מרובעים, כפי שהיה מקובל בערי הנגב במאה ה-4 לספירה. מאוחר יותר, כנראה בתחילת המאה ה-6, נבנו במקום החדרים אפסידות ובהן גומחות קטנות להנחת שרידי קדושים בתיבות מיוחדות. מצפון לכנסייה נבנה אגן טבילה (בפטיסטריום) גדול. באגן הטבילו תינוקות וכן מבוגרים שביקשו להתנצר, חלקם בני האוכלוסייה הנוודית.
המסגד: מצפון לאגן הטבילה וצמוד לו התגלו שרידי אולם ובו 2 שורות עמודים, 3 עמודים בכל שורה. המסגד שירת מוסלמים שהתיישבו בשבטה או את אנשי שבטה שהתאסלמו. בכניסה למסגד נראית מדרגה עשויה אבן מעוטרת בצלב, ונראה שהיא מוכיחה שבתקופה שבה פעל המסגד לא חיו נוצרים בשבטה.
"בית המושל": הכינוי "בית המושל" ניתן לבית מגורים פרטי ובו משולב מגדל גבוה. גובה שרידי המגדל כמעט 6 מ' ותקרתו גבוהה כפליים מתקרת בית מגורים רגיל. בהנחה שהיו בו 3 קומות התנשא המגדל השלם לגובה 12 מ' בקירוב. עיטורי משקוף הכניסה המשוחזר וקירוי לוחות האבן המקוריים של הקומה הראשונה נשארו במצב מצוין.
הכיכר הצפונית: על פי המבנים שבכיכר הגדולה ובסביבתה אפשר להניח שהיא שימשה מוקד חיי החברה והכלכלה של שבטה. בחלק המזרחי של הכיכר גת ומצפון לה מבנה בעל חצר גדולה שספסלי אבן צמודים לקירותיה. בחדר אחר בבית התגלו עוד ספסלי אבן. ייתכן שמבנה זה שימש בית המועצה של שבטה ובו התכנסו לדון בעניינים שוטפים.
הכנסייה הצפונית: הכנסייה הגדולה בשבטה, ובה השתמרו קירות בגובה 10 מ' בערך. על שער הכניסה חקוקות האותיות אלפא ואומגה – האות הראשונה והאות האחרונה ביוונית – רמז לדבריו של ישו: "אני הראשית ואני האחרית". הכנסייה בנויה בסגנון בזיליקה. לאולם התפילה נכנסים דרך אטריום מרובע מוקף אולמות וחדרים בשתי קומות, ששימשו כנראה מנזר. אולם התפילה וחלק מהקירות צופו בשיש. בשתי האפסידות הצדדיות התגלו גומחות להצבת תיבות לשמירה על חפצים מקודשים. דרך פתח צדדי באולם הצד הדרומי ניתן להיכנס לשתי קפלות. אחת היא קפלת טבילה ובה נחשף אגן טבילה גדול בצורת צלב, חצוב כולו באבן אחת. באחרת נמצאו מצבות שיש של אנשי דת שנקברו במקום.
הכנסייה המרכזית: כנסייה קטנה יחסית, כנראה שולבה בתוך אזור מגורים קיים. שלושת הפתחים של אולם התפילה פונים היישר לרחוב.
"בית הקשתות": על קשתות אבן, שנותרו בשלמותן, מונחים לוחות אבן, ובית זה הוא הדוגמה המרשימה ביותר בשבטה לקירוי בלוחות אבן.
הגת הגדולה: בגת משטח דריכה גדול מרוצף אריחי אבן. מסביב לגת תאים מופרדים זה מזה. הכורמים הניחו בתאים אלו את ענביהם וחיכו איש איש לתורו לדרוך אותם.
הבוסתן המשוחזר: כ-700 מ' מצפון לשבטה. אפשר להגיע לבוסתן ברגל בשביל ברור, היוצא מהכנסייה הצפונית. הבוסתן משחזר חווה חקלאית עתיקה והעצים שניטעו בו – חרוב, תאנה, שקד, שזיף, זית, רימון, אלה, אפרסק, משמש וגפן – מושקים במי גשמים שהוטו אל הבוסתן, בדיוק כפי שנעשה בשבטה הקדומה.
שובכי היונים (קולומבריה): בשוליים החקלאיים של שבטה התנוססו בעבר 4­-5 שובכי יונים בדמות מגדלי אבן עגולים או מרובעים, שהתנשאו לגובה 8­-10 מ'. בכל שובך גידלו אלפי יונים והפיקו מהן כמויות גדולות של זבל לדישון הקרקעות ולהשבחתן. היום נשארו שרידים של 2 מגדלי יונים. הקולומבריום המערבי שוכן בגבעה כ-300 מ' מצפון-מערב לשבטה (כ-100 מ' ממערב לכביש הגישה לאתר). הקולומבריום הדרומי שוכן בגבעה שמדרום לנחל זיתן, כ-400 מ' מדרום לשבטה.