ג'סר אלזרקא - כניסה צפונית
25/09/2019ג'סר אלזרקא הוא ישוב ערבי הנמצא דרומית לחיפה, במדרונות הרי הכרמל, לחופו של הים התיכון. בכפר אתרים ארכיאולוגיים רבים והוא עשיר באוצרות טבע. חיים בו יותר מארבע עשר אלף תושבים, רובם בדואים מוסלמים. בכפר יש עשרים וארבע משפחות, שהגדולות ביניהן הן משפחות ג'ורבאן ועמאש, המהוות 60% מהתושבים.

ייחודו של ג'סר אלזרקא הוא מיקומו הגאוגרפי המבורך שהופך אותו לפנינת נוף: הישוב נמצא על שפת הים, מצפון לו עובר נחל התנינים ויש בו אתרים ארכיאולוגיים דוגמת הגשר העות'מאני, הסכר הרומאי וטחנות קמח, מעבר לנחל שוכן קיבוץ מעגן מיכאל. במזרח תחום הישוב בכביש המהיר "חיפה – תל אביב", בדרום בקיסריה ובמערב- הים.
תושבי ג'סר אלזרקא חיו במשך מאות שנים במקום שנקרא "ביצות אלכבארה" והתרכזו ב-"גבעת כרכאריה". בשנת 1924, בעת פרויקט ייבוש הביצות, שהתבצע במימון הברון רוטשילד, הוצעה לתושבים קרקע חלופית לכפר, האתר החלופי שוכן על שרידי מחצבה ברכס הכורכר. בשנת 1926 נחנך היישוב החדש בשטח הנוכחי, שתושבי הכפר חיים בו עד היום. מקור הפרנסה של התושבים היה ועודנו חקלאות ועבודה בחוות הדגים שבאזור. רוב התושבים עובדים כשכירים בערים ובישובים היהודיים בסביבתם. המחצבות הרומיות הביזנטיות
המחצבות הרומיות הביזנטיות נמצאות בצפון הכפר. הרומאים חצבו אבנים במחצבות, והשתמשו בהן כדי לבנות את קיסריה ואת הסכר הנמצא בין קיבוץ מעגן מיכאל לג'סר א-זרקא.
הסכר הרומי וטחנות הקמח בנחל תנינים
אורכו של נחל תנינים כעשרים וחמישה קילומטרים. תחילתו בהרי מנשה וסופו ליד תל תנינים. אורכו של הסכר כמאה שבעים וחמישה מטרים ורוחבו כחמישה מטרים, והוא נבנה בתקופה הרומית. הסכר נועד לחסום את זרימת מי הנחל ולאספם באגם מלאכותי. בצד המערבי של הסכר ניתן לראות את שרידי טחנות הקמח שהופעלו על ידי זרימת המים החזקה, את שמורת הטבע ואת זרימת מי הנחל מערבה לכיוון הים.

נחל תנינים
בנחל תנינים זורמים מים נקיים כל ימות השנה. בערבית קוראים לנחל "ואדי א-זרקא" (הנחל הכחול), על שום הצבע הכחול של המים, ומכאן גם שם הכפר. בחורף יובליו העליונים מגיעים מאזור אל-רוחה, וזרימת המים בנחל התחתון קבועה. מי הנחל מלוחים יחסית, נקיים ועשירים בצמחים ובדגים. השם "נחל תנינים" מקורו בתנינים הרבים שחיו בו בתקופות קודמות, ונצפו בידי אנשים שביקרו בנחל, בהם חוקר הטבע האנגלי הנודע הנרי בייקר טריסטראם. חוקר זה היה מהחוקרים האירופאים הראשונים שהגיעו לארץ ישראל, וכתביו מהווים מקור ידע חשוב בדבר עולם החי של ארץ ישראל במאה ה-19. בשנת 1912 ניצוד התנין האחרון בנחל ומאז נעלמו התנינים. שם הנחל נשאר כדי להזכיר לנו את התנינים שחיו בו בעבר.
