הסיפורים מאחורי הקונכיות

רגע, מה זה בכלל צדף וקונכיה? ומה ההבדל ביניהם? 

צדפים וקונכיות הם שרידים של יצורים חיים השייכים לקבוצת חסרי החוליות. כשמם כן הם, ללא חוליות, אך בכל זאת לחלק גדול מהם יש שלד הנותן להם תמיכה מבנית והגנה. צדפים וקונכיות הן בעצם השלד החיצוני העוטף את החיה שנמצאת בפנים ומספק לה הגנה ולפעמים מסייע בתנועה, כמו אצל מסרק רב-גל. לחיות ימיות רבות יש שלד חיצוני, ובעיקר לרכיכות שונות כמו צדפות וחלזונות. צדפות הן מחלקה של רכיכות בעלות גוף רך ושלד חיצוני הבנוי שתי קְשַַָֹווֹת – אלה הצדפים שאנו מוצאים בחוף, לאחר שהחיה מתה והשאירה אחריה רק את השלד. לצדפות שני סיפונים המבצבצים מחוץ לקונכייה, בעזרתן הן שואבות ומוציאות מי ים, וכך מזרימות אותם על פני הזימים לנשימה וכן לתזונה, כיוון שהן מסננות חומרים אורגניים מן המים. קונכיות הן שלד חיצוני שאינו בנוי שתי קשוות, אלא מקשה אחת. אנו מכירים היטב מחלקה שמאופיינת בקונכיות, הלוא היא מחלקת החלזונות. למחלקה זו יש נציגים מוכרים ובולטים גם ביבשה וגם במים מתוקים ובמי ים. אלה הן רכיכות הניזונות באופן אחר מהצדפות (חלקן ברעייה וחלקן בטריפה!) ויש להם רגל שרירית שבעזרתה הם זוחלים על המצע. לא לכל החלזונות יש קונכייה, אך לאלה שיש היא יכולה להיות מפותלת, כמו אצל הארגמונים, או שטוחה, כמו אצל הצלחית. 

ארגמון כהה קוצים, איור: טוביה קורץ

האם כל הרכיכות בעלות יכולת לנוע במים?

לא, ישנם חלזונות המקובעים למקומם ("ישיבים" בשפה המקצועית) כמו השלשולן המשולש, המסייעים לבניית השונית הים-תיכונית, באופן דומה לאלמוגים בים סוף.

שלשולן משולש, איור: טוביה קורץ

אז כיצד למעשה בונה הרכיכה את השלד המגן עליה ומה קורה עם השלד לאחר שהרכיכה כבר לא משתמשת בו?

השלד נבנה מחומרים הזמינים בקרבת החיה במהלך חייה, ומכאן הצבעים השונים של הקונכיות והצדפים. ישנם מינים שהצבעים בקונכיה שלהם לא נובעים מפיגמנטים (כמו למשל צבע העיניים, העור והשיער שלנו, וגם הבגדים שאנחנו לובשים), אלא מצבעים פיזיקליים הנוצרים מהזווית בה האור נשבר על החומר. אחרי שהשלד כבר לא משמש את החיה שלה היה שייך, הוא ממוחזר לתוך המערכת הימית ומשרת אותה. חלק מהקונכיות והצדפות נשארים חלק מהסלע ובונים את השונית, חלק מהם נשחקים והופכים לחול וסלעי כורכר. לסידן הפחמתי בצדפים יש חלק משמעותי ביצירת כורכר, כיוון שהוא משמש מעין דבק המחבר את החול ויוצר את הסלעים והמצוקים לאורך החוף הישראלי. החומרים המרכיבים את הצדפים והקונכיות מומסים חזרה למים וכך שומרים על מאזן כימי בהם וגם הופכים להיות זמינים ליצורים אחרים. דרך נוספת ויפה ביותר שבה קונכיות ממוחזרות במערכת האקולוגית הימית היא על ידי סרטני נזיר. אלה הם סרטנים חסרי קונכיה או שריון על בטנם, לכן הם נכנסים ומעגנים את עצמם בתוך קונכיות "נטושות". כל פעם שהסרטן גדל הוא צריך להחליף קונכיה בהתאם, כמו שאנחנו מעבירים בגדים מהאחים הגדולים לקטנים.

מה תפקידן של הצדפות במערכת האקולוגית הימית?

כיוון שצדפות ניזונות מחומר אורגני במים, הן מסייעות להפחתת העכירות במים על ידי הסרה של חלקיקים מתוכו בעזרת סינון. באופן זה הן משנות את סביבתן הימית לסביבה בעלת מים צלולים אשר בה יכולים לחיות יצורים הזקוקים לאור, ובראשם אצות, הנמצאות בבסיס מארג המזון הימי.

בחוף הים לפעמים אנו מוצאים שרידים של יצורים נוספים ביניהם סרטנים שונים כגון: ברווזוני הים ובלוטוני הים וכן רכיכות כמו דיונון הרוקחים. חלק גדול מהמינים שאנחנו רואים בחוף הם מינים מהגרים שאינם ים-תיכוניים במקור, כמו בוצית פרעה, אשר היגרו לים התיכון מהאוקיינוס השקט, האוקיינוס ההודי וים סוף, דרך תעלת סואץ, שנבנתה במאה ה-19.

ברווזון ים, איור: טוביה קורץ

חשוב לזכור שכל הרכיכות לחופי הים התיכון הישראלי (פרט לסילוניות, כגון דיונונים ותמנונים) הן מוגנות. כדי לשמור על תפקידן החשוב במערכת האקולוגית הימית, אין לפגוע בהן או לאסוף אותן או את שלדיהן. אם נשמור על הטבע במקום שאליו הוא שייך, נעזור לתפקוד המערכת האקולוגית וכך נוכל ליהנות מאוצרות הטבע הללו לאורך שנים. בפעם הבאה שתראו צדף או קונכייה על החוף תדעו שכל אחד מהם היה פעם יצור חי עם סיפור משלו.

לקריאה נוספת:

• בפוסטר הקונכיות שלנו תוכלו למצוא נציגים בולטים של חלזונות, צדפות, סרטנים ואחרים, שאולי תפגשו בהליכה הבאה שלכם בחוף הים. באתר האינטרנט שלנו תוכלו למצוא מידע מפורט על כל אחד מהם.
• צדף וצדפה – האקדמיה ללשון העברית
• סרטון המציג את השפעת צדפות על עכירות המים
• קונכיות הים התיכון