משפחת הדקריים SERRANIDAE

דקר הסלעים

לוקוס אדום, דאור

Epinephelus marginatus

דקר הסלעים נקרא כך כיוון שהוא חי במערה בין סלעים אשר מעניקה לו מקום מסתור והגנה. זהו דג טריטוריאלי ומתבודד, והמערה שבה הוא משתכן היא מעונו הקבוע. גם השם העממי מזכיר זאת – לוקוס מהמילה "מקום" בלטינית. דקר הסלעים נמצא במים רדודים יחסית, 4–60 מטרים. בעונת הרבייה, באביב ובקיץ (אפריל-יולי) הוא יוצא ממערתו לאירוע רבייה המוני, הנקרא בפי הדייגים "חתונה", שם ישנם זכרים מעטים ונקבות רבות. גם מינים אחרים של דקרים מצטרפים ל"חתונה". בהגיעם לגודל 85 ס"מ, בערך בגיל 7 שנים, כשנתיים לאחר הגעה לבגרות מינית, חלק מהפרטים משנים את זוויגם מנקבה לזכר. ניזון מדגים וחסרי חוליות גדולים כמו סרטנים, דיונונים ותמנונים, שאותם צד במארב. נדוג בשיטות שונות: חכות מסירה, רשתות עמידה, מערכי קרסים ורובי דיג. אוכלוסייתו סובלת מדיג-יתר.

גודל: 15–60 ס"מ

דקר אלכסנדרוני

חפש

Epinephelus costae

לדקר האלכסנדרוני גוף מאורך יחסית לדקר הסלעים, עם פסים ברורים לאורכו. לבוגרים גם כתם צהוב על הגב. הוא חי באזורי סלע בעומק 5–60 מ', לרוב לבדו או בקבוצות קטנות (עד 10 פרטים). הרבייה מתרחשת בקיץ, ב"חתונה" המונית. דקרים (לא רק ממין זה) נחשבים לסמנים טובים לשמורה ימית מוצלחת, ואכן בסקרי השמורות הימיות של רשות הטבע והגנים מתייחסים אל כמות הדקרים בשמורה כמדד להצלחתה. דקר אלכסנדרוני היה נפוץ מאוד בעבר בחופי הארץ, אך בשנים האחרונות אוכלוסייתו הולכת וקטנה. הדקר האלכסנדרוני התווסף לרשימת ערכי הטבע המוגנים בשנת 2021, ולפיכך אסור לדוג אותו.

גודל: 15–60 ס"מ

דוקרנית אדומה

אירדי

Mycteroperca rubra

מאופיינת בצבע אפור עם כתמים בהירים וגוף מוארך. גם הדוקרנית חיה בין סלעים, בעומק 5–50 מטרים וניזונה מדגים וחסרי חוליות גדולים (דוגמת דיונונים וסרטנים). בעונת הרבייה, בחורף ואביב (דצמבר-מאי), דגי הדוקרנית יוצרים התקבצויות רבייה הנקראות "חתונות", שבהן נקבות רבות וזכרים בודדים. ההתקבצויות הללו מתרחשות גם אצל מיני דקרים אחרים. בניגוד ליתר מיני הדקרים, אוכלוסיית הדוקרנית דווקא גדלה בשנים האחרונות. ייתכן שזו תוצאה של עלייה בשכיחות המין הפולש, סיכן משויש, המשמש לה מקור מזון. הדוקרנית נדוגה בחכות מסירה, רשתות עמידה, רובי דיג ומערכי קרסים.

גודל: 20–50 ס"מ

דקר המכמורת

לוקוס, לוקוס לבן

Epinephelus aeneus

מאפיין בולט של דקר המכמורת הוא 4-2 קווים אלכסוניים בהירים על מכסה הזימים. דקר המכמורת, בניגוד לדקרים אחרים, שוכן באזורים חוליים, ופרטים בודדים נראים גם באזורי סלע. עקב כך ניתן לגרוף אותם ברשתות מכמורת – ומכאן שמם. ניתן למצוא אותם בעומק 50-5 מטרים בשלבי החיים הצעירים שלהם, ולאחר המעבר לאזורים החוליים הם מעמיקים ומגיעים עד לעומק 150 מטרים. הם צדים במארב סרטנים, דגים וראשרגליים (תמנונים ודיונונים). הרבייה בקיץ (יוני-יולי), בהתקבצויות רבייה הנקראות "חתונות", במקומות קבועים, כאשר יחס הזכרים לנקבות הוא זכר אחד לכל 15-10 נקבות! דקר המכמורת נחשב לאחד הדגים המשובחים ביותר לדיג, ונדוג במערכי קרסים, דיג מכמורת, רובי דיג, חכות מסירה ורשתות עמידה.

גודל: 20–80 ס"מ