תחנה מס' 3 – רחבת פאן

27.09.2022

שמורת טבע בניאס

להאזנה לחצו כאן >>

 

גבר:      וואו הקיר הזה שליד המערה פשוט מרתק!

אישה:   כן, רק שים לב לא…

גבר:      תגידי, הגומחות האלה שבקיר שייכות למקדשים שפעלו כאן?

אישה:   אתה נגעת במשהו?

גבר:      מה?

אישה:   הזזת איזו אבן? לקחת מזכרת מהמקום הקדוש? אני מכירה אותך!

גבר:      נשבע לך שלא נגעתי בשום דבר!

אישה:   אז זה כנראה מישהו מהמאזינים שלנו!

האל פאן:          שקט! אתם במקום קדוש, כמו שאמרה החברה שלך.

גבר:      היא לא חברה שלי.

אישה:   שקט הוא אמר! אני חושבת שזה האל פאן.

גבר:      מה? מאיפה הבאת את זה?

האל פאן:          אני בנם של פנלופי נימפת היער והרמס שליח האלים…

גבר:      שיו! צדקת! זה האל פאן!

אישה:   תגיד לי שהבאת איתך את החליל!

גבר:      את גאון!

האל פאן:          הו! האם זה מה שאני חושב שזה?

אישה:   תנגן תנגן! אל תעצור!

האל פאן:          פנלופי, אמי האהובה, ילדה בן שחציו אדם וחציו תיש. כך נולדתי. ההלם וההפתעה היו כה גדולים שכל מי שנתקל בי נמלא בעתה. כשגדלתי, עזבתי אל חבלי ארץ שוליים, הרחק מבני האדם. על גדות נחלים, ליד מערות וביערות פגשתי בנימפות, אך הן ברחו ממני באימה. יום אחד…

(נפסקת נגינת החליל)

אישה:   למה הפסקת?

גבר:      נסחפתי לסיפור! סליחה! (ממשיכה נגינת החליל)

האל פאן:          יום אחד, בשעה שטיילתי ביער, ראיתי על גדת נחל את הנימפה סירינקס, שאהבתי במיוחד. מיד פתחתי בחיזור סוער אחריה, אך סירינקס העדינה נסה ממני כל עוד נפשה בה.

אישה:   אוי זה נורא.

האל פאן:          כן. כשסירינקס הרגישה שכוחותיה אוזלים, היא פנתה לאל זאוס בבקשה נואשת לעזרה: "אנא עזור לי, העלם אותי לעד כדי שלא אצטרך להתמודד עם פאן הנורא”. זאוס נענה לבקשתה וכדי להעלימה הפך אותה לקנה מצוי.

גבר:      לא נורא פאן, יש עוד דגים בים.

האל פאן:           אתה לא תבין.  אני שקעתי בעצבות וכדי לשמר את זכרה חתכתי חלקים מצמח הקנה ובניתי מהם חליל.

אישה:   הלוא הוא "חליל פאן" הנודע בשם זה עד היום.

האל פאן:          יש משהו שאת לא יודעת?

גבר:      זה מה שאני אמרתי!

אישה:   תתעודד פאן, לפעמים צריך להמשיך הלאה. שנמשיך הלאה?

גבר:      הכוונה: נמשיך בשביל לכיוון הרחבה המרוצפת שיש ורוד ולבן.

האל פאן:          תודה לכם על שהזכרתם נשכחות!