שרקרק מצוי

גיא לוויאן פקח יחידה ימית רשות הטבע והגנים: השרקרקים המצויים מגיעים מדי שנה באביב ולקראת פסח ומתחילים לבנות קינים אותם הם חופרים במצוקי כורכר לאורך חופי ישראל. בימים הקרובים הם יעסקו בחיזור וטיפוח הזוגיות ובהמשך בגידול דור ההמשך.
בשנים האחרונות בתי הגידול הטבעיים של השרקרקים הולכים ומצטמצמים והם סובלים גם מהטרדות של אנשים וחיות מחמד.
יש לשמור מרחק ממושבות הקינון ולא להפריע לשרקרקים.
התמונות צולמו כמובן ממרחק רב וללא הפרעה.

שרקרק מצוי – צילם גיא לוויאן, שרקרק מצוי - צילם גיא לוויאן

דותן רותם, אקולוג חטיבת מדע ברשות הטבע והגנים: שרקרק מצוי הוא עוף החולף בשמי ישראל פעמים בשנה. בנדידת הסתיו מאירופה ומערב אסיה דרומה. ובעונת האביב (ממד עכשיו), צפונה. חלק מהפרטים הנודדים עוצרים בישראל ומקננים בשטחים הפתוחים שבה. השרקרק ניזון בעיקר מדבורים וצרעות. שמו באנגלית הוא Bee-eater ואילו בעבריק שמו נגזר מהקולות אותם הוא משמיע. השרקרק מקנן בחורים אותם הוא חופר בקירות פריכים. וצד בשטחים פתוחים סביב הקן. בעיקר בשטחי בתה. שטחים עם צומח נמוך העשיר במיני צומח עם פרחים המושך אליו דבורים וצרעות וחרקים מעופפים אחרים. השרקרק נוהג לצוד את הטרף בזמן מעוף. את הטרף הוא לוקח לענף בולט שם הוא חובט אותו כלפי הענף עד שהעוקץ (כנראה) נופל ואז ניתן לבלוע את הציד. בחוף גדור יש לשרקרקים את התנאים האידיאלים לקינון. קירות פריכים של קרקעות חמרה וחול בהם ניתן לחפור קינים בעזרת המקור. וכן שטחי בתה עשבונית או של בני שיח שם ניתן לצוד חרקים בכמות גדולה. שטחי הבתה הפכו נדירים בישראל בכלל ובמערב ישראל בפרט בגלל פיתוח מואץ. לכן השרקרק בישראל מוגדר בסכנת הכחדה. בעיקר בשל אבדן בית הגידול שלו.
תופעה מעניינת היא ששרקרקים נשארים במסגרת משפחתית גם בשנה שלאחר פריחת הגוזלים. כך שניתן לראות שבקן של השנה יש יותר מזוג הורים שמטפל בגוזלים. כן, גם האחים מהשנה הקודמת מתגיסים להאכלת הדור הצעיר. לא צריך בידוד בכדי לשמור על מסגרת משפחתית צמודה.

שרקרק מצוי – צילם גיא לוויאן, שרקרק מצוי - צילם גיא לוויאן

שְׁרַקְרַק מָצוּי Bee-Eater

שם ערבי: אלוורוואר אלמועתד
סדרה: כחלאים Coraciiformes
משפחה: שרקרקיים Meropidae
סיכון עולמי: לא הוגדר
סיכון אזורי: VU A1acd,C1 עתידו בסכנה

שרקרק מצוי – צילם גיא לויאן, זוג שרקרקים מצויים - צילם גיא לויאן

תפוצה:

חולף מצוי ומקייץ-מקנן מצוי למדי בכל החבל הים-תיכוני והערבתי, בצפון הנגב (דרומה עד שדה-בוקר) ובבקעת הירדן (דרומה עד יריחו). בשני העשורים האחרונים התמעטה אוכלוסייתו בעשרות אחוזים (30% ומעלה) בעמקים הצפוניים, במישור החוף, ביהודה, בשומרון ובשפלה (אהוד דברת, הדורם שיריחי, בע"פ). במישור החוף נמצא המין בסכנת הכחדה (ירידה מכ-300 זוגות בשנות השמונים לעשרות בודדות כיום). בבקעת הירדן, בגולן ובצפון הנגב נראה שאין שינוי במצב האוכלוסיות (אייל שוחט, עמיצור בולדו, בע"פ). בנגב אף התרחבה תפוצת המין דרומה עד אזור שדה בוקר (אייל שוחט, עידו צורים, ניר ספיר, בע"פ).

תפוצה בעבר: היה מקנן בכל האזורים שהוא נמצא בהם כיום, למעט התפשטות מסוימת שחלה לאחרונה בדרום הארץ. בכל תחום התפוצה היה מקייץ מצוי ביותר. בשנות החמישים של המאה ה-20 הצטמצמה האוכלוסיה במידה ניכרת, ככל הנראה בגלל שימוש נרחב בחומרי הדברה. כתוצאה מכך כמעט ונעלם השרקרק המצוי באזור שממערב לקו פרשת המים. התאוששות נרשמה במהלך שנות השבעים והשמונים, בהן שבו השרקרקים לקנן במישור החוף ובשפלה (פז 1986). בשנות השמונים הוערכה האוכלוסיה בכ- 3,000-5,000 זוגות דוגרים (Shirihai 1996). האוכלוסיה כיום קטנה בהרבה, אולם חסר מידע עדכני וכולל.

מקום-חיוּת אופייני: מקנן בחבל הים-תיכוני, הערבתי והתת-מדברי. מקום-חיוּתו הוא נופים פתוחים, כמו שדות-מרעה, ואדיות רחבים, גבעות והרים עם עצים פזורים, לעיתים קרובות ליד מים. מקנן בקירות עפר, שהוא חופר בהם מחילת קינון.

שרקרק מצוי – צילם גיא לוויאן, שרקרק מצוי - צילם גיא לוויאן

גורמי סיכון והפרעה:

• שינוי מקום החיוּת:  נפגע מהרס השטחים הפתוחים בחבל הים-תיכוני. שטחי הבתה והגריגה המנוצלים על ידי השרקרקים לשיחור-מזון הצטמצמו, אתרי הקינון, בעיקר ברכסי הכורכר, נפגעו מבניה, חציבה ופיתוח.
• הרעלות:  לעיתים מזומנות מקנן בקרבת שדות חקלאיים ונפגע בהרעלה משנית מקוטלי-חרקים.
• יתכן שנפגע באזור החריפה (מרכז ודרום אפריקה).
• פעולות יזומות של כוורנים להרס מושבות קינון.

אוכלוסייה

גודל האוכלוסיה: 2,000-3,000 זוגות, אולם חסר מידע עדכני.
שינוי בגודל האוכלוסיה: בשני העשורים האחרונים הצטמצמה האוכלוסיה במידה ניכרת (עשרות אחוזים).
בידוד בין תת-אוכלוסיות: לא קיים.

שרקרק מצוי – צילם גיא לוויאן, שרקרק מצוי - צילם גיא לוויאן

פעולות נדרשות לשימור המין:

•  הגנה על מקומות החיוּת, בעיקר בבתה וגריגה ים-תיכוניים וקירות חול וכורכר במישור החוף.
• הגבלת השימוש בחומרי הדברה קוטלי-חרקים הגורמים להרעלה משנית.