עלילות דגים

שם כתב: אורי פריד 06.05.2019

דקרים - מכל מיני הדגים הרבים הדקרים הם מהקבוצות האהובות ביותר. הסיבות לכך ברורות: הם יפים, מגיעים לגדלים מרשימים, סקרנים ומהמבוקשים ביותר בדיג בשל טעמם הנפלא.

דקר המתגים צילום שחר חייקין JPG דקר המתגים, צילום שחר חייקין

הדקרים הם דגים טורפים טריטוריאליים, החיים לבד או בקבוצות קטנות. לשם רבייה הם מתכנסים לאזורים קבועים – מה שנקרא בפי הדייגים "חתונה". הם מאריכי חיים ודו-מיניים (הרמפרודיטים) קדם-נקביים, משמע שהם יתחילו את חייהם ויתבגרו כנקבות, ומאוחר יותר לאורך חייהם יחליפו זוויג ויהפכו לזכרים. לזכרים בדרך כלל הרמון של 15-10 נקבות. במידה וקורה משהו לזכר שבחבורה, הנקבה הגדולה ביותר תשנה זוויג ותהפוך לזכר השולט הבא. בחלק מהמינים קיים גם מצב הפוך: פרט מתחיל את חייו זכר ובבגרותו הופך לנקבה.

קיימים כ-160 מיני דקרים, בשלל צבעים יפהפיים ובצורות מגוונות. הם נפוצים בכל הימים והאוקיינוסים בעולם כמו גם בים התיכון ובשוניות האלמוגים באילת. הדקרים הם טורפים, ולכן משמעותיים בעיצוב המערכות האקולוגיות שבהן הם נמצאים. חשיבותם באה לידי ביטוי בוויסות אוכלוסיות של מינים אחרים. למשל בים התיכון לדקרים משמעות גדולה בוויסות אוכלוסיות של מיני סיכנים פולשים.

אם נצא לשוטט בים עם שנורקל ומסכה נוכל לזהות דקרים לפי ההתנהגות. בניגוד להרבה דגים אחרים, הדקרים סקרנים מאוד. אם נשחה או נצלול לידם נוכל להבחין בהם צופים בנו בעניין מתוך הכוך או הסלע שבו הם מסתתרים. המבט שלהם ישיר ולעיתים נראה ממש אנושי.
כמו מיני דגים רבים גם קבוצות דקרים שונות סובלות מדיג יתר, וניכרת הפחתה באוכלוסיותיהם בעולם. במערכות אקולוגיות ים תיכוניות הדקרים נחשבים טורפי-על משמעותיים, ובעיני העוסקים בשמירת הטבע וגם בעיני הדייגים בית גידול איכותי יכול להימדד לפי מספר וגודל הדקרים שבו, לכן הדקרים הופכים אט אט לסמל. למשל בשמורת טבע אכזיב בחוף הים-תיכוני של ישראל נמצא שהמספר הממוצע של דקרים גבוה מן הממוצע באזורי דיג סמוכים. ממצא זה מעיד על היעדר דיג במשך הרבה שנים, והוא שמאפשר למינים הללו להתרבות ללא הפרעה. גם ההתנהגות של הדקרים מספרת לנו את הסיפור של המקום. מלבד מספר רב של פרטים, מקום שאין בו דיג (כמו למשל שמורות טבע) יתאפיין גם בהתנהגות נאיבית, ומכאן שנצליח לראות פרטים גדולים (100-70 ס"מ) שלא יפחדו מאיתנו כלל.

אחד הדקרים שזכה לאחרונה בתהילה הוא דקר הסלעים(the Dusky grouper Epinephelus marginatus) . מין זה נפוץ מאוד בים התיכון, אך בין השנים 1990 ו-2001 חלה ירידה בשלל הדיג ממין זה. בעקבות הירידה הכריז ארגון ה- IUCN (International Union for Conservation of Nature) שהוא מין בסכנת הכחדה. במדינות כמו צרפת ודרום אפריקה הדיג של מין זה אסור בדיג ספורטיבי ובטורקיה חל איסור דיג בכל השיטות לחמש שנים.

מסיבות אלו עלה לאחרונה גם בישראל הדיון בשאלה אם לאסור את הדיג של דקרים בכלל ושל דקר הסלעים בפרט, ובכך להפוך אותו למין מוגן. הנושא עדיין חם והדיונים בעיצומם. לא ברור לגמרי אם נכון לאסור דיג של מין שנמצא בשכיחות גבוהה יחסית אצלנו בחוף הישראלי, אך נעלם ממקומות אחרים בים התיכון. כמו כן לא התבצע ניטור ארוך טווח ולא ידוע מה מצב האוכלוסיות המקומיות במדויק. מה שבטוח הוא שהדקרים אהובים וחשובים לדייגים ולשומרי הטבע כאחד, ושני הגורמים מוכנים לצאת למאבק כדי להוכיח שעמדתם היא העמדה הנכונה.