מסע בין סיפורי מורשת, דיונות וים כחול - המלצה למסלול טיול בשמורת טבע חולות ניצנים

שמורת טבע חולות ניצנים המשתרעת על פני כ-20,000 דונם במישור החוף הדרומי, בין אשדוד ואשקלון, היא אחד מהמקומות הבודדים בארץ המשמרים את עולם הטבע של נופי חולות נודדים ודיונות, שרידי בוסתנים עתיקים, רכסי כורכר חופיים וחוף ים בתולי.

באחד ממסלולי הטיול בשמורה תוכלו לצעוד בחורשת שקמים שלווה, להביט בשלולית חורף (בעונה) שבה מינים רבים של עופות מים, לחפש עקבות בעלי חיים בחול הזהוב, לשמוע סיפורי קרבות ולסיים בגלגולים בדיונה הגדולה או ברחצה בחוף הים!

תיאור המסלול

נקודת מוצא: מגרש החנייה של בית ספר שדה שקמים.

נקודת סיום: חוף ניצנים.

תחילת המסלול היא במגרש החנייה של בית ספר שדה שקמים. באזור זה ישב קיבוץ ניצנים מאז הקמתו ב- 1943, ועד נפילתו ביוני 1948 בידי הצבא המצרי הפולש. עם שחרור האזור, הוקם הקיבוץ מחדש ממזרח לכביש החוף, כ- 3 ק"מ דרומית-מזרחית לאתר הישן. בית ספר שדה שקמים נמצא במבנה "הארמון" – בית ערבי דו-קומתי שנרכש בידי קק"ל ומהווה את השריד העיקרי מקיבוץ ניצנים הישן. סביב המבנה שרדו חלק מעמדות הקרב במלחמת העצמאות.
המקום מהווה כיום גם אתר הנצחה המתעד את סיפור ניצנים הישנה, ובמקום יש גם חיזיון אור-קולי שהכניסה אליו בתשלום. במתחם נמצאת גם אנדרטת האישה הלוחמת – שהוקמה כאן בשל חלקן החשוב של נשים בלחימה בניצנים.

במגרש החנייה נשאיר את הרכב. מכאן מסתעפת דרך עפר מערבה, בסימון כחול 10582. (במסעף יש שלט הכוונה חום לחורשת האקליפטוסים). הדרך עוברת תחילה בגבול שדות, ולאחר כמה מאות מטרים מגיעה לחורשת אקליפטוסים בגבול המזרחי של פארק החולות. בחורשה יש שולחנות פיקניק ושירותים. ניתן להגיע לכאן גם ברכב שטח ישירות מכביש הגישה לחוף ניצנים (דרך מסומנת ירוק 10579)

נחצה את החורשה, ולפי הסימון נמשיך מערבה עד גבול החולות עצמם. השביל המסומן עובר לצד עץ שקמה עתיק , המזכיר לנו את הפסוק "סימן לשפלה שקמים". עץ זה הוא חלק מריכוז גדול של שקמים הנטועות בגבול החולות – "שדרת השקמים". הסימון ממשיך מעט צפונה בקרבת גבול החולות, ומגיע לצומת שבילים עם שביל בסימון שחור (10580). סימוני השבילים באזור נמצאים בעיקר על בזנ"טים, וניתנים לזיהוי מרחוק. אחרי צומת השבילים, פונה השביל לכיוון מערב, וחוצה אזור דיונות יפות – "ים החולות" המפורסם של ניצנים.

אזור זה הוא בית גידול ייחודי העשיר בחי ובצומח, בין היתר עצי שקמה שניטעו בארץ בתקופות קדומות, שיחי רותם המדבר ולענה חד-זרעית, צבאים, מגוון מכרסמים ומיני זוחלים כמו צב יבשה, נחש חולות וכוח אפור – הלטאה הגדולה בארץ. עקב הבינוי והפיתוח, נפגעו קשות חולות החוף שפינו את מקומם לערים כמו תל אביב, בת-ים, אשדוד ואשקלון. שטחים נוספים נפגעו כתוצאה מכריית חולות, חלקה בלתי חוקית, תנועה נרחבת ובלתי מבוקרת של רכבי שטח, וכן כתוצאה מניסיונות לייצוב החולות ע"י שתילתם של צמחים מאזורים אחרים בעולם, שהפכו בארץ למינים פולשים המשנים את סביבתם ודוחקים צומח ובעלי חיים מקומיים. דוגמא בולטת למין פולש כזה היא שיטה כחלחלה, עץ אוסטרלי בעל פריחה צהובה כדורית, שמתפשט כיום בשטחים נרחבים בארץ, ובהמשך המסלול נפגוש גם בו.

בעבר, חלק גדול מהחולות באזור היו חולות נודדים, שכיוון התקדמותם מושפע מתנועות הרוח באזור. כתוצאה מהפסקת הרעייה באזור מאז 1948, הולכים החולות ומתייצבים. תהליך ייצוב החולות מתבצע ע"י צמחי חלוץ כדוגמת ידיד החולות, ועם התייצבות החולות מתחלפים צמחים אלו במינים אחרים כמו לענה חד-זרעית ורותם המדבר, . התייצבות החולות מואצת כיום גם עקב פלישת עצי שיטה כחלחלה, וכיום נשקלות דרכים שונות לשימור תהליכי נדידת החולות, על מנת להגן על המגוון הביולוגי הייחודי למרחב.

חשיבותם של החולות אינה רק במגוון הביולוגי שבהם. מי הגשם היורדים על שטח זה, אינם הופכים לנגר עילי הזורם לים, אלא נבלעים בתת-הקרקע ומעשירים את מי התהום, ואחד מאקוות המים החשובות בארצנו – אקוות החוף – נמצאת בעיקר מתחת לשטחי החולות. בינוי עירוני וכבישים, פגעו קשות ביכולת ההתחדשות של אקוות החוף, כתוצאה מחסימת חלחול המים לאקווה. לשטחי החולות הגדולים שנותרו, יש לפיכך חשיבות רבה כשטחים המזינים את מאגר מי התהום.

מאז שנות ה- 80', נאבקו הגופים הירוקים נגד תוכניות פיתוח ובנייה רבות בשטחי החולות, בפרט תוכניות להרחבת העיר אשדוד, והצליחו להגדיר את חלקו העיקרי של אזור החולות כפארק חולות.

תהליך ההתנתקות מחבל עזה, בשנת 2005, איים לטרוף את הקלפים. גורמים שונים הציעו בניית גוש התיישבותי חדש בשטח החולות עצמו, כולל הקמתם של 11 יישובים שלא היו מותירים מהטבע אלא רצועות צרות וחסרות עומק המאפשר קיום בעלי חיים. מאבק משותף של הגופים הירוקים, רשות הטבע והגנים וקק"ל, הביא לשינויים מהותיים בתוכנית, הסטת הפיתוח המתוכנן לשטחים החקלאיים שממזרח לחולות והבטחת עתידם התכנוני כשמורת טבע גדולה של 18 אלף דונם, חלקה כבר הוכרז רשמית והיתרה ממתינה להכרזתה.

לאחר חציית ים החולות, נגיע לאזור רכס כורכר המכוסה בחולות. הכורכר נוצל בחלקו לצרכי בנייה, וכך נוצר גוש מחצבות ברכס. בשל גובה מפלס מי התהום, הוצפו חלק מהמחצבות במי תהום – בריכות המים המפורסמות של ניצנים. באזור זה התפשטו עצי שיטה כחלחלה.

בהמשך דרכנו, נגיע לדרך עפר ראשית בציר צפון-דרום ("דרך הנקז", לאורכה יש מספר קידוחים של חברת "מקורות"), נחצה אותה ליד קידוח מים, ונעבור דרך ריכוז עצי שיטה כחלחלה ונעלה לכיוון מערב. בצומת שבילים, נראה שילוט לתצפית. לפי השילוט נלך כ- 100 מ' דרומה לנקודת תצפית לכיוון הים. בצפון אפשר לראות את המגדלים של העיר אשדוד, שהתפשטותה לשטחי החולות נבלמה בשנות ה- 90', לאחר מאבקים קשים של הגופים הירוקים. בדרום, נראים שטחי הכרייה והעיר אשקלון. אין לגשת מנקודה זו לשטחי הכרייה עקב סכנת מפולות והעדר שביל מוסדר – ניתן לגשת לשטחים אלו מכיוון כביש הגישה לחוף הים.

לאחר נקודת התצפית, השביל מתעקל דרומה וחולף לצד מספר שקעים בחולות, בהם נותרו שרידי חקלאות – בין היתר עצי תמר, גפנים וכד'. חקלאות זו התבססה על מפלס גבוה של מי התהום בקרבת החוף, ואינה מתוחזקת מאז 1948. חקלאות מי תהום דומה שרדה עד היום בדרום חבל עזה (שטחי ה"מוואסי"). סימון השביל באזור זה אינו ברור. במידה ואיבדנו את הסימון, נמשיך בדרכי העפר עד חוף הים ונפנה דרומה (שמאלה) לכיוון חוף הרחצה בניצנים.
בקרבת החוף, נפגוש בין אמצע אוגוסט לאמצע ספטמבר בפריחה שופעת של חבצלת החוף.
החנייה בחוף בתשלום. ניתן להשאיר את הרכב השני לפני הקופות, במרחק כק"מ מחוף הים.

הדיונה הגדולה – דיונה מרשימה סמוך לתחנת הרכבת בדרום אשדוד.
גבעה 69 – אחד מהמשלטים הסמוכים לניצנים, וחורשת אקליפטוסים נטועה.

איך להגיע

לנקודת המוצא – תחילת המסלול היא במגרש החנייה של בית ספר שדה שקמים, הממוקם בחלקו המערבי של היישוב ניצן. המקום נמצא ממערב לכביש החוף, בין אשדוד ואשקלון. בצומת אשכולות בכביש החוף, נפנה מערבה לכביש מס' 3631 – לכיוון היישוב ניצן וחוף הים, וניסע 1.5 ק"מ. מייד אחרי הצומת נעבור את מסילת הרכבת, נמשיך בכביש, החולף לצד אתר קרוואנים למפוני גוש קטיף, ובפנייה השנייה ימינה נפנה לכיוון ניצן ובית ספר שדה (במקום יש שלט הכוונה חום). לפני הכניסה ליישוב ניצן, נפנה שמאלה בדרך עפר העוקפת את היישוב (דתי, אין כניסה ברכב בשבתות ובחגים), מדרום, ומגיעה למגרש החנייה של בית ספר שדה שקמים של החברה להגנת הטבע.

לנקודת סיום – חזרה לכביש מס' 3631 והמשך מערבה עוד מספר קילומטרים. ניתן לחנות בחוף הים (הכניסה בתשלום) או לפני הקופות של האתר (במרחק כק"מ הליכה מהים).

הערות

• אין להתקרב לשטח המחצבות הנטושות – סכנת נפילה.
• שירותי הצלה רק בחוף הרחצה המוסדר בניצנים.
• המסלול חשוף לשמש.