ביובליץ - נקודת מבט אישית

רותי יהל, אקולוגית ימית בחטיבת המדע של רשות הטבע והגנים מעדכנת מהשטח כיצד מתבצע המבצע הגדול בו מתאגדים מיטב המומחים למאמץ אינטנסיבי שמטרתו להכיר לעומק את השמורות הימיות בישראל.

באביב 2015 יצאנו להרפתקה ימית ראשונה מסוגה בישראל. המטרה נראתה פשוטה – לסקור ולהכיר לעומק את שמורות הטבע הימיות שלנו בים התיכון. השמורות היו קטנות והתמימות שלנו גדולה. חשבנו שלא יהיה מסובך מדי לסקור בתוך שבוע את כל השמורות או לפחות את השמורות הסלעיות, בהן ניתן לראות בקלות יחסית את החיים במים ובקרקעית הים. הרי קו החוף שלנו קצר והמרחקים בין שמורה לשמורה קטנים, וכן כל שמורה תצריך יום עבודה לסקירתה ולהוספת מספר אתרי ביקורת מחוצה לה. הצוות הימי של הרשות באותם ימים "רחוקים" שלפני הקמת היחידה הימית היה מצומצם. איל בדק שוב ושוב את תוכניות הצלילה והעבודה בים ותפר את כל הפרטים הקטנים, יגאל גייס למשימה כל איש רשות שלא נבהל מקצת מים (ועוד עם מלח!) והיה מוכן לסייע בצלילות ובארגון הסקר, ואני פניתי לעמיתינו באוניברסיטאות בבקשת עזרה. עד היום קשה לי להבין מה שכנע אותם להצטרף למבצע מטורף שכזה, אבל מהר מאוד מצאנו את עצמנו בים יחד עם טובי החוקרים, הסטודנטים, קציני הצלילה ומקצועני הסירות, הימאות והמנהלות. חבורה נפלאה של אנשים ששמירת הטבע והים היא ערך חשוב עבורם, והיו מוכנים לקפוץ איתנו למים, תרתי משמע.

נבחרת ביובליץ יוצאת לשטח

מצויידים במזל של מתחילים, החל השבוע הראשון לסקר. שבוע של מזג אוויר מצוין וים חלק ושקט (אירוע נדיר בים התיכון!) אפשר לנו להתקדם משמורה לשמורה ולסקור ברמה מדעית גבוהה את הדגים, את חסרי החוליות ואת האצות בשמורות הטבע דור הבונים, שקמונה, ראש הנקרה אכזיב ולקינוח – גדור. וכמו בסיפורים, עם סיום העבודה ביום חמישי בצהריים החלה לנשב רוח חזקה, הים עלה, ואנחנו התקפלנו נפעמים מהיופי שהתגלה לנו עמוסי נתונים וחוויות, ועם שם נבחר שמעתה ילווה את הסקר ואותנו – "ביובליץ" ימי Marine Bioblitz.

מאז אותו שבוע אביבי ביצענו עוד שבעה סקרים בשמורות הטבע הימיות, ובכל סקר הים הציב מגבלות ואתגרים חדשים: סופות רעמים וברקים, ים שעלה בפתאומיות בניגוד לתחזיות באמצע צלילה ונרגע דווקא לפני אחד מימי הבחירות המרובים בשנים האחרונות, הזרמות שפכים וסגירת אזורי ים שלמים לרחצה וצלילה, ראות גרועה שהזכירה לנו שבסופו של דבר אנחנו בים התיכון ולא במפרץ אילת, אימונים צבאיים שאילצו אותנו לפנות את השטח, ואיך אפשר בלי קורונה.

לא הרבה שנים עברו מאז, אבל נראה שלפחות מבחינת העבודה בים אנחנו בעידן אחר לגמרי. החוקרים הולכים ומתמקצעים, ומסקר ביובליץ אחד למשנהו משפרים את שיטות העבודה, את הציוד ואת יכולת ניתוח הנתונים. ברשות הטבע והגנים קמה יחידה ימית והפקחים הימיים מתפעלים את הסקרים בעזרת סירות ושיטות תיעוד ותקשורת מתקדמות; פיתחנו קשרי עבודה הדוקים עם מועדוני צלילה ועם דייגים, והם מעמידים את סירותיהם לרשות הסקר; ואנחנו מקבלים גיבוי רפואי מדן, שמלווה אותנו בהתנדבות ומשרה שלווה על כל האירוע. אבל מעל הכול התפתחה "הרוח הביובליצית" – רוח ים טובה של שיתוף פעולה בין כל המשתתפים וטונות סובלנות וסבלנות לנוכח שיגיונות הים (ומה לעשות, גם שלי, שמוסיפה בכל פעם נקודות חדשות שיש לסקור ועוד נושאים שצריך לתעד, כמו זפת או לכלוך בקרקעית הים). עם הזמן גילינו שהעבודה הרבה המושקעת בסקרים מניבה נתונים מהימנים על מצב החי והצומח בים, מתעדת את כניסתם של מינים מהגרים חדשים למזרח הים התיכון והתבססותם, ומאפשרת לנו להעריך את אופן תפקודן של השמורות וללמוד כיצד ניתן לשפר את מצבן של השמורות הקיימות, ומה צריך לעשות כדי להגן על הים טוב יותר. בגיליונות הבאים של בויה נספר לכם על חלק מהתוצאות של שיתוף פעולה מדעי מיוחד זה.

איך זה קורה בפועל?

אחרי שתיאמנו כל מה שצריך עם החוקרים, עם בעלי הסירות ועם ספקי ציוד הצלילה והמיכלים, ואחרי שהסירות של הרשות הפליגו למקום שנקבע והסירה של האוניברסיטה הועמסה על העגלה,ולא שכחנו להזמין ארוחת צהריים לסוקרים שיצאו מהים רטובים, קפואים, עייפים, ומה שבטוח רעבים אחרי הצלילות–מגיע יום תחילת העבודה.

אם כל תפילותינו נענו והים מסכים לשתף פעולה איתנו (כי מה שבטוח – אנחנו איתו לא נתווכח!),  נקודות הצלילה מסומנות בשעת בוקר מוקדמת באמצעות מצופים מיוחדים על ידי פקחי היחידה הימית והמשתתפים מתאספים בנקודת היציאה. לאחר קפה והתארגנות זריזה שנמשכת כמעט שעתיים וכוללת הסבר על תוכניות היום ותדריכי בטיחות, אנחנו יוצאים סוף סוף לים. צוותי הצלילה מחולקים לשלושה: מומחים בסקר דגים, מומחים בסקר החי והצומח בקרקעית הים, וצוותי צילום, המתעדים את האצות לצורך ניתוח ממוחשב, שבזכות הקפיצות שלהם לצלילות קצרות זכו בכינוי "תיונים".

הסקרים נעשו בשנים 2015, 2017, 2019 ו-2021, בכל שנה בשתי עונות: אביב וסתיו, כלומר עד כה נעשו שמונה סקרים בגישת הביובליץ. פירוש הדבר הוא תיעוד ודיגום אינטנסיבי של קבוצות טקסונומיות שונות (דגים, חסרי חוליות ואצות בבנטוס) בו בזמן בתוך השמורות ובשטחי ביקורת מחוץ להן, שהם בעלי מאפייני קרקעית דומים בהיבטי עומק, סוג המצע (סלעי) ומורכבותו. נקודות הדיגום בשטחי הביקורת היו במרחק עשרות מטרים עד קילומטרים בודדים מגבולות השמורות, בהתאם למאפיינים הפיזיים של בית הגידול. לכל שמורה ימית, ובכללה שטחי הביקורת שלה, הוקצה יום עבודה אחד בכל עונה. הדיגום בשמורות נעשה בימים עוקבים ככל שניתן. נקודות הדיגום זהות עבור הדגים, שנסקרים ראשונים, והחי הצמוד לקרקעית, שנסקר אחריהם (כי אין סכנה שייבהל ויברח). מיקום נקודות הדיגום נקבע על פי תכנון מוקדם, כלומר זהו דיגום מכוון מתוך שאיפה לדגום בצורה מייצגת את השטח הסלעי בתוך השמורות ובשטחי הביקורת.

סקר הדגים נעשה באמצעות דיגום ויזואלי (תצפיות ורישום בלבד) ב"חתכי חגורה" לאורך 25 מטרים ולרוחב 6 מטרים (3 מטרים מכל צד של סרט המידה) ורישום במים של כל מיני הדגים, של מספר הפרטים מכל מין ושל גודלם.  סקרי הבנטוס (החי על הקרקעית) נעשים באופנים מספר: לאורך חתכי "קו", המסומן בסרט מידה (רולטקה), נרשם כיסוי ה"חי-צומח-דומם" שעל הסלע; כיסוי האצות מתועד בצילום של ריבוע דיגום לאורך החתך ומנותח; ורשימת המינים המפורטת נעשית תוך כדי צלילה וחיפוש באזור הצלילה. עד היום נערכו מאות חתכי דיגום של דגים ושל חברת הקרקעית, ועשרות צלילות לצילום האצות, מה שאומר – אלפי צלילות מדעיות לצורך איסוף הנתונים!

כל הנתונים נרשמים בזמן צלילת הסקר על דפי כתיבה עמידים במים, מוקלדים באותו יום לגיליונות ממוחשבים ואחר כך עוברים ביקורת דקדקנית למניעת טעויות ומנותחים לצורך הכנת דוחות מסכמים.

מה למדנו בסקרים? על כך בכתבות הבאות, המוקדשות בהערכה ואהבה לכל משתתפי הביובליצים!