תל לכיש - המלצה למסלול טיול בגן לאומי תל לכיש

תל לכיש, הגובל בנחל לכיש, הוא תל חשוב בשפלת יהודה ולכן הוכרז כגן לאומי בשנת 1994. במקום התגלו ממצאים ארכיאולוגיים כבר מהתקופה הנאוליתית. בתקופת הברונזה היתה לכיש עיר בחסות מצרית. העיר חרבה במחצית הראשונה של המאה ה-12 לפנה"ס בתיארוך המתאים לתקופת כיבוש הארץ בידי יהושע בן נון, ונבנתה מחדש בתקופת המקרא, והיא נזכרת בתנ"ך כאחת הערים שביצר המלך רחבעם. העיר נכבשה ונהרסה גם במסע החורבן האשורי של המלך סנחריב בשנת 701 לפנה"ס וגם בחורבן הבבלי, וכעדות לכך נתגלו במקום ממצאים חשובים: חרסים המתעדים את החורבן הבבלי והמוכרים כמכתבי לכיש. סמל מועצת לכיש לקוח מתבליטי הקיר שנתגלו בנינווה שבעיראק ומתארים את החורבן האשורי.

במהלך המסלול בתל ניתן לצפות ולבקר, בסוללת המצור, שער העיר, הרחוב המרכזי, חצר ארמון, עץ השיזף היחיד שנותר על התל – ׳עץ׳ השדים שלו אגדה מרתקת, הבאר בעומק 44 מטרים שכנראה הייתה מקור המים של העיר, ובסיום בוסתן ובו עצי זית, שקד וצבר! כשתגיעו לכאן כדאי לטפס על התל, שם, היכן ששכן ארמון השליט המקומי, תוכלו ליהנות מתצפית יפה אל נופי כרמים, מטעים ושדות. 

תיאור המסלול

נקודת מוצא: חניון מטיילים תל לכיש, כחצי ק"מ מזרחית לשער הכניסה למושב.
נקודת סיום: חנייה למרגלות תל לכיש, סמוך לגשר כביש מס' 3415 על אפיק נחל לכיש.

סימון: המסלול בתל מסומן בשילוט של רשות הטבע והגנים (ללא סימון בצבע). בחלופה המעגלית, מרבית נתיב החזרה מסומן כחלק משביל ישראל (לבן-כחול-כתום).

ממגרש החנייה נרד מעט ונעמוד למרגלות התל, המתנשא לגובה עשרות מטרים מעל סביבתו. מולנו נמצאים שרידי סוללת המצור שנערמה בידי הצבא האשורי כהכנה לכיבוש העיר. אנו נעלה בשיפוע מתון, דרך מדרגות אבן ועץ, וניכנס בשער העיר.
כאן ניצבו שני מגדלים ששמרו על מערכת בת שני שערים, חיצוני ופנימי – כנראה בית השער הגדול ביותר בארץ ישראל בשלהי תקופת הבית הראשון. המתחם שוחזר חלקית, ופס שחור מראה לנו את הגבול בין המבנה המקורי ובין החלק המשוחזר.

שילוט יפנה אותנו אל "חדר המכתבים", מימין לשער הפנימי. בחפירות לכיש בתקופת המנדט הבריטי, התגלו כאן אוסטרקונים (חרסים ובהם כתב עברי קדום), המתעדים פנייה של אדם בשם הושעיה לאדם מכובד או מפקד בשם יאוש. המכתבים נועדו להצדיק את מעשיו של הושעיה בעיני אדוניו ובעיני המלך. רובם נמצאים כיום במוזיאון הבריטי בלונדון ומיעוטם במוזיאון ישראל בירושלים.

נעלה לבמת התל, דרך שרידי הרחוב המרכזי ששימש למגורים ולמסחר. שביל צדדי מפנה אותנו לתצפית מהמקום הגבוה בתל (273 מ' מעל פני הים). בתצפית בולטים בעיקר כרמי לכיש הסמוכים אלינו. בדרום נראית גבעה מיוערת, היא גבעת גד (שמורת טבע המומלצת לטיול בנפרד), ובמזרח נראים הרי חברון. על התל עצמו בולט המתחם המוגבה של שרידי הארמון, אליו נגיע תוך דקות אחדות.

נחזור לשביל הראשי, ובדרכנו בבמת התל נבחין בצומח האופייני, ובין היתר עירית גדולה (הפורחת בלבן בחודש פברואר), כלך מצוי (עם עמודי פריחה צהובים באפריל-מאי), שיחי מרווה ריחנית (פריחה לבנה בחודשי האביב) ושיחים נמוכים וקוצניים של ינבוט השדה.

בצומת שבילים (לאחר שלט עם מס' 6), נפנה שמאלה ונעלה במדרגות למתחם הארמון. מתחת למדרגות המודרניות נמצאים שרידי גרם מדרגות מפואר שכוסה על מנת לשמרו.

בארמון ישב מושל העיר בתקופת מלכי יהודה. שטח הארמון למעלה מ-2.5 דונם – הגדול והמאסיבי ביותר הידוע בארץ מתקופת שלהי בית ראשון. למעשה, נבנו כאן שלושה ארמונות אחד על גבי השני. כיום בולטים בשטח שני בסיסי עמודים השייכים לתקופה הפרסית, כאשר נבנה כאן ארמון מאוחר יותר (כ-200 שנה לאחר נפילת לכיש של ממלכת יהודה).

נצא מהארמון ונגיע לנקודת תצפית על חומת העיר ושרידי מקדש החפיר. באתר זה נבנו שלושה מקדשים אחד על גבי השני, במהלך התקופה הכנענית. המתחם חרב סופית במאה ה-13 לפנה"ס. בחפירות המשלחת הבריטית התגלו ממצאים פולחניים רבים כולל כלי שנהב, בהט וזכוכית.

מנקודה זו ניתן להתרשם גם מעוצמת ביצורי העיר. באמצע גובה המדרון הוקמה חומת תמך ומעליה מדרון משופע – חלקלקה (שיטת ביצורים שאפיינה את התקופה הכנענית). מעל החלקלקה ניצבה החומה העיקרית, שעובייה היה שישה מטרים.

לצד התצפית נפגוש פיצול שבילים נוסף. השביל הקצר יחזיר אותנו לשביל הראשי ליד הארמון (ומשם חזרה לחנייה), והשביל הארוך יותר מוליך לכיוון הבאר והחנייה הצפונית.

אחרי הליכה קצרה בשביל הארוך והרחב, נפגוש צומת שבילים נוספת. גם כאן, האופציה הקצרה חוזרת לנקודת ההתחלה.

אחרי ירידה קלה במדרגות נגיע ל"עץ השדים". זהו עץ עתיק של שיזף מצוי בגובה כ-6 מ', שהוא העץ היחיד הצומח על התל. העץ שרד כנראה בשל קדושתו לתושבי הכפר הערבי קוביבה ששכן ממזרח לתל עד למלחמת העצמאות. ע"פ האגדה, תושבי הכפר ששלחו את ילדיהם להביא מים מהבאר, סיפרו להם כי שד שוכן בעץ והוא שומר על המים – וזאת כדי לזרז אותם חזרה לכפר. הבאת המים מהבאר הפכה ל"מבחן אומץ" עבור ילדי הכפר.

המשך המסלול מנקודה זו כרוך בירידה במדרגות תלולות, ולמתקשים בהליכה מומלץ לשוב מנקודה זו חזרה למגרש החנייה הדרומי.

נמשיך בירידה קצרה ותלולה במדרגות, ונגיע לבאר. הבאר צרה ועמוקה (44 מטרים) ושואבת את מימיה ממפלס מי התהום בנחל לכיש הסמוך. כפי הנראה, הבאר היוותה את מקור המים העיקרי של העיר, וסייעה לתושבים להחזיק מעמד בזמן מצור. בתוך הבאר מקננות יונים.

מכאן נמשיך בירידה תלולה ונרד לבוסתן. בבוסתן נטועים בעיקר זיתים אך גם שיחי צבר ועצי שקד וברוש.

בקצה הבוסתן נמצאת החנייה הצפונית. אם דאגנו להקפצת רכב, נסיים כאן את מסלול ההליכה.
לחילופין, ניתן לחזור מהחנייה הצפונית בדרך העפר ממזרח לתל. דרך זו היא חלק מתוואי שביל ישראל, שביל הטיולים הלאומי מדן ועד אילת, המסומן בשלושה פסי צבע לבן-כחול-כתום. הדרך חולפת למרגלות התל, וכאשר נגיע לגבולו הדרומי של התל, נעזוב את שביל ישראל ונפנה ימינה בדרך עפר בגבול התל ויער האורנים, חזרה למגרש החנייה ולרכב הממתין.
אפשרות נוספת היא לחזור בהליכה בדרך העפר ממזרח לתל, וכאשר נפגוש שוב את יער האורנים מדרום לתל, נעלה חזרה למגרש החנייה ולרכב הממתין.

התל נכלל בתוכנית הלאומית לשיקום ושימור אתרי מורשת, שאושרה ע"י ממשלת ישראל בשנת 2010. בשנים הקרובות צפויות להתבצע בו עבודות פיתוח ושימור, ויש לציית לשלטי הכוונה ואזהרה בשטח.

איך להגיע

אזור הטיול ממוקם כ-10 ק"מ מזרחית לקריית גת. לבאים ממרבית חלקי הארץ, מומלץ לנסוע בכביש מס' 40 או בכביש מס' 6. בצומת פלוגות או במחלף קריית גת נפנה לכיוון לכיש ובית גוברין, ו-3 ק"מ מזרחית למחלף קריית גת נגיע לצומת לכיש.

לבאים מאזור ירושלים ובית שמש, יש לנסוע בכביש מס' 38 עד צומת נחושה, ומשם לנסוע בכביש מס' 35 לכיוון קריית גת. צומת לכיש נמצאת 7.5 ק"מ דרום-מערבה מצומת נחושה.
בצומת לכיש נפנה לכיוון המושבים לכיש ואמציה, וניסע 2.5 ק"מ עד למסעף הכניסה למושב לכיש.

לנקודת המוצא – במסעף נפנה לכיוון המושב, וממש לפני שער המושב (700 מ' מהכביש הראשי), נפנה ימינה לפי שלט הכוונה חום לגן הלאומי. אחרי כ- 400 מ' נסיעה בדרך כורכר טובה לכל רכב, נגיע לחניון מדרום לתל לכיש.
כאן נשאיר את הרכב (מומלץ לא להשאיר דברי ערך ברכב).

לנקודת הסיום – במידה ומבצעים מסלול קווי בסיוע רכב נוסף, במסעף מושב לכיש נמשיך ישר עוד כ- 200 מ' ואז נפנה ימינה (דרומה) לדרך עפר, מייד לפני הגשר על נחל לכיש. בדרך זו ניסע כמאה מטרים עד שנראה שלט של רט"ג על מגרש חנייה.
כאן נשאיר את הרכב (מומלץ לא להשאיר דברי ערך ברכב).

הערות

• המסלול חשוף לשמש ללא נקודות צל, ובחודשי הקיץ מומלץ לבצעו בשעות אחה"צ.
• אין לפגוע בעתיקות. אין לחרוט בקירות או להותיר כתובות, וכן אין לאסוף חרסים או לטפס על מבנים עתיקים.
• אין לטפס על קירות אבן בשל סכנת התמוטטות.
• באזור פזורים בורות שאינם מגודרים. נדרשת תשומת לב וזהירות רבה להימנעות מנפילה לבורות הפזורים בשטח.
• בקרבת המסלול נמצאים כרמים המעובדים ע"י מושב לכיש. אין להיכנס לשטחים אלו ברגל או ברכב ואין לפגוע ברכוש החקלאים.
• צילומים מתוך כתבה מאת פרופ׳ דוד אוסישקין, המכון לארכיאולוגיה, אוניברסיטת תל אביב