מדיניות השימור והפיתוח ברשות הטבע והגנים

21.10.2017

רשות הטבע והגנים מנהלת את שטחי הגנים הלאומיים ושמורות הטבע בישראל. בכדי ליישם חלק גדול מתפקידיה על פי החוק, מחויבת רשות הטבע והגנים בגוף מקצועי שיעסוק בתחומי התכנון השימור והפיתוח של הגנים הלאומיים ושמורות הטבע

בית שאן

המשימה החשובה ביותר של גוף זה היא עבודה איכותית, ברמה הגבוהה ביותר, תוך שמירת האיזון הנכון בין השימור – והפיתוח.

עקרונות התכנון של גנים לאומיים ושמורות טבע מתבססות על שלש מטרות מרכזיות :

  1. פיתוח לשם שמירת טבע, במגמה למזער נזקים, לשמר את הסביבה, להגביר את המודעות והחינוך לשמירת טבע, כל זאת בעיקר באמצעות הסדרת מסלולים ומוקדים לקהל המבקרים.
    הפיתוח יעשה על פי הנחיות אקולוגיות ובליווי מקצועי של חט' מדע
    דוגמאות: תל דן, עין אפק, עין גדי, מערת הנטיפים.
  2. שימור אתרים ארכיאולוגיים והסטורים, הכשרתם לביקורי קהל עבור הציבור היום, עם התייחסות לדורות הבאים בעתיד.
    שימור השרידיםיעשה באתרם תוך נאמנות מרבית למקור.
    דוגמאות: מצדה, בית שאן, ציפורי, בית גוברין.
    התייחסות לנוף התרבות המהווה רקע לאתר. שמירת "זירת הסיפור" ההיסטורי.
    דוגמאות: ערי הנבטים בנגב ודרך הבשמים, מגידו ועמק יזרעאל, מגדל צדק וסביבתו ההיסטורית .
  3. פיתוח, טיפוח ושיפור השירות לקהל בתחומי החינוך, הסברה, המחשה, שירותי תיירות, אלמנטים כלכליים ונופש בחיק הטבע.
    הפיתוח יתמוךמשאבי הטבע הנוף והמורשת ולא יתחרה בהם.
    דוגמאות: מרכז המבקרים בשמורת החולה,בית הכנסת העתיק בציפורי, מערך הכניסה והרכבל במצדה.
    פיתוח באתרים קולטי קהל יעשה לאחר ניתוח של עומס המבקרים בהם.
    דוגמאות: בניאס, חורשת טל, נחל שניר.
    הכשרת חניוני לילה, ללינה תחת כיפת השמים, לא בניית בתי מלון.
    דוגמאות: חוות משמר הכרמל, חניון בארות, מקורות הירקון.

בשמורת טבע הבסיס לתכנון היא תכנית הממשק של השמורה, כשהתכנון צריך לתת את המענה הפיסי להנחיות האקולוגיות. בגן לאומי הבסיס הוא פרוגראמה הנובעת מתיק האתר המגדיר את נתוני השטח ואת האמצעים הדרושים לניהול הקהל.

הנושאים המרכזיים להתייחסות בתכנון גן לאומי ושמורת טבע הם משאבי הטבע, הנוף והמורשת. ההתייחסות בתכנון ובביצוע תהיה תמיד מתוך עיקרון שתופעות הטבע, השרידים הארכיאולוגים והנוף הפתוח, הם העיקר בתכנון. המיתקנים והאלמנטים שבפיתוח יבואו בדרך כלל לצורכי שירות הציבור בכדי לאפשר לו לחוות את המשאב מבלי להתחרות בו, מתוך גישה של העצמת הערך.
אין מקום בגנים לאומיים ושמורות טבע ליצירת אטרקציות מלאכותיות שיחליפו את המשאב אלא שימוש באמצעים פיסיים (לעיתים גם משוכללים ומתקדמים מאוד) שתפקידם הוא לקרב את הקהל אל ערכי הטבע, הנוף והמורשת המקוריים ולתמוך בשימורם.