חשיפה ארכיאולוגית בגן הלאומי חלוצה

מציאת כתובת הנושאת את שמה של עיר במקום אליו היא שייכת, היא דבר נדיר. השם חלוצה מוזכר רבות במקורות היסטוריים, אולם זו העדות הארכיאולוגית הראשונה לשמה של העיר חלוצה באתר עצמו                                   

אבן בת כ-1700 שנים, שעליה כתובת ביוונית הנושאת את שם העיר חלוצה (Elusa), התגלתה בחפירה ארכיאולוגית בגן הלאומי חלוצה שבנגב. החפירה מתנהלת במסגרת פרויקט העיר חלוצה שמובילה משלחת של אוניברסיטת קלן הגרמנית, בניהולו של פרופ' מייקל היינזלמן וצוות סטודנטים מאוניברסיטת קלן ואוניברסיטת בון, בשיתוף רשות העתיקות, בהובלת ד"ר טלי גיני.

הכתובת נשלחה לפענוח אל פרופ' לאה די-סגני מהאוניברסיטה העברית בירושלים. מציאת כתובת עם שם העיר באתר אליו היא שייכת, היא דבר נדיר בארכיאולוגיה. השם חלוצה מוזכר רבות במקורות היסטוריים כמפת מידבא, הפפירוסים של ניצנה ומקורות נוספים, אולם זו הפעם הראשונה שבה נמצא ממצא עם שם העיר חלוצה באתר עצמו.

חלוצה – הכניסה למערכת הולכת החום התת קרקעית ששימשה את בית המרחץ- דר טלי גיני רשות העתיקות.jpg, הכניסה למערכת הולכת החום התת קרקעית ששימשה את בית המרחץ. צילום דר' טלי גיני רשות העתיקות

בנוסף נחשפו במקום כנסייה ובית מרחץ. מהכנסייה הקדומה נחשפו גומחת התפילה הפונה למזרח (אפסיס), וחדר הסמוך לה שרוצף לוחות אבן, ומבית המרחץ העירוני הגדול שפעל במקום התגלו החדר החם וחדר ההסקה. מתחת לחדר החם התגלתה מערכת הולכת החום התת קרקעית, שחיממה את הרצפה והקירות באמצעות צינורות חרס.

חלוצה הוקמה לקראת סוף המאה ה-4 לפנה"ס כתחנה חשובה על "דרך הבשמים" – הדרך שהובילה מפטרה לעזה. העיר המשיכה להתפתח והגיעה לשיא פריחתה בתקופה הביזנטית (מאות 7-4 לספירה), אז חיו בה כמה עשרות אלפי תושבים – ולמעשה, היא היתה העיר היחידה במרחב הנגב בתקופה זו.

המיזם, הממומן על ידי קרן גרמניה-ישראל, החל לפני כחמש שנים בסקר רגלי ואיסוף ממצאים, בשילוב שימוש באמצעים טכנולוגיים וצילומי לוויין, על מנת למפות את העיר וסביבתה. בחמש שנות המיזם הצליחו החוקרים לשחזר את תכנית העיר, לזהות את הרחובות הראשיים (רוחבם של הרחובות הגדולים מגיע עד שמונה מטרים) ורחובות נוספים, וכן את סגנון בניית העיר, המשלב תכנית מערבית, כזו של רשת רחובות מצטלבים, ואלמנטים של בניית עיר מהמזרח. הסקר העלה גם כי בחלוצה ישנן לפחות תשע כנסיות ושלושה בתי יוצר לכלי חרס, ושטחה הכולל הוא כ-850 דונם.

בעקבות הסקר הנרחב החלה המשלחת הגרמנית בחפירות ממוקדות בחלקים נבחרים בעיר.

 לדברי הארכיאולוגית ד"ר טלי גיני, השותפה לפרויקט מטעם רשות העתיקות, "יצוא היין המשובח שייצרו בהר הנגב בתקופה הביזנטית הביא לשגשוג כלכלי שהשפיע על האזור כולו. חלוצה הפכה גם לתחנה חשובה עבור הצליינים הנוצרים בדרכם למנזר סנטה קתרינה שבדרום סיני, וכך הגיעו אליה מבקרים רבים מאתרים רחוקים. האתר הפסיק להתקיים בסוף המאה ה-7 לספירה, אולם שם המקום השתמר גם בשם הערבי שניתן לחורבות: "אל-חלס'ה". עד לתקופה המנדטורית, נלקחו אבני המבנים באתר לבניית עזה ובאר שבע התורכיות, ולכן כיום באתר כמעט שלא נראים מבנים על פני השטח, והאתר נסתר מתחת לחולות."

חלוצה-דמות אל על נר שמן רומי – דר טלי גיני רשות העתיקות.jpg, דמות אל, על נר שמן רומי - צילום דר' טלי גיני רשות העתיקות

הערה של צביקה צוק, ארכיאולוג רשות הטבע והגנים: על מנת לשמור על הממצאים בגן הלאומי חלוצה, שהוא גן לאומי פתוח, המשלחת נדרשת בכל עונה לבצע כסוי מלא של שטחי החפירה ולפיכך אין אפשרות לראות בשטח את הממצאים המתוארים כאן.

כיסוי החפירה נחשב לשימור הטוב ביותר, כל עוד אין החלטה על הפיכת האתר לקולט קהל ועל פיתוח המונומנטים לצורכי תיירות.