מים פתוחים: סיפורו של שחיין אולימפי

מאת: מתן רודיטי, שחיין מים פתוחים 05.04.2022

"כשאני שוחה בים אני חווה את כל החיים בו – דגים, אצות, חתולי ים או סתם מדוזות מציקות. כל מפגש עם בעל חיים ימי הוא מרגש".  מתן רודיטי, שחיין מים פתוחים אולימפי, מספר על על ענף הספורט המלהיב של שחייה במים פתוחים – וגם על האתגרים שהוא טומן בחובו, כולל התחמקות מגלים וקור קיצוני

שחיין. צילום: סימונה קסטרווילארי צילום: סימונה קסטרווילארי

בין אם מדובר באגמים, בנהרות, במפרצים או בים הגדול – הדבר שאני אוהב בשחייה במים פתוחים, הוא שכל מקום שאליו מגיעים, שונה מקודמו. לעתים, התחרויות נערכות באגמים קרים, לעתים בים גלי ולפעמים, כפי שחוויתי בטוקיו – בים רגוע ובמים חמים מאוד. לקראת כל תחרות נעשות התאמות קטנות באימונים, לפי התנאים הקיצוניים שעלולים לשרור בה.

כשאני שוחה במים הפתוחים בים, אני חווה את כל החיים בו – דגים, אצות, חתולי ים או סתם מדוזות מציקות. באימונים בים התיכון אני נתקל לפעמים בחתולי ים ואפילו בצבי ים, אך אלה נראים לעתים רחוקות יחסית. כל מפגש עם בעל חיים ימי הוא מרגש (ובכן, עם המדוזות פחות). את הים אני פוקד לא רק באימונים: גם בסופי שבוע אני אוהב לבלות בו. אני מגיע עם חברים, תופס כמה גלים ומרגיש שיש לי חיבור חזק למים בכלל ולים בפרט. בעיניי הים הוא מקום מופלא שמספק חוויה טוטאלית, ורק מלהביט בו אפשר להירגע.

הכל התחיל בבריכת הקאנטרי

הקשר שלי עם המים ועם ענף השחייה התחיל כשהייתי בן חמש. הייתי עם המשפחה בחתונה, באולם אירועים הסמוך לקאנטרי העירוני – וראיתי את הבריכה מרחוק. מיד ביקשתי מאבא שלי לבקר בבריכה. למחרת הגענו לקאנטרי, ובאותו היום הוא רשם אותי לחוג שחייה.

התאהבתי במים מהרגע הראשון, והייתי מחכה לשיעור השחייה במשך כל השבוע. לאט-לאט התקדמתי ברמות ובגיל 10 הגעתי לקבוצת צעירים תחרותית ואף השתתפתי באליפות הארצית לצעירים. מהר מאוד התחלתי לחלום בגדול, וקיוויתי שאהיה שחיין ברמה עולמית ושאזכה להשתתף באולימפיאדה. אהבתי מאוד לשחות וידעתי שאני רוצה להמשיך להיות שחיין גם כשאגדל.

לשחות בטבע: כמו מדיטציה

בזכות היתרון שלי במשחים ארוכים גיליתי את עולם השחייה במים פתוחים, ובגיל 12 השתתפתי בתחרות הראשונה שלי: "משחה נדב" בנחל האסי. חוויית התחרות במים פתוחים הייתה שונה לגמרי מהחוויות בתחרויות בבריכה. לשחות בטבע ולחוות אותו ממש זה משהו מיוחד כל כך, ולדעתי שחייה בנחל או באגם או בים הופכת את האימון למעניין הרבה יותר כיוון שהטבע משתנה – לפעמים אתה שוחה תחת שמש קופחת ולפעמים בגשם, לפעמים בים שקט ורגוע ולפעמים בים גלי. בשחייה במים פתוחים אני מרגיש חיבור חזק לטבע. עבורי, זהו  סוג של מדיטציה שגורמת לי להיות רגוע יותר.

בגיל 15 העפלתי לראשונה לתחרות בינלאומית במים פתוחים: אליפות אירופה לנוער. , וממשחה למשחה הלכתי והשתפרתי. במהרה ידעתי לשלוט בתחומים חשובים במים פתוחים כמו דראפטינג (כששחיין שוחה מאחורי שחיין אחר, קרוב מאוד לרגלייו , ובמבנה זה משקיע פחות מאמץ), שיפור מיקומים בתוך הדבוקה ושמירה על ערנות לשינויים טקטיים במהלך כל המשחה.

לפעמים שחייה תחרותית במים פתוחים היא ספורט אכזרי, כיוון ששוחים 10 ק"מ והרבה פעמים המיקומים נקבעים רק במטרים האחרונים של המשחה ויכולים להיסגר על עשיריות השנייה. בגיל 17 הייתה  לי קפיצת מדרגה רצינית וביססתי את מעמדי כשחיין מים פתוחים צעיר ומבטיח. שנתיים לאחר מכן, בגיל 19 כשכבר הייתי בבוגרים, הגעתי למקום חמישי באליפות אירופה לבוגרים ב-10 ק"מ.

באולימפיאדה האחרונה הצלחתי להתעלות על עצמי. נתתי את כל כולי והגעתי למקום הרביעי. עבורי זהו הישג מטורף שאני עדיין מתקשה לעכל אותו, והרבה בזכות עבודה קשה והתמדה. לפני האולימפיאדה, כל פרט קטן ביום הפך לחשוב והכל נעשה במחשבה מוקפדת על האימונים ועל התחרות. כעת אני שואף לזכות במדליה באולימפיאדה בפריז, ובינתיים ממתינות לי תחרויות גדולות בדרך, אליהן אני נושא עיניים כרגע.