האם תם עידן תכנון נוף מעוצב בגנים לאומיים בישראל

שם כתב: אדריכל זאב מרגלית מנהל אגף שימור ופיתוח ברשות הטבע והגנים 23.10.2013

בשנים האחרונות חל שינוי משמעותי באופי ובגישה של תכנון הנוף בגנים הלאומיים בישראל.

מפל מים בגן לאומי גן השלושה

הקדמה

אולי ניתן לסמן את נקודת המפנה בשנת 1998, מועד איחוד רשות הגנים הלאומיים עם רשות שמורות הטבע. אולי זהו תהליך כללי שעבר על כולנו המבטא התרחקות מתכנון פורמאלי, ציבורי, ממלכתי, אל עבר ביטוי חופשי, אישי, לא מחייב. בכל מקרה התוצאה הברורה היא שתכנון הנוף בגנים לאומיים עוסק היום ברובו בשימור הנוף במצבו הקיים, עם מעט מאוד עיצוב נוף באמצעות תכנון כולל.
גנים לאומיים עוצבו בעבר על ידי בכירי אדריכלי נוף בישראל. אדריכלי נוף אלו שינו את הנוף שהיה לפניהם, ייצרו סביבה אחרת שהפכה לאורך השנים להיות לסמלי הנוף בתרבות שלנו. גנים לאומיים שתוכננו בעבר, מהווים היום את הנכסים החשובים ביותר של פארקים לנופש הציבור בחיק הטבע בישראל.

להלן כמה דוגמאות

חורשת טל – בריכת מים לרחצת קהל המבוססת על פלג הטל, תעלות מים מלאכותיות, שטחי דשא, חניוני יום ולילה מבנים ומתקנים לקהל.
גן השלושה – פארק מים מלאכותי לרחצת קהל על ערוץ נחל עמל במים חמימים של 28 מעלות כל השנה, מפלי מים, משטחי דשא, גשרים, מתקנים לקהל, מגלשות מים, בנוף צמחי תרבות משולבים בצמחיה מקומית.
בית שערים – אתר עתיקות, מערות קבורה יהודיות מתקופת המשנה והתלמוד בנוף מעוצב המבוסס על עטרת ברושים היקפית, עצי צל בעיקר אלונים וכליל החורש, שיחים נמוכים, צמחיה משתרעת של קיסוס ודשא, פיתוח שבילים רחבים במיוחד ואזורי התכנסות בפרטי נוף קפדניים.
עין חמד – פלג של נחל כסלון בסמור למבצר צלבני שהוכשר לגן מטופח עשוי קירות אבן, משטחי סלע, נחל זורם מים בסחרור מלאכותי, מדשאות וצמחיה מגוונת.
פארק אשכול – מעין הבשור הזורם לתוך בריכה מלאכותית, מדשאות רחבות ידיים, עצי דקל נטועים, מתקנים שונים לשירות המבקרים.
אני מניח שלא אטעה אם אומר שאף אחד מהדוגמאות שציינתי לעיל לא היה יכול להיות מתוכנן ומבוצע בעשור האחרון.
הגישה של תכנון נוף מעוצב, תכנון צמחי תרבות, מדשאות לנופש לציבור, שינוי הטופוגרפיה הטבעית, תכנון בריכות מים מלאכותיות בנוף, לא אפשרי יותר בגנים לאומיים.
הגישה הכללית הרווחת בתכנון גנים לאומיים היום היא שימור ככל שניתן של הנוף הטבעי הקיים. ייתכן תכנון נוף מעוצב כמעט רק באזורים מופרים ואז גם הגישה היא ברוב המקרים החזרה ככל שניתן למצב הטבעי של השטח. הפיתוח מתרכז כמעט כולו בהכשרת השבילים למבקרים ומעט לאורך מסלולים אלו. אין כלל מצב של תכנון ועיצוב הנוף הכללי של הגן הלאומי.
אינני בא לציין אם הדבר חיובי או שלילי אלא רק לנסות להבין את הסיבות למצב הקיים, לנתח אותן, ולחשוב אם יש עדין מקום לגישה אחרת.

הסיבות העיקריות לשינוי הגישה של תכנון נוף מעוצב בגנים לאומיים

  • פיתוח מואץ בכל רחבי הארץ הביא את רשות הטבע והגנים לשמר את מעט השטחים הטבעיים שנותרו, בכל מחיר.
  • צומצם ההבדל בין גן לאומי ושמורת טבע, הגישה הכללית היא שמירת טבע. לא נותר כמעט מקום לנוף מעוצב בגנים לאומיים.
  • ירידה בהתייחסות הרשות לאסטטיקה, לחזות הנופית של הגנים, לגינון, לשילוב צמחי תרבות עם צמחיה מקומית טבעית, ליצירת סביבה פיסית חדשה לפעילויות של נופש הציבור בחיק הטבע. .
  • אדריכלי הנוף היו בעבר הגורם האידיאולוגי, המקצועי, הדומיננטי ביותר. השפעתם על תהליכי קבלת החלטות ירדה, האקולוגים משפיעים היום יותר על רמת הפיתוח.
  • פארקים לנופש בחיק הטבע ברמה גבוהה ואיכותית הוקמו בערים החשובות נתנו לציבור פתרון עממי, קרוב, בחינם.
  • הטענה של חיסכון במים תמיד נכונה, לכן אין כמעט אפשרות להוסיף היום שטחי דשא, גינון וצמחים הדורשים השקיה.
  • לא פותחו מספיק פתרונות השקיה של מים מושבים וטכנולוגיות מודרניות, בעיקר בשל קשיים בירוקראטיים הניצבים מול רוב הפתרונות היצירתיים.
  • בריכות שחייה מודרניות ופארקי מים מלאכותיים שהוקמו בישובים הפחיתו את הביקוש של הציבור לפארקי מים בטבע.
  • רוב הגנים הלאומיים לנופש בחיק הטבע קיבלו תדמית שלילית, הציבור מבלה בהם בעיקר בשהייה ופיקניק, לא הושקעו מספיק משאבים לניהול ערכי של הציבור. זאת לעומת התפתחות תרבות הטיולים (רגלי ואופניים) בשטחים הטבעיים, המושכים אליהם קהל יותר איכותי, נוח לניהול ופחות שוחק את השטח.
  • ניהול ותחזוקת גנים לאומיים מעוצבים יקר יותר, הגישה של צמצום בהשקעות תחזוקה פגעה בראש ובראשונה בגנים אלו.

נשאלת השאלה האם הגישה האחרונה לתכנון נוף של גנים לאומיים היא באופן מוחלט הגישה שתהייה גם בשנים הבאות ?

האם רצוי לחשוב על אפשרויות מגוונות יותר לתכנון ולא רק מתוך גישה של שמירה על המצב הקיים ? האם יש עדיין מקום לתכנון נוף מעוצב של גנים לאומיים ומה באמת תהיה השפעתם על שמירת הטבע הנוף והמורשת ועל השירות לציבור בישראל ?
קיימות מספר תכניות של גנים לאומיים שיפותחו בעתיד, רובן מתוך תפיסה של שימור הנוף הטבעי הקיים. מעניין לבדוק האם יש עדיין מקום לתכנון נוף מעוצב של גנים לאומיים ומה תהיה ההשפעה של גישה זה לגביהם.

דוגמאות

  • נחל צלמון – לשמרו במצבו הטבעי קרוב מאוד לקיים, או להתקינו כפארק מים עם בריכות רחצה, מדשאות לנופש בחיק הטבע ונוף מעוצב של צמחי תרבות, בוסתנים, וחקלאות מסורתית במדרונות שבהיקף.
  • עין קדם בכרמל – לשמרו במצבו הטבעי הקיים, או להתקינו בעיצוב נופי אינטנסיבי, כולל בריכות שכשוך, אזורי נופש לציבור בחיק הטבע, שיחזור והפעלת אמת מים, נטיעות עצי צל, משטחי שהייה ובילוי לקהל.
  • מגדל צדק – תכנון נוף מינימליסטי עם אופי טבעי ללא פיתוח שטח למעט ניקוי הפסולת, שבילי רגל ואופניים. או פיתוח פארק נופי אינטנסיבי, עיצוב מחדש של הטופוגרפיה, שטחי דשא נרחבים לנופש בחיק הטבע (מושקים ממים מושבים של ישובי הסביבה) נטיעות, שילוב צמחי תרבות, וטיפוח גנני.
  • תל ערד – עקירת עצים שהם מינים פולשים ושימור השטח של מערך הכניסה כפי שהוא היום, או יצירת "נווה מידבר", ירוק, עם צמחיה תרבותית מגוונת,מותאמת לסביבה, במערכת של השקיה מסורתית בדומה לחקלאות הקדומה במדבר.

אצל חלקינו הגדול אין כלל דילמה, השימור, עדיף תמיד על כל אפשרות אחרת. יתכן שהתייחסות זו נכונה וברורה מראש, אולם רצוי מידי פעם לחשוב קצת אחרת, "לנסות לשחות נגד הזרם", בכדי לבדוק אם אכן הכיוון, שהוא כביכול המובן מאליו, מוביל אותנו למקום הנכון.
אני מציע להעלות שאלה זו לדיון בפורום מקצועי רחב, המייצג את צורכי הסביבה והציבור.

הגדרת גן לאומי על פי החוק

"גן לאומי – שטח המשמש או מיועד לשמש לצורכי נופש לציבור בחיק הטבע או להנצחת ערכים שיש להם חשיבות היסטורית,ארכיאולוגית, אדריכלית, טבעית או נופית וכיוצא באלה, בין שנשאר בטבעו ובין שהותקן לשמש מטרות אלה"