הקסם שבטבע ואיך נסייע בשמירה עליו בארץ פלגי מים?

מאת: שחר וייס פלד 13/07/2022

בכתבה זו ריכזנו עבורכם הצעות ורעיונות לדרכים שבהן נוכל לטייל בטבע האהוב עלינו כל כך ובד בבד לעזור לשמור עליו.

חורשת רג'ר נחל דן -  צילמה שחר וייס פלד
חורשת רג'ר נחל דן - צילמה שחר וייס פלד, חורשת רג'ר נחל דן - צילמה שחר וייס פלד

ייתכן שאתם קוראים כתבה זו מפני שאתם בחיק הטבע כרגע או מתכננים לטייל בו בעתיד. הטבע מסוגל לחולל פלאים בנפשנו במראות שלו – מרחבים פתוחים או צמחייה סבוכה, חיות בר, שאם יתמזל מזלנו ייקרו בדרכנו, מים צלולים ומפכים – וכן בתחושה שעולם שלם מתקיים סביבנו ואנו זוכים להיות חלק ממנו. אלא שהכוח לשמר אותו ולא להפר את האיזון שבו הוא בידינו, וכדי שנוכל להמשיך ליהנות ממנו עלינו לכבד אותו ולשמור עליו ככל הניתן. 

 

הליכה בשבילים

לשמורות הטבע ולגנים הלאומיים יש יעדים סותרים: מצד אחד הם מיועדים לשמור על הטבע ולמנוע את הפרתו ככל שניתן, ומצד אחר הם מיועדים דווקא להנגיש אותו למטיילים. אחת הדרכים ליישב את הסתירה באופן חלקי היא להכשיר שבילי הליכה מסומנים, שכן שבילים מצמצמים את נגיעת המטיילים בטבע מעצם נוכחותם בו, ומספקים להם בטיחות. כשאנו סוטים משביל אין לדעת לאן הדרך תוביל אותנו ואנו מסתכנים – באיבוד הדרך, בפציעה במקום מרוחק שקשה לחלץ ממנו, בנפילה ממצוקים, ועוד.

אלא שבסטייה מן השביל המסומן אנו עלולים לגרום גם נזק שאיננו מודעים לו כלל. למשל כשאנחנו רומסים או הופכים מצע של עלים בחורש אנו עלולים לפגוע באוכלוסיות שלמות של דו-חיים, חלזונות ופרוקי רגליים שזהו בית הגידול שלהם והם מוצאים בו מסתור תחת העלים. העלים גם יוצרים לחות, ובהפיכתם אנו עלולים לחשוף בעלי חיים לתנאים יבשים שמזיקים להם. או כשאנו מתקרבים לקן, ולו בלי משים, אנו עלולים להלחיץ את האם ולהבריח אותה ממנו לתמיד, ובכך נפגעת הישרדותם של הגוזלים. אפילו רעש בקרבת אתרי קינון די בו כדי לגרום לפגיעה נרחבת – בשלבי הקינון המוקדמים, בביסוס הקן ובשלב הפרחת הגוזלים או האפרוחים.

לעיתים אנחנו פוגשים חיה ואם היא לא בורחת נדמה לנו שהכול בסדר ושהיא אינה מפחדת, אך לאמיתו של דבר היא נפגעת. היא נבהלת ובגופה עלולים להשתחרר הורמוני סטרס. הורמונים אלו עשויים להשפיע על יכולתה להעמיד צאצאים, לפגוע בכושרה לחפש מזון ולגרום לה לאבד משקל. אם כן, בסטייה משביל מסומן אנו עשויים להפריע לחיות ללכוד טרף או להתחמק מטורף, ועלולים לשבש את קצבי החיים הטבעיים של החיות, בהם גם את תהליכי רבייתם.

לפיכך בכל שמורות הטבע והגנים הלאומיים בישראל פרוסה רשת של דרכים ושבילים מסומנים. השבילים מספקים הליכה בטוחה לאנשים בכל טווח רמות הקושי ומאפשרים לנו להכיר מקרוב תופעות טבע מגוונות הנוגעות לעולם החי, הצומח והדומם. אנא הישארו על השבילים והקפידו לא לרדת מהם – למען בטיחותכם ולמען הטבע הרגיש והקסום סביבכם.

דרך נוף הרי נפתלי 4, דרך נוף הרי נפתלי - צילמה שחר וייס פלד

 

איסוף פסולת

צב בחומוס, שועל בטחינה, מריון בבקבוק… לא, אלו אינם שמות של מנות מוזרות במסעדות אלא מציאות עצובה של בעלי חיים רבים בישראל באוויר, ביבשה ובים. בעלי חיים שבחיפוש אחר מזון או סתם בשוטטות באזורי המחיה שלהם נלכדים או מסתבכים בפלסטיק ובמוצריו, והסוף אינו טוב בדרך כלל.

אין ספק שאנחנו חיים בעידן הפלסטיק. הבית שלנו מלא במוצרי פלסטיק, בהם קופסאות וכלים חד-פעמיים. הינה נתון שאולי אנחנו לא יודעים: חלק ניכר מהפלסטיק אינו מתמחזר, ולאחר השימוש בו הוא הופך לפסולת ומגיע למערכות אקולוגיות רבות.

השמירה  על הניקיון חשובה מן הצד הנופי והאסתטי, אך לחיות הבר הרבות שמתות מפסולת שמשאירים בני האדם היא חיונית ממש. בעלי חיים רבים, מזוחלים ומכרסמים עד יונקים ודגים, רואים בשקיות ניילון מקום מסתור או בית, אך קורה לא אחת שה"בית" הופך למלכודת ממש מכיוון שהחיה מתקשה להיחלץ ממנה. בעיה אחרת היא שבעלי חיים שלא למדו להימנע מאכילת שקיות ומגבונים בולעים אותם. בים בולעים אותן צבי ים ובמדבר יעלים. בסקר יעלים שנעשה נמצא שכמעט בכל כרס של יעל שנבדק היו שקיות ומגבונים. הנפח שלהם בקיבה עלול לפגוע ביעילות העיכול של היעלים ולגרום להם סבל מרעב קיצוני גם כשמזונם הטבעי מצוי בשפע.

איך אנחנו יכולים לעזור?

  • ננסה להפחית את השימוש בשקיות ובפלסטיק חד-פעמי ונעדיף שימוש בכלים רב-פעמיים.
  • אם בכל זאת השתמשנו בפלסטיק או בכלים חד-פעמיים ניקח אותם עימנו ונוודא שהפסולת הושלכה לפח, מחוץ לטווח הגעתם של בעלי חיים.
  • נצמצם את השימוש במגבונים, ובוודאי נימנע מהשלכתם בטבע. לאחר השימוש בהם מומלץ לשים אותם בשקית ולזרוק בפח הקרוב.
  • נאסוף כלים או מוצרי פלסטיק אחרים בשטח. כך נמנע את לכידתן של חיות בתוכם ונסייע להן לחיות לצידנו בשלווה.

הכי פשוט לזכור את המשפט הבא: אנו לוקחים מהטבע רק זיכרונות וחוויות ותמונות ומשאירים בו רק את טביעות רגלינו.

תוכלו לצפות בסרטון הסבר קצר וחמוד על חשיבות איסוף המגבונים בקישור זה:

 

 

שהייה בשעות החשכה 

לינה בחיק הטבע היא חוויה מיוחדת המעניקה לנו הצצה בעולם מוכר פחות, הלוא הוא עולם הלילה של בעלי החיים. לעיתים כשאנו מדמיינים שאנו ישנים בחוץ מצטיירת לנו תמונה שבה נהיה עדים לפעילות ייחודית שלא נראה כמותה ביום, נשמע קולות שאיננו רגילים לשמוע ונקום עם ציוץ הציפורים. אלא שלשהייתנו בטבע יש השפעה גדולה על כל הסביבה המקיפה אותנו, במיוחד בשעות החשכה, שבהן נעשית פעילות חיונית להישרדותם של בעלי החיים. בעלי החיים הליליים זקוקים לתנאי הלילה הטבעיים כדי לשרוד, ונוכחותנו בשטח מפרה אותם בכמה וכמה דרכים – החל מהאור המלאכותי והרעש שאנו מקימים וכלה בריח שאנו מפיצים.

כל אלו מפריעים מאוד לבעלי החיים ואף עלולים לגרום למותם. לדוגמה, מכרסמים קטנים פעילי לילה נעזרים בחשכה כדי לחמוק מטורפים, ותאורה מלאכותית עלולה לחשוף אותם לעיני הטורפים. למכרסמים אלו יש חוש שמיעה מפותח. הם שומעים צלילים חלשים כמו משק כנפיים או צעדים וכך נזהרים מפני טורפים, אולם רעשים מלאכותיים מפריעים להם לשמוע את הסכנה המתקרבת. דוגמאות אחרות הן טורפים שמנסים לצוד את טרפם, אך נבהלים מנוכחות האדם ופעילות הציד שלהם משתבשת, או חיות המקבלות את צריכת המים היומית שלהן דווקא בשעות הדמדומים והזריחה, אך כשאנחנו ישנים ליד מקורות המים שלהן הן נמנעות מלבוא לשתות ועלולות להתייבש. לנוכחות האדם בטבע יש עוד השפעות נרחבות, וכדי לאפשר לבעלי החיים לקיים את אורח חייהם התקין עלינו לנסות לצמצם את טווח נזקיהן.

אם כן, אנו רואים שעלינו לצמצם את טווח השפעתנו על הטבע, אך חשוב שנזכור ששהייה בטבע לאחר שעות החשכה עלולה לסכן גם אותנו. בחושך קל ללכת לאיבוד או להיפצע או אף להידרש לחילוץ, חלילה, ובלילה חילוץ הוא עניין מסובך ויעיל הרבה פחות מבשעות היום, ולכן גם מסיבות אלו השהייה בשמורות הטבע בשעות החשכה אסורה. אנא, הקפידו לטייל בהן רק בשעות המותרות, ותנו הזדמנות לבעלי החיים לקיים את אורח חייהם התקין ללא הפרעה.

אתם מוזמנים להיכנס לקישור הבא ולהדפיס את הפעילות כדי להבין טוב יותר כיצד נוכל לעזור לחיות הלילה:

לעזור לחיות הלילה – רשות הטבע והגנים (parks.org.il)

קיפוד מצוי. צילום דותן רותם רשות הטבע והגנים, קיפוד מצוי. צילום דותן רותם רשות הטבע והגנים

 

הבערת אש

בכל שנה פורצות שרפות באזור הקסום והעדין שסביבנו, ובני האדם אחראים לרבות מהן. בניגוד למיתוס שהשרב לבדו גורם לשרפות, רוב השרפות הן דווקא מעשי ידי אדם, ומזג האוויר רק משלהב אותן. שרפות מכלות צמחייה מקומית והורגות בעלי חיים ממינים רבים, בעיקר את הקטנים והאיטיים שבהם: נחשים, לטאות, חרדונים, צבי יבשה, דורבנים ומכרסמים. הן הורסות בתי גידול לחים ובתי גידול של דורסים וגורמות נזק עצום לסביבה ולמאזן האקולוגי, ולכן אסור להדליק אש במקומות שאינם מיועדים לכך. גם אם זו רק מדורה קטנה ורחוקה מצמחייה או פק"ל קפה שמחומם על גזייה, ההנאה שלנו מכוס הקפה זניחה ביחס לנזק העצום שעלול להיגרם משרפה שעלולה להתלקח מחוסר תשומת לב ולהתפשט חלילה.

הדרך הטובה ביותר להילחם באש היא למנוע מראש את התלקחותה, ודרך אחת לעשות זאת היא לשמור על הניקיון. אם אתם מטיילים בשטח או פורסים פיקניק מושקע, השאירו את השטח נקי מעקבות. גם אשפה תמימה לכאורה היא דליקה ועלולה לסכן את בעלי החיים. לדוגמה רבים סבורים ששרפת נייר טואלט או מגבונים מותירה את השטח נקי, אך לא מעט שרפות פרצו בדרך זו. הכי פשוט והכי בטוח: אספו והשליכו פסולת לפח.

לפיכך הבערת אש מותרת רק במתחמים ייעודיים, מוגדרים ומסומנים. הקפידו לשהות רק בהם, וכשאתם מבעירים אש חשוב לזכור: אסור להבעיר צמחייה מקומית – עצים, שיחים, ענפים וזרדים. צמחייה, גם יבשה, חיונית למערכת האקולוגית ולחיות הבר ויש לה תפקידים רבים: היא מספקת מסתור מטורפים ועמדת תצפית לציפורים, מעניקה צל מהשמש, נותנת מזון ליונקים, משמשת בית גידול לחרקים ופטריות, יוצרת חומר אורגני המזין ומייצב את הקרקע, ועוד. לכן אנא הצטיידו מראש בקרשים ובעצים למדורה. אפשר לקנות אותם בחנויות הנוחות בתחנות דלק ובחניוני הלילה של רשות הטבע והגנים.

על שרפה או חשד לשרפה דווחו מייד למכבי האש: 102 או למשטרה: 100.

שריפה, שריפה, צילם שמוליק שפירא

 

רחפנים

רחפנים פרצו לחיינו בעשור האחרון ומאז הם הפכו לכלי צילום חדשני ומרגש. הרחפן מאפשר לנו לקבל תמונה מושכת עין ורחבה של השטח וצילום מזוויות שעד כה נהנו מהן רק ציפורים ומטוסים. אלא שלרחפנים יש חיסרון בולט, והוא רעש. אומנם לנו זה מחיר נסבל בעד הצילום היפה שיתקבל, אך לבעלי החיים הוא בלתי נסבל ממש. מחקרים הוכיחו שרעש הוא גורם פגיעה בולט בציפורים ובעופות. בישראל קיימים מיני עופות מקנני קרקע ומיני עופות מקנני מצוקים, ואלה גם אלה בסכנה. רעש הרחפן עלול להבהיל את האם ולהבריח אותה מהקן לתמיד, ובכך נפגעת הישרדותם של הגוזלים. לא זו אף זו: רעש בקרבת אתרי קינון עלול לפגוע בשלבי הקינון המוקדמים ובביסוס הקן, ואף בשלב החשוב מכול – שלב הפרחת הגוזלים או האפרוחים.

רעש עלולה לפגוע פגיעה עקיפה גם בבעלי חיים אחרים. חיות עלולות להתרגל לטרטור הרחפן והוא יקהה  את חושן לגבי רעשים אחרים. שמיעה היא חוש הישרדותי חיוני לבעלי חיים ופגיעה בו מחבלת ביכולתם לחפש מזון, לברוח מפני סכנה ואף להתרבות. בגלל הרעש הפעלת רחפנים אסורה בשטחי שמורות הטבע והגנים הלאומיים. עזרו לנו לשמור על החי והצומח שאתם נהנים כל כך לראות ולצלם, והימנעו משימוש ברחפנים בשטחים אלו כדי לצמצם את פגיעת האדם בטבע.

כלבים

שמורת טבע היא מערכת אקולוגית רגישה ומורכבת, וכל הפרעה עלולה להפר את האיזון העדין המתקיים בה. אנחנו, בני האדם, וגם חברינו ההולכים על ארבע, רק אורחים לרגע בממלכת טבע שוקקת חיים זו, ואף שהכלב הוא יצור חברותי, בכל זאת הוא בעל חיים זר במרחב של חיות בר. נוכחותו של כלב בשמורת טבע מאיימת מאוד על חיי הבר גם אם אנו, בעלי הכלבים, לא חשים כלל בדבר. בהגדרתו כלב הוא טורף, והיעל בשמורת עין גדי, היחמור בשמורת חי-בר כרמל ושפני הסלע בשמורת נחל חרמון חשים היטב שחיית טרף חדרה למרחב המחיה שלהם. הם מריחים את הכלב ממרחק רב ונקלעים למצוקה. מבחינתם כלב, זאב או כל טורף אחר חד הם.

במצב זה השמורה, שנועדה לשמש מרחב שמור ומוגן לחיות הבר, מועלת בייעודה, שכן כשהחיות במצוקה השימוש שהן עושות בשטח השמורה אינו אופטימלי. קחו למשל צבייה שהמליטה עופר. היא משאירה אותו חבוי בשיחים ויוצאת לחפש מזון. בדרך היא חשה טורף ממרחק. היא חוששת לחזור לצאצא שלה והוא ממתין לה רעב וחשוף לטורפים. השפעה אחרת של כלבים על שמורות טבע היא מחלות: כלבים יכולים להפיץ מחלות וגם להיחשף למחלות רבות, בהן כלבת.

אם כן, לכלבכם יש השפעה משמעותית על חיי הבר המקומיים ובשמורה גם אם בביקורו הוא לא אכל דבר, לא השאיר אחריו גללים, לא נבח והיה קשור אליכם כל הזמן. בחלק מהגנים הלאומיים מותרת כניסה לכלבים קשורים ברצועה וחסומים במחסום פה, לפי ההנחיות המפורטות בקישור המצורף. כדי לראות את הרשימה היכנסו לקישור וגללו מטה לטבלה שבתחתית הדף:

>> על כלבים – גנים לאומיים ושמורות טבע – רשות הטבע והגנים (parks.org.il)

כלב אקבש לשמירה מפני טריפות- צילם דורון ניסים

 

כניסה למים

אחת הדרכים המהנות והאהובות ביותר לברוח מהחום הישראלי היא שחייה במים צלולים וקרירים. תחושת הקלה ורעננות אופפת אותנו אחרי טבילה במים ביום חם והיא ממכרת. שחייה ושכשכוך בנחלים הן פעילויות מהנות לילדים ולמבוגרים כאחד, ואפשר לשהות על גדותיהם יום שלם ואף לילה.

אך בעוד שאנו נהנים מטבילה קלילה ובלתי מזיקה במים, הסביבה סובלת. עם כניסתנו למים אנו עלולים לפגוע בצמחים ובבעלי חיים זעירים על גדת הנחלים ובין הסלעים עצמם, ואנו גם מרחיפים את הקרקע. הרחפת קרקע היא הפרחת הענן הקטן של חלקיקי אדמה שנוצר עם הנחתת כף רגלנו על הקרקעית. כשנכנסים למים אדם או שניים הנזק קטן, אך גדודי אנשים שמרחיפים את הקרקע בכל חודשי הקיץ יוצרים נזק קשה, בעיקר לדגים ולבעלי החיים הנושמים מתחת למים. במקום לשאוף אוויר של מים צלולים הם שואפים מים עכורים ועלולים להיחנק.

בעיה אחרת היא קרם ההגנה. כשאנו נכנסים למים אנו מביאים איתנו את הלכלוך שעל גופנו וגם את קרם ההגנה, בדרך כלל. קרם הגנה יוצר זיהום ונזק משמעותי. יש בו מרכיב בשם אוקסיבנזון, ומחקרים הראו שביונקים ובדגים הוא משבש חומר הורמונלי וגורם לשינוי במידע הגנטי.

כמובן, הפתרון האידאלי מבחינת הסביבה הוא שלא נטבול במים כלל, אך זה לא פתרון מעשי. הכניסה למים היא חוויה מענגת שאין ליטול מאיתנו, אך עלינו לשאוף למזער את הפגיעה בהם עד כמה שאפשר. לכן באזורים רגישים במיוחד, שבהם מארג החיים מורכב ועדין, הכניסה למים אסורה, ואילו באזורים שבהם פגיעתנו במים פחותה הכניסה מותרת. מה אנחנו יכולים לעשות כדי לעזור לשמור על ממלכת הנחלים הקסומה שסביבנו?

  • ניכנס למים רק במקומות המותרים והמיועדים לכך.
  • נשתדל להשתמש בקרם הגנה העשוי מחומרים טבעיים. לחילופין באזורי צל נסיר את קרם ההגנה לפני שניכנס למים.
  • נשתדל לא לפגוע בצמחייה בגדת הנחל ולא להפוך אבנים בתוך המים.

ויותר מכול נזכור שאנו נוהגים כך כדי שנוכל להמשיך ליהנות מהטבע גם בעתיד.

גן לאומי חורשת טל
פלגי מים בחורשת טל, צילום: דורון ניסים

 

האכלת חיות בר ודגים

האכלת חיות בר היא חוויה מרגשת ומהנה, אך גורמת לחיות הבר נזקים התנהגותיים ובריאותיים. רבים סבורים כי חיות בר יודעות מה טוב להן, ואם הן אוכלות דבר מה סימן שהוא מיטיב עימן. אחרים בטוחים שלחיות הבר חסר אוכל בטבע ושהמזון שהם מספקים להן מסייע להן לגדל את צאצאיהן בבטחה. עוד דעה רווחת היא שהתנהגותה של חיית בר אינה ניתנת לשינוי.

ובכן, כל ההנחות האלו שגויות. חשוב להבין – המזון שהטבע מספק הוא מעצב ההתנהגות ומעצב המומחיות הראשי של חיית הבר. חיפושו ואיתורו במרחבי הטבע הגדולים בכל עונות השנה שומרים על בריאותה ועל כושרה ועמידותה ומחדדים את חושיה. מומחיות איתור המזון חיונית להישרדותה ומועברת מהורים לצאצאים ומדור לדור. לכן האוכל שאנחנו נותנים לחיות הבר או משאירים להן בשטח מן המוכן משבש את סדרי עולמן ומשנה את התנהגותן: הן מפסיקות לנוע בשטח, כושרן וכוחן נפגעים, ועם הזמן היכרותן עם מרחבי הטבע ומומחיותן לאתר מזון מתרופפת.

אם כן, יצירת תלות באדם לצריכת מזון מערערת בתוך פרק זמן קצר תכונות יסוד עתיקות, שבזכותן חיית הבר מתקיימת ומתרבה בטבע. האוכל שהיא מקבלת מהאדם מנפץ אינסטינקטים טבעיים שנרכשו במשך אלפי שנים, ומאחר שצאצאיה עוקבים אחריה ולומדים ממנה, היא מנחילה להם את התלות ההרסנית.

להאכלה יש גם נזק בריאותי. מזון האדם לא מספק את צורכי חיות הבר ואף פוגע בהן, מפני שהחיות רגישות למרכיבי מזון שונים. על טיבו של המזון נוספת גם סכנה מאכילת אריזות מזון, שקיות, מגבונים וחומרים אחרים שאינם מתעכלים. חומרים אלו עלולים לחסום את המעיים של חיות הבר. נפחם במערכת העיכול שלהן תופח, העיכול נפגע, והן מורעבות ואף מתות בייסורים.

חיות בר התמחו בקיום ובשגשוג בטבע. בואו נשמור על יכולתן, על כושרן ועל חושיהן הטבעיים וניזהר שלא להפוך אותן לתלותיות ונזקקות.

אתם מוזמנים לצפות בסרטון הסבר קצר לכל המשפחה על חשיבות שמירת מרחק מחיות בר:

דפים קשורים