פרחי הבר וצמחים בסכנת הכחדה

צמחים בסכנת הכחדה, צמחים נדירים וצמחים מוגנים – מה ההבדל?

כדי לעשות סדר בדברים יש להכיר כמה הגדרות יסוד בסיסיות, שכן התחום מורכב למדי, ורבים נוטים לבלבל בין צמחים מוגנים לצמחים בסכנת הכחדה. אך תחילה חשוב להסביר כי הגנה על צמחים באשר הם – יפים, נדירים, מוגנים או נפוצים – היא ערך חשוב בפני עצמו. הבנה זו היא אחת המטרות העומדות בבסיס שבוע שמירת הטבע.

צמח בסכנת הכחדה הוא, כפי שנרמז בשמו, צמח שעלול להיעלם מהארץ או אף מהעולם אם לא נירתם לשמור עליו ועל בית הגידול שלו. בפי אנשי המקצוע הוא נקרא "צמח אדום". אין קשר ליופיו או לחשיבותו האקולוגית – הוא פשוט נתון בסכנה כחלק מאובדן המגוון הביולוגי בעולם. כיצד נקבעת רמת הסכנה המרחפת מעל "צמח אדום"? בישראל נהוגים כמה קריטריונים (כגון נדירות ופגיעות) המתמצים במדד אחד הקרוי "המִספר האדום". טווח המספרים הוא 1–10, דירוג מובן ונוח להשוואה בין הצמחים השונים.

צמח נדיר הוא צמח המצוי במספר מועט מאוד של אתרים. במקרים מסוימים הצמחים הנדירים אף אינם מצויים בסכנה (כך למשל לוענית הסלעים או בוצין אופקי, הגדלים במצוקים שהגישה אליהם כמעט אינה אפשרית).

צמח מוגן. כמה מצמחי ישראל הוכרזו ערכי טבע מוגנים. אלה הם מינים שאסור לפגוע בהם בכל מקום שבו הם מצויים. רשות הטבע והגנים אחראית לעדכן את רשימת ערכי הטבע המוגנים מדי כמה שנים. בפעם האחרונה עודכנה הרשימה בדצמבר 2019 והיא כוללת מגוון רב של צמחים בעלי פרחים מרשימים, עצים, צמחי תבלין וצמחים בסכנת הכחדה שחלק גדול מהם נוספו לרשימה בתיקון האחרון. מדוע בעצם נולד הצורך להגן על צמחים ועל פרחים? כיום הדבר נשמע אולי מוזר, אך רק לפני כמה עשורים קטיף של פרחי בר, כגון כלניות ונרקיסים, היה בילוי משפחתי מקובל. בראש ובראשונה הייתה הכוונה להגן על המינים היפים, הגדולים והאטרקטיביים ביותר, בהם נרקיסים, רקפות, כלניות ותורמוסים שנקטפו ללא אבחנה ונמכרו ברחבי הארץ. כמובן, לא כל צמח מוגן הוא גם צמח המצוי בסכנת הכחדה.

בואו נדבר במספרים: מתוך 2,288 מינים של צמחי הבר בישראל, 434 מינים (המהווים 18.1%) נחשבים צמחים בסכנת הכחדה. רשימת הצמחים בסכנת הכחדה מתעדכנת מדי שנה על ידי צוות מומחים בהתאם למידע חדש שנאסף בסקרים על ידי בוטנאים וחובבי צמחים ומרוכז באתר הצמחים בסכנת הכחדה. כיום מוגנים בחוק כל המינים שנכללו בספר האדום ועוד כמה מינים שהתגלו אחרי פרסום הספר.

מהו "הספר האדום" ואיזו משמעות הוא טומן בחובו?

"הספר האדום – צמחים בסכנת הכחדה בישראל", הוא ספר עב כרס בשני כרכים, שנכתב בידי אבי שמידע, גדי פולק ז"ל ואורי פרגמן-ספיר ויצא לאור ע"י רשות הטבע והגנים ובסיוע המשרד להגנת הסביבה בשנת 2011 ("הספר האדום" הראשון בארץ פורסם בשנת 2002 ועסק בחולייתנים). פרסומו של "ספר אדום" מעיד על היותה של ישראל חלק מקבוצת המדינות המתקדמות בטיפולן בטבע ובשמירתו. הספר מתעד ומציג מידע מקיף ועדכני על 414 הצמחים ה"אדומים" בישראל. מידע זה כולל תיאור של כל צמח, בית הגידול שלו, מצב הסיכון, תפוצה גיאוגרפית בארץ ובעולם, מפות תפוצה, מצב שמירת הטבע, כיווני פעולה מומלצים לשימור ועוד.

המידע העשיר המוצג בספר נועד, בין השאר, להציע כיוונים לפעולות שימור ממשיות שישתלבו במסגרת הכללית של השמירה והטיפוח של המגוון הביולוגי של ישראל. עם זאת, רשימת הצמחים המופיעה בו לא הוכרזה עד כה רשימת צמחים מוגנים על פי החוק. לצורך כך נדרשות יוזמות שיביאו לחקיקה רלוונטית.

המידע המעודכן על הצמחים בסכנת הכחדה, כולל הטקסט המקורי של הספר האדום, זמין לציבור באינטרנט באתר הצמחים בסכנת הכחדה בישראל

מדוע נחשבת ישראל חבל ארץ בעל ייחוד בוטני?

על אף העובדה שישראל משתרעת על פני כ-22 אלף קמ"ר בלבד ורוב שטחה (כ-70%) מוגדר מדברי, יש בה מגוון מינים עשיר למדי. הוא כולל 2,288 מיני צמחים מ-128 משפחות. 434 ממינים אלה מוגדרים כאמור בסכנה, ו-56 מהם אנדמיים (ייחודי לאזור נתון).

"הספר האדום", המספק מידע על המינים בסכנת הכחדה, מביא דוגמה מעניינת, שלפיה בקילומטר רבוע אחד באזור ירושלים נספרו 1,005 מיני צמחים שונים! רק לשם השוואה, צמחיית אנגליה כולה, ששטחה גדול פי שישה משטח ישראל, כוללת רק 1,750 מיני צמחים שונים.

הסיבה למגוון עשיר זה נובעת, בין השאר, מהמיקום הגיאוגרפי הייחודי של ישראל, כנקודת מפגש בין שני אזורי אקלים ושלוש יבשות – אפריקה, אירופה ואסיה. גם לשבר הסורי-אפריקני יש השפעה על המגוון הבוטני, בזכות השונות הנופית והטופוגרפית שהוא מייצר בחבל ארץ מיוחד זה. וכך, יחסית לגודלה, ישראל נחשבת לעשירה למדי במיני צמחים.

מהם הגורמים העיקריים העלולים להביא להכחדת מיני צמחים?

איומים רבים ניצבים בפני מיני הצמחים בארץ ובעולם. בארץ, הסכנות החמורות ביותר מגיעות בדמות בנייה ופיתוח על חשבון בתי גידול טבעיים, וכן קיטוע של בתי הגידול. סכנות נוספות העלולות לגרום להכחדת מיני צומח כוללות הימצאות מינים פולשים המשתלטים על מקורות המחיה והשטח של המינים המקומיים, קטיף מסיבי, ניצול מסחרי וכריתה, זיהומי מים ועוד. כדאי לדעת כי קיטוע בתי גידול מקטין את השטח הנתון ומחלק אוכלוסייה גדולה לאוכלוסיות קטנות המנותקות זו מזו. כך גדלות הסכנות של הפריה עצמית, ובעקבות זאת – ירידה בשונות הגנטית וביכולת להסתגל לתנאים משתנים.

מדוע יש צורך להגן על צמחים בסכנת הכחדה, ובאיזה עולם נחיה אם לא נשמור כיום על מיני צמחים בסכנה?

משבר המגוון הביולוגי המתרחש בעולם כולו בעשרות השנים האחרונות, מתבטא בעלייה דרמטית בשיעורי ההכחדה של מיני צמחים. גם חלק מאלה שעדיין שורדים, מתקרבים במהירות לעבר סכנת הכחדה. עם זאת, התשובה לשאלה זו מורכבת למדי והיא כוללת כמה וכמה זוויות ראייה.

צמחים שונים מבעלי חיים בהקשר הכולל של המערכת הביולוגית. לכן קשה לבדוק את השפעתו של צמח נדיר כזה או אחר על המערכת כולה. עם זאת, אין זה סוד שאנו חיים בעולם משתנה, הן מבחינה אקלימית והן בכל הקשור למעשי האדם – מזיהום קרקעות ועד לפיתוח מסיבי. יש הטוענים כי חלק מהצמחים הקיימים כיום בשפע לא ישרדו את השינויים בעתיד, ואי-אפשר לחזות מי מבין הצמחים המצויים בסכנת הכחדה יוכל למלא את מקומם.

זווית ראייה אחרת נוגעת דווקא להקשר של השימושים של בני האדם בצמחים בתעשיית התרופות והמרפא. מתברר שאנו משתמשים רק באחוז זעום מהצמחים, ויש סיכוי שדווקא מבין הצמחים הנדירים או המצויים בסכנה – תיוולד תגלית רפואית חשובה.

אך מעבר לכל זאת, יש לנו, בני האדם, מחויבות מוסרית כלפי שאר שוכני העולם – צמחים ובעלי חיים. אנו מפתחים את העולם ומשנים אותו לתועלתנו, ומכאן נובעת החובה המוסרית-בוטנית החלה עלינו.

אין ספק כי מורשת של עם ושל ארץ אינה מסתכמת רק במבנים שהקימו במהלך ההיסטוריה, אלא גם במנהגים, בתרבות ובנוף שליווה את אותו עם ואותה ארץ לאורך מאות ואלפי שנים. באופן זה, שימור המגוון הביולוגי הוא חלק בלתי נפרד מאותה מורשת.

כמובן, אף אחד אינו יודע לחזות את העתיד, אך אין ספק שאם לא נדע לשמור על אותם צמחים, העולם בעתיד יהיה הרבה יותר אחיד ואפור. הרכיבים המיוחדים של העולם, השונים, המצויים במינונים קטנים – ייעלמו ממנו.

אילו אזורים ובתי גידול בישראל עשירים במיוחד בצמחים בסכנת הכחדה?

ברמה הבסיסית ביותר אפשר לומר כי יש שלושה בתי גידול שבהם מצוי מספר גדול יחסית של צמחים "אדומים": בתי גידול מימיים (כגון אזור עין אפק, מלחת עכו ונחל נעמן), בתי גידול של מישור החוף הכוללים חולות רכסי כורכר וקרקעות חמרה (כגון שמורת בני ציון) וכן בתי גידול באדמות כבדות, לעתים בשולי שטחי חקלאות מסורתית (כגון בקעת בית נטופה). בשני האחרונים מצוי גם שיעור גבוה יחסית של מינים אנדמיים לישראל, ומדובר בבתי גידול רגישים למדי שנפגעו במידה רבה מפיתוח עירוני וחקלאי. בתי גידול אלה אף נקטעו ושטחם צומצם.

באופן פרטני יותר, יש "מוקדים אדומים" – כמה עשרות תאי שטח קטנים יחסית שמכילים שיעור גבוה של צמחים בסכנת הכחדה. מדובר באזור החולה, רמת דלתון, חוף אכזיב, חורשת עפולה, אחו בנימינה, בריכת דורה, אילנות, רכס מעון בדרום הרי יהודה, עין גדי, בורות לוץ, נחל נמרה בערבה ועוד. אמנם כמה מהמוקדים הללו מצויים בתחומיהם של שמורות טבע, אך רובם נמצאים בשטחים פתוחים.

רק לשם המחשות מספריות, בשמורת טבע הר מירון לבדה גדלים כ-30 מינים "אדומים", בשמורת טבע החולה – 14, בשמורת טבע חוף דור-הבונים, הקטנה יחסית, גדלים 19 מינים "אדומים", בשמורת טבע עין גדי – 16, בגן לאומי נחל אלכסנדר – 15 ובשמורת טבע נחל שניר (חצבני) – 12 מינים "אדומים".

מי מנסח את מדיניות השמירה על הצמחים המוגנים ומי עוסק בכך בשטח?

במסגרת אחריותה הכללית של רשות הטבע והגנים בשמירת טבע, היא מטפלת גם בצמחים אנדמיים, צמחים נדירים וצמחים הנמצאים בסכנת הכחדה. שימור המינים הנדירים והאנדמיים מתבצע במגוון רחב של אמצעים, בשאיפה לשמר מינים באתרים שבהם הם גדלים. במקרים שבהם אי-אפשר להבטיח שימור בבתי הגידול הטבעיים, נעזרים בשיטות דוגמת בנק הגנים (בשיתוף עם מכון וולקני) והקמת גני מקלט לצמחים בתוך גנים לאומיים ושמורות טבע קיימות.

חטיבת המדע של רשות הטבע והגנים מינתה ועדה מקצועית לטיפול בצמחים בסכנת הכחדה. פעילות הוועדה מקיפה נושאים כגון ניסוח מדיניות שימור למיני צמחים ולשטחים על בסיס נתוני "הספר האדום" ומידע שנאסף באופן שוטף מסקרים ומדיווחים של בוטנאים וחובבי צמחים ומוצג לציבור באתר הצמחים בסכנת הכחדה בישראל, הצעת דרכים לניטור צמחים, יצירת ממשקים, שימור והשבות לטבע. כמו כן הוועדה משמשת פורום מייעץ לתכנון פעולות מעשיות ותכניות עבודה.

מהי התכנית הלאומית לאישוש מיני צמחים בסכנה?

הוועדה המקצועית לטיפול בצמחים בסכנת הכחדה החליטה בסוף שנת 2011 לאמץ שני כיווני פעולה בו-זמנית. הכיוון ראשון הוא להגדיר רשימת מינים "אדומים" בעלי קדימות גבוהה, כשלכל אחד מהם תוכן תכנית שימור ייעודית. הכיוון השני הוא בחירת אתרים עתירי מינים "אדומים" שבהם ירוכזו מאמצי שימור, והכנת תכנית מתאימה עבורם.

הוועדה החליטה להעניק קדימות לשימור 40 מיני צמחים שהם גם "אדומים" וגם אנדמיים בישראל. בחירה זו מדגישה את האחריות של מדינת ישראל ברמה הגלובלית למניעת הכחדה של הצמחים הייחודיים רק לה.

בשלב ראשון הוחלט לבחור אתר אחד ("מוקד") בכל אחד משלושת בתי הגידול הרגישים ביותר בארץ, שבהם מתרכזים מינים "אדומים" רבים. מדובר בשמורת טבע בני ציון וחרוצים צפון (אדמת חמרה וכורכר), אזור אפק, נעמן ומלחת עכו (בתי גידול לחים) ובקעת בית נטופה (אדמות כבדות).

בשנים האחרונות הוחלט להרחיב את מאמץ השימור לצמחים נוספים: בעלי תפוצה צרה אך חורגים מגבולות ישראל למדינות שכנות, למינים הגדלים במספר מועט של אתרים ולמינים שהתגלו בישראל רק בשנים האחרונות.

כיצד מגנים על מיני צמחים בסכנה ומאוששים אותם בפועל?

התשובה לשאלה זו עשויה למלא ספר עב כרס, שכל כולו פירוט של דרכי פעולה, סוגיות שונות, רעיונות מקוריים ועוד. הנה כמה משיטות ההגנה והאישוש העיקריות, על קצה המזלג.

ניטור צמחים בסכנת הכחדה: סדרה של מדידות וספירות שנועדו לאבחן את המצב בשטח ובכך לנסות ולנבא שינויים עתידיים. כשמזהים מגמות בתחילתן, אפשר לצמצם את ההשפעה השליליות שהן עשויות לחולל. כך למשל, ניטורים חוזרים באזור הר ברקן חשפו לפני עשור ירידה משמעותית באוכלוסיית אירוס הגלבוע והביאו את החוקרים לנסות פתרונות שונים.

ממשק צמחים בסכנת הכחדה: שמורות טבע או שטחים מוגנים אחרים הם האתר הטבעי שבו אפשר לספק הגנה על צמחים בסכנת הכחדה. לכן הגדרת שטחים אלה היא צעד חיוני נדרש. לפעמים לא די בהכרזה על השטחים המוגנים ויש לנקוט פעולות נוספות, כגון דילול חורש או יער וביעור צמחים פולשים.

השבה לטבע והעתקה לאתרים חדשים: פעולות יזומות של זריעה, שתילה או העתקה של צמחים בסכנת הכחדה בשמורות, בשטחים פתוחים אחרים או בשטחים משוקמים. דוגמות להשבות או ליצירת מוקדים חדשים בתחום תפוצתו הטבעית של המין הן אירוס הארגמן בפלמחים ובניצנים, אירוס שחום בשמורת להב, נופר צהוב בשמורת שניר, נימפאה לבנה בשמורת טבע החולה, פעמונית הדורה בנחל כזיב, ושושן צחור בנחל מערות ואלקנת הגליל ברכס הגלבוע. באופן טבעי, פעולות אלו נחשבות מורכבות ועדינות ביותר ולא תמיד זוכות להצלחה.

שימור צמחים בגני מקלט: יוזמה חדשה יחסית, הפועלת מתחילת המאה הנוכחית בישראל.. מדובר בגנים לאומיים ובשמורות טבע שאליהם הובאו זרעי צמחים (או שתילים) של צמחים בסכנת הכחדה. שם מנביטים אותם, מגדלים אותם ומייצרים עוד זרעים, כשהמטרה היא בסופו של דבר להשיבם אל הטבע. פעולות אלו מצריכות ניסיון רב, כוח אדם מיומן ותקציב לא מבוטל. גני מקלט מצויים למשל בגנים הלאומיים כגון ציפורי, נבי סמואל, כוכב הירדן, ובקרוב גם בארבל. גנים הממוקמים בשמורות טבע מצויים בעין אפק, בחולה (שם משמש הגן צמחי מים וביצה), בעינות צוקים ובעין גדי. גני מקלט נוספים קיימים ברמת הנדיב ובאגמון החולה, בגנים הבוטניים של האוניברסיטה העברית בירושלים (בגבעת רם ובהר הצופים), בגן הבוטני של אוניברסיטת תל-אביב, בגן בוטני במכללת אורנים ובנאות קדומים.

שימור צמחים בבנקי גנים: בנק הגנים במכון וולקני פועל מאז 2007 בשיתוף עם רשות הטבע והגנים בתחום של שימור זרעים של הצמחים ה"אדומים". בנק הגנים מטפל גם בצמחים אנדמיים לישראל ובצמחים נדירים מאוד, גם אם אינם מוגדרים צמחים בסכנת הכחדה. באוסף זה מצויים כיום, בתנאי קור ויובש, 327 מיני צמחים "אדומים", מעל 75% מכלל הצמחים בסכנת הכחדה בארץ. מטרת בנק הגנים היא לשמר מגוון גנטי רחב ככל האפשר של כל אחד מהמינים.

מקומי לעומת עולמי – האם יש לשמור על צמח נדיר בישראל אך נפוץ בעולם?

באופן טבעי, מיני צמחים המצויים בסכנת הכחדה בישראל עשויים להיות נפוצים למדי בעולם הגדול. נושא זה מביא עמו דילמה: כיצד יש להתייחס למינים אלה, כשבמבט גלובלי לא מדובר במינים בסכנת הכחדה? יש דוגמות למכביר. כך למשל, צמח הבר- לוע סיני נחשב נדיר בישראל ושוכן רק למרגלות הר צפחות ליד אילת. כמו כן הוא מצוי בסכנה בשל פעולות פיתוח עתידיות באזור. יחד עם זאת, הוא גדל ומשגשג ברחבי חצי האי סיני כולו. כך גם לגבי אסתר הביצות, צמח נדיר הגדל במלחת נעמן סמוך לעכו. זהו צמח שבית הגידול שלו בארץ נהרס, אך הוא משגשג במקומות רבים בעולם.

אז כיצד מחליטים? כל מקרה נבחן לגופו, אך באופן כללי אפשר לומר כי יש העדפה לתת משקל לנקודת המבט המקומית, מתוך התייחסות למגוון הביולוגי הכולל של ישראל. בזכות מיקומה הגיאוגרפי של הארץ, מינים רבים יחסית מגיעים כאן לגבול תפוצתם העולמית. אוכלוסיות השוליים הללו נבדלות לפעמים באופן

ניכר מאוכלוסיות הנמצאות במרכז תחום התפוצה של המין ובעלות עמידות גבוהה יותר לתנאי הסביבה הקיצוניים. תכונות אלו עשויות להיות חשובות להישרדות המין בעולם המשתנה.

מהם המהלכים העולמיים הנעשים לשימור צמחים בסכנת הכחדה?

על פי הערכות שונות, בין 10% ל-40% מבין כ-400,000 מיני הצמחים ה"עילאיים" בעולם (צמחי פרחים, חשופי זרע ושרכים) נתונים כיום באיום ובסכנת הכחדה. בשנת 1992 נחתמה בריו דה ז'נרו "אמנת המגוון הביולוגי" (Convention on Biological Diversity, CBD). מאמנה זו נגזרה, בין השאר, תכנית הפעילויות הבינלאומיות בנושא שימור צמחים (Global Strategy for Plant Conservation, GSPC).

לתכנית זו כמה מטרות-על, כגון: תיעוד ושימור מגוון הצמחים, קידום החינוך והמודעות לעניין זה, בניית יכולת לשימור מגוון הצמחים וכן קידום משאבי האנוש והתשתיות הפיזיות והטכנולוגיות הנחוצות והבטחת תמיכה כספית בשימור צמחים. כל המטרות הללו תורגמו ליעדים מעשיים ומפורטים.

בהקשר זה מעניין לציין את הפרויקט הבינלאומי IPA (Important Plant Areas). השתתפו בו צוותים מ-66 מדינות, בגיבוי ממשלותיהם. כל צוות הגדיר עבור ארצו את האזורים החשובים ביותר לצמחים. IPA הוא שטח שבו יש עושר בוטני יוצא דופן ו/או כזה שבו מיני צמחים נדירים, מאוימים ו/או אנדמיים. אגב, בישראל נקבעו 15 אזורי IPA, מהם שלושת החשובים ביותר הם עמק החולה, גוש הר מירון ונחל דישון ורצועה המשתרעת מהרי חברון עד עין גדי.

מה את או אתה יכולים לעשות באופן אישי כדי לשמור על הצמחים המוגנים?

עבור האדם הפרטי, בין שמדובר במטיילים מנוסים ובין שלא, ה"עשייה" משמעה ברוב המקרים הימנעות, כלומר, הפעלת שיקול דעת והימנעות מקטיף בלתי אחראי. הצמחים המצויים בסכנת הכחדה זקוקים לשגרירים, וכל אחד מאיתנו יכול להיות שגריר בוטני שכזה. מובן שהידע הוא אמצעי חשוב ליצירת מודעות, וכך גם חינוך לערכי שמירת טבע. זוהי התורה כולה על רגל אחת.

נושא צמחים בסכנת הכחדה עומד במוקד שבוע שמירת הטבע.
מהי חשיבותו של שבוע זה ואילו פעולות מתבצעות במהלכו?

תפקידו של שבוע שמירת הטבע הוא להגביר את המודעות בציבור לנושאי ערכי הטבע באשר הם. אנחנו ברשות הטבע והגנים מודעים לחשיבותה של התגייסות הציבור לשמירה על הצמחים והפרחים ומשקיעים מאמץ רב בהסברה ובהגברת המודעות לנושא. הגברת המודעות נעשית, בין השאר, באמצעות שפע טיולים וסיורים בשמורות הטבע ובגנים הלאומיים, פעילות הסברה וחינוך, הפעלות לכל המשפחה, סדנאות שונות ועוד. פעילויות אלו פונות לקהלים רבים – מקובעי מדיניות, ראשי מועצות, דרך מטיילים ומשפחות ועד לתלמידי בתי הספר ברחבי הארץ.

• המידע מבוסס בחלקו על "הספר האדום" ועל המסמך "שימור צמחים בסכנת הכחדה בישראל", שהוכן עבור רשות הטבע והגנים על ידי גדי פולק ז"ל.