איך משחררים ראמים לטבע?

הראם הלבן החל להיעלם מנוף הארץ מסוף המאה ה-19, ולכן ב-1978 הקימה רשות הטבע והגנים גרעין רביה של ראמים בחי בר יטבתה כדי להשיבם לנגב. ב-1997 היא החלה לשחרר ממנו פרטים לטבע.

מיהו הראם לבן

הראם הלבן (Oryx leucoryx) הוא פרסתן גדול מימדים, מרהיב ביופיו, מתאים לתנאי המדבר הקיצוניים ויכול לשרוד ימים רבים מבלי לשתות וניזון בעיקר מעצי שיטה.
עדרי הראמים כוללים כעשרה פרטים, בהם זכר שליט וכמה נקבות וצאצאיהם.

ראם לבן בשמורת טבע חי בר יטבתה, צילום שי קבסה רשות הטבע והגנים

גרעין רבייה ושחרורים לטבע עד 2007

כאמור לאחר הקמת גרעין הרבייה, עד 2007 שוחררו לטבע 129 פרטים במספר שחרורים וכיום מוערך גודל האוכלוסייה בטבע כ-94 – 124 פרטים.

תפוצתם בשלושה אזורים עיקריים בנגב:

• ערבה תיכונה – נחל עשוש
• הר הנגב הדרומי – נחל פארן
• הנחלים הגדולים

מאז גל השחרורים לטבע עברו 16 שנים, אולם גודלה האמיתי של האוכלוסייה שהתבססה בטבע אינו ידוע, כי היא פרושה על פני שטחים נרחבים אך בצפיפות נמוכה ואין כיום שיטת ניטור יעילה לספירתה. בתנאים אלא לא ניתן לדעת האם האוכלוסייה בטבע מבוססת מספיק ואפשר לסיים את פעולות ההשבה או שיש צורך לחזק אותה על ידי השבות נוספות.

שיטות שחרור: "שחרור רך" מול "שחרור קשה"

ב-2017 החלה רשות הטבע והגנים בגל שחרורים נוסף של ראמים לטבע מגרעין הרביה בחי בר יטבתה. אולם בניגוד לשיטת השחרור לטבע שהונהגה בעבר, המכונה "שחרור רך", בה הראמים שוכנו במשך מספר חודשים בשטח השחרור בתוך גדרת אקלום ושוחררו ממנה לשטח כעדר מגובש, נעשים כעת השחרורים בשיטה אחרת המכונה "שחרור קשה".

בשיטה זו הראמים המיועדים לשחרור מובלים ברכב אל אתר השחרור ומשוחררים בו באופן מיידי וללא תקופה של היכרות והסתגלות.

עדר ראמים בטבע, צילום:גולן רידר רשות הטבע והגנים

הסיבות לשינוי שיטת השחרור:

• עלות גבוהה בשל בניית גדרה ייעודית ושמירה במשך 3 חודשים
• חובת שחרור רק במקומות בהם ניתן לבנות גדרה, לאו דווקא אופטימליים להסתגלות העדר
• שחרור מספר פרטים מוגבל במיקום קבוע

יתרונות שחרור קשה:

• ניתן במקומות אופטימליים של חבירת הפרטים המשוחררים לעדרים קיימים בטבע
• עלות נמוכה
• שחרור מספר רב של פרטים באתרים רבים
• זמן הכנה קצר

תוכנית הרצה

בין השנים 2017-2022 במהלכה שוחררו 48 ראמים לבנים בשחרור קשה, מתוכם 36 ראמים שוחררו עם קולרי GPS. עשרה פרטים נוספים שוחררו בשחרור רך, מתוכם שישה שוחררו עם קולרי GPS.

הניטור שבוצע על ידי המשדרים נועד לבחון שני דברים עיקריים:
1. שרידות החודש הראשון לאחר השחרור – אמנם היו מקרי תמותה גם חודשים ואף שנים לאחר השחרור, אך רק החודש הראשון הוגדר כמשמעותי לשרידות הקשורה לשיטת השחרור.
2. חבירה לפרטים – הראמים ששוחררו היו פרטים צעירים בני שנתיים עד שלוש במטרה שיוכלו להשתלב העדרי הבר מבלי לערער את מבנה העדר במלחמות על דומיננטיות שקיימת בעדרי הראמים. *מטרה משנית היא בחינת תנועת הראמים לאחר שחרור וביסוס מרחב מחיה.

ראמים באזור הר הנגב הדרומי באזור הנחלים הגדולים. צילום: גולן רידר, רשות הטבע והגנים

תוצאות

כחמישים אחוז מהראמים הממושדרים ששוחררו השחרור קשה שרדו את החודש הראשון, מעט פחות מהשרידות של השחרור הרך.

יותר מארבעים אחוז מהפרטים הממושדרים התחברו לפרטים מהבר לעומת פרט אחד בלבד מהשחרור הרך.

כיוון שעדיין לא ידוע אם אוכלוסיית הבר היא בת קיימא, לא ניתן להפסיק את השחרורים של הראם הלבן. על כן ובעקבות הפיילוט, הוחלט להמשיך בשחרורים קשים שנתיים של כשישה עד תשעה פרטים בשנה בסדרה של שניים עד שלושה שחרורים.

נכון להיום הוחלט לא להמשיך בשיטת השחרורים הרכים. לאחר שתתבסס תוכנית ניטור של אוכלוסיית הבר, תוכנית השחרורים תבחן מחדש כדי לתמוך בשרידות האוכלוסייה בצורה האופטימלית ביותר.

לקריאת הכתבה המלאה באתר "מגזין אקולוגיה וסביבה" >>

לאתר חטיבת מדע של רשות הטבע והגנים >>