בין יערות וסיפורי מורשת - המלצה למסלול טיול בשלוחת שיירות בגן לאומי הרי יהודה

עם פרוץ מלחמת העצמאות היו השיירות לירושלים אמצעי התחבורה העיקרי ששימש כדי להגיע לעיר הנצורה. ירושלים הייתה היישוב המבודד הגדול ביותר בארץ במהלך המלחמה, עם כ־100,000 תושבים יהודים. השיירות פעלו בין החודשים נובמבר 1947 ואפריל 1948, כללו בחלקן נסיעה בכלי רכב משוריינים, כשציר הנסיעה המרכזי היה בדרך ירושלים-תל אביב, הידועה היום ככביש מספר 1. 

תיאור המסלול

נקודת מוצא: חניון קק"ל לצד כביש מס' 3955

נקודת סיום: אנדרטת מח"ל

נתחיל את המסלול בחניון קק"ל לצד כביש מס' 3955, כ-3 ק"מ אחרי מחלף שורש. במקום ניצב לוח מידע למטיילים בתוואי "שביל ישראל" החופף למסלול ההליכה. נלך בדרך המסומנת באדום, עד שנגיע למפגש עם דרך מסומנת בירוק. כאן נעזוב את הדרך האדומה, ונמשיך לפי הסימון הירוק, החוצה את ראשו של נחל דרך בורמה, ועולה במתינות לכיוון הר אורנה. לפני פסגת ההר, יש פנייה משולטת אך לא מסומנת ל"תצפית רמה" – ספסל ישיבה בצל עץ אלון, מעל לאפיקו העמוק של נחל נחשון בו מתפתל כיום כביש מס' 1. התצפית נמצאת במרחק כ- 200 מ' הליכה מהדרך המסומנת.

בפסגת הר אורנה נמצא משלט 16 – אחד מהמשלטים שחלשו על דרך בורמה ועל שער הגיא. המשלטים נתפסו בתחילת המלחמה בידי הערבים מהכפר הסמוך בית מחסיר (כיום מושב בית מאיר), שלטו על הכביש ושיתקו את התנועה האזרחית היהודית לירושלים וממנה. המשלטים נכבשו מחדש בידי לוחמי הפלמ"ח בליל 9-10 במאי 1948, במסגרת מבצע "מכבי". לאחר תפיסת המשלטים, הם עמדו בפני התקפות נגד של הערבים, שגרמו לנפגעים רבים בין לוחמי הפלמ"ח.
תפיסת המשלטים סייעה לכוחות בכיבוש בית מחסיר והמסרק. על הקרבות באזור זה בתש"ח נכתב השיר הידוע "באב אל-ואד, לנצח זכור נא את שמותינו". במקום יש אתר הנצחה קטן לחללי הפלמ"ח במלחמת העצמאות, ובפרט למחלקה מקיבוץ נען.

נמשיך בירידה מתונה. לאחר הליכה קצרה, נגיע לנקודת תצפית נוספת, יפה במיוחד, לעבר כביש מס' 1 ואי התנועה שבו – "גיא שיירות". הכביש הורחב עם השנים, אך בעבר היה המעבר כאן צר יותר. אי התנועה הוקם סביב מקאם אימאם עלי – ציון מקודש לערבים. האגדה מספרת כי הקדוש הלך יום אחד בדרך, ופגש ילדה בוכייה. לשאלתו מדוע היא בוכה, השיבה לו כי הלכה עם כד חרס מלא שמנת, ולפתע מעדה. הכד נפל ונשבר, וכל השמנת נספגה באדמה. האימאם הרגיע את הילדה, חפן בידיו את האדמה הספוגה בשמנת, וסחט אותה לכד חדש עד שהתמלא. הילדה שבה לביתה מאושרת, אך האדמה נטרה לו איבה על כך שסחט אותה, ולאחר מותו הקיאה את גופתו החוצה. המאמינים נאלצו לקבור אותו בשנית במקום אחר, אך כל פעם פלטה האדמה את גופתו. וכך נדדו המאמינים עם גופת הקדוש, עד שנמצאה לו מנוחה – וכל ציוני אימאם עלי בארץ מציינים את המקומות מהם נפלטה גופתו. הידוע שבציונים אלו הפך בימינו לבית כנסת בעיירה אזור, ולו תשע כיפות מרשימות. עם הרחבת כביש מס' 1 בשנות ה-70', נשמר המתחם למרגלותינו באי תנועה בין נתיבי הכביש.

לצד התצפית במקום ניטעו בוסתנים בהם עצי זית, רימונים ועוד. לאחר הבוסתנים נמשיך ונרד בגב השלוחה. לצד הדרך גדלים עצי אורן נטועים ועצי חורש טבעי, בין היתר אוג הבורסקאים, קטלב ואלון מצוי. בהמשך הדרך נראית גבעה לא מיוערת – משלט 21, בקרבתו נעבור בהמשך. הדרך יורדת לאוכף בו נמצא כרם זיתים, ופוגשת דרך עפר היורדת שמאלה לעבר דרך בורמה, ומאפשרת גישה ברכב פרטי לאזור משלט 21.

נמשיך בצד הדרומי של גבעת משלט 21. מדרום לנו קל לראות את תוואי "דרך הג'יפים" (חלקה המזרחי של דרך בורמה) ומעבר לה את מושב בית מאיר. אזור זה של המסלול הוא חלק מהגן הלאומי הרי יהודה – אחד הגנים הלאומיים הוותיקים בישראל, המשתרע בשני גושים עיקריים, האחד ביערות שער הגיא והשני באפיק נחל רפאים, בשטח כולל של כ-26 אלף דונם.
יערות שער הגיא ספגו פגיעה קשה בקיץ 1995, כאשר בתוך שעות מעטות עלו באש 13 אלף דונם. מאז, השתקם האזור באופן חלקי: בצד הדרומי של כביש שער הגיא משתקם החורש הטבעי של אלון מצוי ואלה א"י, ואילו בצד הצפוני התפשט העץ הפולש שיטה כחלחלה, ממוצא אוסטרלי.

אזור משלט 21 אינו מיוער, וגדלים בו עצי חרוב מצוי ושיחי אלת המסטיק. הדרך חוצה את גבעת משלט 21 ממערב לפסגה. במקום נמצא שילוט הסבר ואפשר גם לזהות שרידים של אחת מעמדות ההגנה במשלט. המקום שולט על שער הגיא עצמו. בגבעה, נעזוב את דרך הרכב הנוחה (יש לשים לב לסימון השבילים) ונרד מערבה בדרך תלולה ומסולעת, שאינה מתאימה לרכב רגיל אולם עבירה לרכבי שטח ולאופני שטח. בסוף הירידה התלולה, מסתעף שמאלה שביל רגלי קצר מסומן כחול, המהווה שביל קישור לדרך בורמה. נקודת הפנייה לשביל זה אינה ברורה, אך קל לראות את מורד השביל היורד לאפיק ועולה לדרך בורמה שמעבר לו.

למעוניינים במסלול הליכה מעגלי, ניתן לרדת בשביל זה ולעלות בדרך בורמה חזרה לנקודת ההתחלה.

אנו נמשיך עם דרך העפר המסומנת ירוק 9353. הדרך ממשיכה על גב השלוחה, ומתעקלת בפיתול חד כלפי מטה, לאזור מיוער נוסף. לבסוף, אחרי מפגש עם מספר דרכי עפר נוספות, נגיע לחניון קק"ל באפיק נחל דרך בורמה. במקום ניצבים שולחנות פיקניק רבים.

מיד לאחר החניון, נפגוש את דרך הג'יפים המסומנת באדום. עם דרך זו נפנה ימינה ונלך עוד כ-500 מ' עד כביש 38. כ-100 מ' לפני הכביש, נראית מצפון לדרך אנדרטת מח"ל – אנדרטה המנציחה את זכרם של מתנדבי חוץ לארץ (מח"ל) במלחמת העצמאות.

במידה ומעוניינים במסלול הליכה מעגלי ארוך, ניתן לשוב מהאנדרטה ולעלות חזרה לנקודת ההתחלה לאורך "דרך הג'יפים" – דרך בורמה אדום 9351. הדרך משמשת גם לנסיעת רכבי שטח, ואינה מומלצת לנסיעה ברכב פרטי בשל קטע סלעי הנמצא במרכז הדרך. הטיפוס אינו קל, ובקיץ מומלץ להימנע ממנו. ניתן גם לקצר את המסלול המעגלי, ע"י ירידה בשביל הקישור הכחול 9355 ועלייה חזרה בדרך הג'יפים. באפשרות זו, מוותרים על הביקור באנדרטת המח"ל.

איך להגיע

לנקודת המוצא : במחלף שורש לפנות לכיוון מושב בית מאיר (לבאים מת"א, זהו המחלף הראשון אחרי מחלף שער הגיא), ולנסוע כ-3.5 ק"מ בכביש הררי מתפתל (3955), עד לשלט הכוונה חום המפנה לדרך בורמה, בצד ימין של הכביש. ניתן להשאיר רכב בנקודה זו. בימי חול, ניתן להשאיר רכב גם בתחומי מושב בית מאיר הסמוך (עוד כחצי ק"מ נסיעה בכביש).

לנקודת הסיום: הסיום הוא בחניון אנדרטת מח"ל על כביש מס' 38, כמה מאות מטרים מדרום למחלף שער הגיא, ומצפון לתחנת הדלק של מסילת ציון.

ניתן להשאיר רכב בנקודה זו. בימי חול, ניתן להשאיר רכב גם בתחומי מושב בית מאיר הסמוך (עוד כחצי ק"מ נסיעה בכביש).

נגישות בתחבורה ציבורית: לנקודת ההתחלה – קו 186 מירושלים למושב בית-מאיר (הנמצא כמה מאות מטרים מערבית לתחילת המסלול).
אין תחבורה ציבורית לנקודת הסיום.