שמורת אלוני יצחק: כמו טיול ביער פיות

במיוחד אם תגיעו ביום חול, בעת שרק מבקרים ספורים משוטטים בו, תזכו להתענג על אחד ממרחבי הטבע היותר קסומים באזור רמת מנשה. ואנחנו לגמרי עומדים מאחורי המילה "קסום", במיוחד אם תגיעו בימי החורף או האביב, שבהם פריחות צבעוניות מנקדות את יער האלונים האפלולי. אורך המסלול המעגלי בסך הכל כקילומטר, אך מאחר שהכל כאן נראה כמו ציור נוף יפה, הקילומטר הזה יימשך שעה ארוכה.

נקודת מוצא: שער הכניסה לשמורת אלוני יצחק

נקודת סיום: בנקודת המוצא

תיאור המסלול

זוגות רומנטיים, משפחות עם ילדים קטנים או סתם אנשים שמבקשים לעצמם בריחה מהורהרת אל הטבע הפסטורלי, הם קהל היעד הקלאסי של שמורת טבע אלוני יצחק, שמורה קטנה יחסית, ששטחה המוכרז 124 דונמים.

השמורה הוכרזה בשנת 1969, והיא מאכלסת יער של אלוני תבור. עצים אלו נכחדו ברובם מאזור השרון בתחילת המאה ה-20, בשל פעילות כריתה נרחבת שבוצעה בידי העותמאנים לטובת בנייה והסקה. ובזכות שמורה זו, אין צורך לנסוע אל הצפון הרחוק כדי להתענג על עץ יפה זה, שמסוגל לעתים להתנשא לגובה של 15 מטרים ויותר. פה ושם תוכלו להבחין על הקרקע בבלוטי אלון התבור, הנחשבים לאכילים ביותר מבין כל מיני האלונים שבארץ. אל תנסו, כמובן.

ואם כבר אנחנו בענייני "הידעת", כדאי לדעת כי אלון התבור הוא העץ הלאומי של ממלכת ירדן.

מרגע שנכנסים לתחומי השמורה, פוגשים שלטי עץ נמוכים שעליהם סימני חצים לבנים, שייקחו אתכם אל שביל הטיול המעגלי. חלק מתחושת הניתוק המבורכת שמציעה השמורה, נעוץ בעובדה ששולי השביל מעוטרים לעתים בסבך של שיחים וצמחים מטפסים. כך, כמעט ואי אפשר להבחין בנוף שמחוץ למסלול שלכם.

המסלול חולף לצד אלוני התבור, אך תוכלו לפגוש כאן גם עצים כגון עוזרר קוצני, לבנה רפואי ומעט עצי אשחר ארץ ישראלי. אם הגעתם בעונות הפריחה, בחורף ובאביב, תוכלו ליהנות ממקבצים מרשימים של רקפות. גם פרחים כגון נורית אסיה, עירית גדולה, דודא רפואי וכלנית מספקים פה שואו צבעוני. לעתים תתקלו ב"קוצים" שהותירו אחריהם דרבנים, שהשמורה היא ביתם. המסלול טומן בחובו גם מפגשים עם פינות ישיבה נעימות, בהם ספסלי עץ שנטמעים היטב בנוף.

כדאי לדעת כי השביל בשמורה שולט והוסדר על ידי בני משפחה וחברים, לזכרם של רביטל אוחיון ושני בניה, נועם ומתן, אשר נרצחו בקיבוץ מצר ב-10.11.2002. על לוח הנצחה שניצב במקום, נכתב טקסט מרגש, שמתחיל במילים: "כאן, למקום הזה אהבו לבוא שלושתם, בימי שמש מסנוורים ובימי גשם סוחפים. לרוץ בשבילים, לשחק מחבואים, לפרוש שמיכה על העשב ולהביט בשמים. כאן, במקום הזה, הם חלמו בהקיץ על דברים שישעו ברבות הימים".

פינת זיכרון נוספת לצד השביל מנציחה את זכרם של שלושה צעירים מגבעת עדה הסמוכה, שנחטפו ונרצחו בשנת 1938, בימי המרד הערבי: יצחק קרופיק בן 19, דוד אוורבוך בן 14 ודוד פרנק בן 21.

ממשיכים בדרך הנעימה, כאשר פה ושם יתגלו לעיניים קרחות יער. אבל אל תתנו למילה האפרורית "קרחת" להטעות אתכם: מדובר בבתי גידול שוקקי חיים של צמחים חד-שנתיים, רב-שנתיים ושיחים. ובכלל, כדאי לדעת שהיער מהווה מקום מקלט עבור שועלים, דורבנים, ציפורי שיר ועופות דורסים. וכמובן, עבור מטיילים שמבקשים לעצמם שעה קלה של פסטורליות.

איך להגיע

הכניסה לשמורה מצויה דרומית לגבעת עדה ומול כפר הנוער אלוני יצחק, בשוליו המערביים של כביש 6522.

הערות

ניתן לטייל כאן כל השנה, אך העונות שבהן נראית השמורה במיטבה הן החורף והאביב. אין כניסה לרכב לתחומי השמורה.

אורך המסלול: 1 ק"מ

משך המסלול: עד שעה

דרגת קושי ואופי המסלול: קלה, מעגלי

מוקדי עניין: פריחה, יער

ציון דרך ל-waze (לנקודת המוצא): שמורת אלוני יצחק