תחנה מס' 3 – רחבת פאן Station 3 – Pan Square

להאזנה לחצו כאן >>

For listening, press here >>

Scroll down for English text 👇🏼👇🏽

גבר:      וואו הקיר הזה שליד המערה פשוט מרתק!

אישה:   כן, רק שים לב לא…

גבר:      תגידי, הגומחות האלה שבקיר שייכות למקדשים שפעלו כאן?

אישה:   אתה נגעת במשהו?

גבר:      מה?

אישה:   הזזת איזו אבן? לקחת מזכרת מהמקום הקדוש? אני מכירה אותך!

גבר:      נשבע לך שלא נגעתי בשום דבר!

אישה:   אז זה כנראה מישהו מהמאזינים שלנו!

האל פאן:          שקט! אתם במקום קדוש, כמו שאמרה החברה שלך.

גבר:      היא לא חברה שלי.

אישה:   שקט הוא אמר! אני חושבת שזה האל פאן.

גבר:      מה? מאיפה הבאת את זה?

האל פאן:          אני בנם של פנלופי נימפת היער והרמס שליח האלים…

גבר:      שיו! צדקת! זה האל פאן!

אישה:   תגיד לי שהבאת איתך את החליל!

גבר:      את גאון!

האל פאן:          הו! האם זה מה שאני חושב שזה?

אישה:   תנגן תנגן! אל תעצור!

האל פאן:          פנלופי, אמי האהובה, ילדה בן שחציו אדם וחציו תיש. כך נולדתי. ההלם וההפתעה היו כה גדולים שכל מי שנתקל בי נמלא בעתה. כשגדלתי, עזבתי אל חבלי ארץ שוליים, הרחק מבני האדם. על גדות נחלים, ליד מערות וביערות פגשתי בנימפות, אך הן ברחו ממני באימה. יום אחד…

(נפסקת נגינת החליל)

אישה:   למה הפסקת?

גבר:      נסחפתי לסיפור! סליחה! (ממשיכה נגינת החליל)

האל פאן:          יום אחד, בשעה שטיילתי ביער, ראיתי על גדת נחל את הנימפה סירינקס, שאהבתי במיוחד. מיד פתחתי בחיזור סוער אחריה, אך סירינקס העדינה נסה ממני כל עוד נפשה בה.

אישה:   אוי זה נורא.

האל פאן:          כן. כשסירינקס הרגישה שכוחותיה אוזלים, היא פנתה לאל זאוס בבקשה נואשת לעזרה: "אנא עזור לי, העלם אותי לעד כדי שלא אצטרך להתמודד עם פאן הנורא”. זאוס נענה לבקשתה וכדי להעלימה הפך אותה לקנה מצוי.

גבר:      לא נורא פאן, יש עוד דגים בים.

האל פאן:           אתה לא תבין.  אני שקעתי בעצבות וכדי לשמר את זכרה חתכתי חלקים מצמח הקנה ובניתי מהם חליל.

אישה:   הלוא הוא "חליל פאן" הנודע בשם זה עד היום.

האל פאן:          יש משהו שאת לא יודעת?

גבר:      זה מה שאני אמרתי!

אישה:   תתעודד פאן, לפעמים צריך להמשיך הלאה. שנמשיך הלאה?

גבר:      הכוונה: נמשיך בשביל לכיוון הרחבה המרוצפת שיש ורוד ולבן.

האל פאן:          תודה לכם על שהזכרתם נשכחות!

Station 3 – Pan Square

MAN: wow, this wall near the cave is just fascinating!

WOMAN: Yes, just be careful not to…

MAN: Say, do these niches in the wall belong to the temples that operated here?

WOMAN: Did you touch anything?

MAN: What?

WOMAN: Did you move a stone? Did you take a souvenir from the holy place?

MAN: I swear I didn’t touch anything!

WOMAN: So it must be one of our listeners!

THE GOD PAN: Quiet!  You’re in a holy place, like your girlfriend said.

MAN: She’s not my girlfriend.

Woman: He said be quiet! I think it’s the god Pan!

MAN: What? What makes you think that?

PAN: I’m the son of Penelope (Pen-EL-e-pee) the forest nymph (NIMF) and Hermes (HER-meez) the messenger of the gods…

MAN: Whoa! You’re right! It’s the god Pan!

WOMAN: Tell me you brought your flute!

MAN (TO WOMAN): You’re a genius!

PAN: Hoh! Is this what I think it is?

WOMAN: Play, play! Don’t stop!

PAN: Penelope, my beloved mother, gave birth to a son who was half man and half goat. That’s how I was born. People were so shocked that anyone who saw me was filled with terror. When I grew up, I kept to remote places far from humans. On stream banks, near caves and in forests I met the nymphs, and they fled from me in terror. Until one day…

(the flute music stops)

WOMAN: Why did you stop?

Man: I got carried away with the story! Sorry!

(the flute playing resumes)

PAN: One day, while I was walking in the forest, I saw the nymph Syrinx (SEER-inks), whom I particularly loved. Right away I started a stormy courtship, but the gentle Syrinx ran away from me as fast as she could.

WOMAN: Oh, that’s terrible.

PAN: Yes. When Syrinx felt that her powers were weakening, she cried out desperately to Zeus for help. “Father, help me! Make me disappear forever so I won’t have to face the terrible Pan.” Zeus granted her wish to disappear, and he turned her into a reed.

MAN: Never mind, Pan, there are other fish in the sea.

PAN: You don’t understand. I sank into sadness, and to remember her, I cut pieces of the reed plant and made them into a flute.

WOMAN: And that’s the “Pan flute” – famous to this day.

PAN: Is there anything you don’t know?

MAN: That’s what I said!

WOMAN: Cheer up, Pan, sometimes you just have to move forward. Shall we continue?

MAN: Direction: Continue on the trail toward the plaza paved with pink and white marble. 

PAN: Thank you for reminding me of the old days!