חיות בקונפליקט: הצצה למיני חיות הבר ובעלי החיים  המתפרצים והפולשים בישראל

כדי להבין את הקונפליקטים והמשמעויות על הטבע והאדם של המינים הפולשים והמתפרצים חשוב קודם להכיר את ההגדרות.

מינים פולשים מוגדרים כאורגניזמים שחרגו מתחום תפוצתם הטבעי, כתוצאה ממעשי האדם, והתפשטו והתבססו בסביבה החדשה אליה הגיעו. מינים אלו מסבים נזק משמעותי והרסני לאדם ולמערכות אקולוגיות טבעיות תוך דחיקה ופגיעה במינים המקומיים ובבתי הגידול שלהם.

מינים מתפרצים הם מינים מקומיים שאוכלוסיותיהם גדלות הרבה מעבר לכושר הנשיאה הטבעי של השטח, בעיקר בגלל השפעת האדם, המספק להם משאבים כמו מקורות מזון מתוצרת חקלאית ומפסולת, אתרי מסתור מלאכותיים וכדומה.

מעצם הגדרות אלו ניתן להבין כי למינים הפולשים והמתפרצים, שנכנסו לרשימה זו בגלל מעשי האדם, השפעות לא רצויות על הטבע והאדם עצמו, שמובילות גם לקונפליקט ביניהם. אלו מחייבים טיפול מקצועי, מתמשך ונחוש בעזרת מגוון דרכים על ידי מעורבות משולבת של גורמים רבים, לרבות האדם עצמו, כדי לשמור על הטבע בכללותו והאיזון האקולוגי – למען האדם ולמען הטבע. לשם המחשת הנזק ניתן להזכיר דוח שפורסם באחרונה על ידי משרד החקלאות, המשרד להגנת הסביבה ורשות הטבע והגנים ממנו עולה כי הנזק הכולל שעלול להיגרם ממינים פולשים בישראל הוא כ-500 מיליון ₪ בשנה, בהערכה שמרנית. זה כולל נזק לחקלאות ולכלכלה, לבריאות ולמערכת האקולוגית המקומית. בתוך כך המינים הפולשים נחשבים בין הגורמים הבולטים לאובדן המגוון הביולוגי.

לדברי שאול גולדשטיין מנכ״ל רשות הטבע והגנים: "בדיון ברשות הטבע והגנים לפני כ- 4 שנים הבנו שמינים פולשים בצומח ובחי הופכים לאחד האיומים הכי משמעותיים על הטבע. הבנו שאם רצוננו לראות את הטבע המקומי, ולא רק חזירי בר, כלבים משוטטים ,עורבים  דררות ומיינות, שיטה מכחילה, אלנטוס ושאר מינים חזקים המשתלטים על הטבע, עלינו לנקוט במדיניות חדשה. הכרזנו על המלחמה במינים פולשים (מסוימים) כאתגר אסטרטגי והכנו תכניות פעולה הכוללות מניעת כניסה, ביעור צומח פולש, תקנות חדשות למשתלות, מניעת זבל שהוא מזון להתפרצות המינים ודילול כשאין ברירה. רוב התכנית בשלבי מימוש אך לצערי גורמים רבים שצריכים ויכולים לסייע אינם איתנו. ההשקעה תשתלם למדינה אבל צריך שיבינו זאת מקבלי החלטות. כמו במיזמים אחרים, גם כאן, אם לא נעבוד ביחד לא נצליח. אני שמח על כל התקדמות בנושא ורואה שיש תזוזה בכיוון".

לרגל יום כדור הארץ, שמצוין בכל העולם וגם בישראל ב- 22 באפריל, ריכזנו לכם הצצה לעולמן של חיות הבר ובעלי החיים  המתפרצים והבולטים בישראל, על הסיבות בגללם שולבו ברשימה זו וכיצד לצמצם את התופעה והשלכותיה לרבות כללי עשה ועל תעשה שכל אחד יכול לסייע באמצעותם.

תן – צילם דורון ניסים, רשות הטבע והגנים, תן - צילם דורון ניסים, רשות הטבע והגנים

תן זהוב (מין מתפרץ):

מין ממשפחת הכלביים שגודלו בינוני וצבעו חום זהוב-אפרפר. זנבו קצר יחסית ובקצהו צבע שחור. הוא מוגדר כטורף אוכל-כל ובטבע הוא ניזון ממגוון רחב של מקורות: מכרסמים, עופות, זוחלים, חרקים וגם פירות וצמחים. בישראל הוא נפוץ בעיקר בצפון הארץ ובמרכזה אך נמצא גם בצפון הנגב ובמדבר יהודה.

עם השנים, התן מוצא את עצמו קרוב יותר ויותר לסביבת לאדם. באזורים משיקים אלו, כגון שטחי חקלאות ושולי יישובים, כמו גם בקרבת חניונים ופארקים, התן מוצא שפע של מזון זמין וקל בפסולת שמקורה באדם במזבלות פתוחות עם שאריות פסולת אורגנית, פחים ברחובות ואזורי מסחר ובמשקי גידול של חיות משק. תפוצתו הרבה של התן בקרבת ובתוך יישובים לעומת שכיחות נמוכה שלו בשטחים פתוחים המרוחקים מיישוב, מלמדת על התלות הרבה שלו במזון קל להשגה שמקורו בפעילות האדם, זאת לעומת שטחים טבעיים בהם המזון קשה להשגה הרבה יותר.

נסיבות אלו יחד עם מאפייני התן כאוכל כל הם בין הגורמים שמובילים להתרבות יתר של אוכלוסיית התנים בישראל, להגדרתם כמיץ מתפרץ ולשוטטות בלתי רצויה שלהם בשטחי יישובים מסוימים בחיפוש אחר מזון. מצב המוביל לרוב למטרד ונזקים לאדם וכן גם לטבע כתוצאה מאוכלוסיות צפופות היוצרות לחץ טריפה גבוה באופן בלתי מידתי.

על מנת לנסות להחזיר את אוכלוסיית התנים לכושר הנשיאה הטבעי של השטח חשוב בעיקר לצמצם את נגישות התנים לפסולת אורגנית מכל סוג, לפגרי בעלי חיים, ולשאריות מזון שמקורם באדם. על רשויות מקומיות, חקלאים ותושבי  היישובים עצמם להקפיד על רמת סניטציה גבוהה באמצעות פינוי מוסדר ותכוף של הפסולת, הקפדה על קיבוע וסגירת פחים והימנעות מהשארת מזון ברחוב לחיות מחמד שמהווה גם מזון לתנים. בנוסף במתקני גידול חקלאיים   נדרשת הקמת גדר חוסמת שתמנע כניסת תנים לתחום מתקן הגידול ותגרום להזנה ממזון בעלי חיים, משאריות פסולת אורגנית ומטריפת חיות משק. במסגרת זו ומאחר והתן מוגדר כחיית בר מוגנת על פי החוק, רשות הטבע והגנים מנחה מקצועית את הרשויות המקומיות ואת החקלאים כיצד לפעול על מנת לצמצם את נזקי התנים לחקלאות ואת השוטטות שלהם בתוך יישובים.

חשוב לזכור כי בשל עודפי המזון שמייצר האדם, נדרש במקרים מסוימים וכמוצא אחרון ויסות אוכלוסייה באמצעות דילול תנים על ידי גורמים המוסמכים לכך על פי חוק מעצם הגדרת התן כחיית בר מוגנת. זאת בין היתר גם בכדי לצמצם התפשטות אפשרית של מחלת הכלבת, המסוכנת לאדם ולבעלי החיים , שגדלה ככל שאוכלוסיית התנים צפופה יותר. בתוך כך, בניהול וטיפול נכון של פסולת ניתן לצמצם פגיעה מיותרת בבעלי החיים הללו.

חזירי בר ליד ישוב – צילם עזרא חדד, רשות הטבע והגנים, חזירי בר ליד ישוב - צילם עזרא חדד, רשות הטבע והגנים

חזיר בר (מין מתפרץ):

חזיר בר הוא יונק אוכל-כל. הוא ניזון מחרקים, תולעים וזוחלים, שורשים פטריות ופקעות , מנבלות ולעיתים אף מטריפה אקטיבית. החזירים פעילים משעות הערב עד שעות הבוקר המוקדמות. תנועה קבוצתית מוכרת כאשר מספר נקבות וצאצאיהן מתקבצים לרוב לעדרים שנעים יחדיו.

ראשו של חזיר הבר גדול יחסית ורגליו קצרות. פרוותו של בוגר אפורה ושל חזיר צעיר מפוספסת. אורכו 150-130 ס"מ ומשקלו של פרט בוגר מגיע לכ- 100 ק"ג ואף יותר.

נסיבות הפיכתו של חזיר הבר למין מתפרץ דומות לזה של התן הזהוב. בעיקר כתוצאה משפע מזון זמין שמקורו בגידולים חקלאיים, בפסולת אורגנית ושאריות מפעילות האדם. זו גם הסיבה שחזירי הבר נמשכים לשולי ומוקדי יישובים בחיפוש אחר מזון. זמינות המזון ביישובים משנה את התנהגותם כך שהם מעדיפים לחפש את המזון הקל והזמין בישובים במקום בטבע הפתוח ובכך הם למעשה הופכים למינים מלווי אדם. תופעה זו בולטת בשנים האחרונות באופן מוגבר בעיר חיפה. הם מגיעים מהוואדיות הסמוכים לעיר, ומשוטטים ברחובות בחיפוש אחר מזון. את המזון בתחומי העיר הם מוצאים בפחי אשפה שהם הופכים, בנקודות האכלה של חיות בית ברחובות העיר, ובגינות ציבוריות ופרטיות בהם הקרקע לחה וניתן לחפור בה ולמצוא בע"ח ופקעות בקרקע. בתוך כך הגדילו לעשות מספר תושבים שהתייחסו לחזירי הבר כמעין חיות מחמד, והאכילו את החזירים באופן אקטיבי, ליטפו והתקרבו אליהם כאילו היו חיות מחמד, וכך תרמו  לאובדן החשש של חזירי הבר מבני האדם, עודדו את קרבתם ולמעשה הפכו אותם לבני בית ביישוב. אובדן החשש שהתפתח באוכלוסיות חזירים אלה, והבנתם ששכונות העיר הם חלק מתחום בו הם  מורגלים לפעול, גרם למטרד ולסכנה פיזית לתושבים.

הדרך להתמודד עם תופעת ההתפרצות של חזירי הבר היא למנוע גישה באופן מוחלט לכל מקור מזון ביישובים באמצעות הקפדה על סגירת פחים, הימנעות מהאכלה ישירה של חזירי הבר ומהשארת מזון ברחוב לחיות מחמד שמהווה גם מזון להם. גידור פיזי של נתיבי הגישה לתוך השכונות וכן של חצרות אליהם נכנסים החזירים, יכול לסייע בצמצום כניסתם ליישובים. כמוצא אחרון יש לבחון שילוב של ויסות פרטים באוכלוסייה שחדרו לשכונות למרות הטיפולים המתוארים לעיל. זאת רק על ידי הגורמים המוסמכים לכך על פי חוק מתוקף הגדרתה בחוק כחיית בר מוגנת.

נמלת האש הקטנה – רועי פדרמן, נמלת האש הקטנה - רועי פדרמן

נמלת האש (מין פולש):

מקורה של נמלת האש הקטנה באמריקה הדרומית, אך בעשורים האחרונים היא מתפשטת ברחבי העולם וכבר התבססה בעשרות מדינות ברחבי העולם. על כן, הוגדרה נמלת האש כמין פולש וכיום היא נחשבת לאחד ממאה המינים הפולשים המזיקים ביותר בעולם, שגורמת לנזקים כלכליים, מזיקה למערכות אקולוגיות תוך דחיקה ופגיעה במינים מקומיים ועקיצתה גורמת לכאבים חזקים ופוגעת באיכות החיים. הנמלה עשויה לפגוע גם בחיות מחמד ובמקרים חמורים אף לגרום להן לעיוורון ולמוות.

בישראל היא זוהתה לראשונה בשנת 2005 באזור עמק הירדן ומאז הספיקה להתפשט ברחבי הארץ גם למרכז הארץ וצפונה. על פי הידוע היא הגיעה/פלשה לישראל במטען קורות עץ שהגיע מברזיל היישר לקיבוץ למפעל בקיבוץ אפיקים שבעמק הירדן.

מדובר בנמלה זעירה שאורכה אינו עולה על מילימטר וחצי והיא מעדיפה להימצא במקומות מושקים וחמים, כמו מדשאות או עציצים בגינות הבתים. היא הצליחה להתפשט בארץ באמצעות העברה של עץ ואדמה ממקום למקום ובעיקר ממשתלות. כך לדוגמה רכישת עציץ במשתלה הנגוע בנמלת האש תגרום להעברתה לאזור אחר כדי לבסס מוקד התפשטות חדש. בישראל כבר זוהו מאות מוקדים של נמלת האש.

הדרך לצמצם את נוכחותה והשפעותיה של נמלת האש הקטנה היא הימנעות מרכישת עציצים הנגועים בנמלת אש והבאתם לבית ולתחומי היישוב. במידה וחדרה הנמלה ליישוב, נדרשת פעילות הדברה מהירה של מוקדים חדשים לצד אלו הקיימים כבר. פעולות נוספות הן הסברה והעלאת המודעות  ובעיקר חקיקה שתסייע במניעת כניסת מינים פולשים לישראל והתמודדות יעילה יותר עם מוקדי התפשטות חדשים כגון משתלות. בהתמודדות זו שותפים גופים רבים, כל אחד מכיוונו,  ביניהם המשרד להגנת הסביבה, משרד החקלאות, רשות הטבע והגנים ועוד.

מיינה_-_דורון_ניסים_רשות_הטבע_והגנים, מיינה - צילם יניב כהן, רשות הטבע והגנים

מיינה הודית (מין פולש):

מיינה מצויה או מיינה הודית היא עוף בסדרת ציפורי שיר. מקורה באזורים הטרופיים של דרום אסיה. היא מאופיינת כאוכלת-כל וניזונה ממזון מגוון הכולל חסרי חוליות, גוזלים, לטאות ופירות.

צבעה הכללי חום כהה עם כתמים לבנים בכנפיים, הראש והצוואר בצבע אפור כהה, והמקור, הרגליים וסביב העיניים בצבע צהוב. היא מסווגת כמין פולש בישראל הנמנה ברשימת מאה המינים הפולשים הבעייתיים ביותר בעולם עקב הנזק הרב שהיא מחוללת למגוון הביולוגי המקומי.

היא הובאה לישראל לפני כ-30 שנה על ידי מתחם הצפארי בתל אביב ושוחררה או ברחה מהכלובים לטבע הפתוח. אז החלה התבססותה כמין פולש בטבע המקומי.  בשל מאפייניה והתפשטותה הנרחבת ברחבי הארץ היא כיום בין  הציפורים הנפוצות בישראל. נזקיה לטבע המקומי באים לידי ביטוי בהשתלטות על אתרי קינון ודחיקת מינים מקומיים, תחרות אגרסיבית על מקורות מזון מול מינים אחרים וכן פגיעה ביבולים חקלאיים.

התפשטות המיינה כמין פולש מעצימה את החשיבות בסחר והחזקה של חיות בר רק  לאחר קבלת היתר רשמי ומסודר מראש מטעם רשות הטבע והגנים והקפדה על הכללים בהחזקתן אם לבסוף אכן ניתן היתר כזה. יודגש כי בשל החשש מהתפשטות מינים פולשים ישנה הגבלה מראש על מינים שניתן לייבא ולהחזיק בישראל. בתוך כך על מנת לצמצם את תפוצת המיינה בישראל  מתבצעות פעולות ניטור וכן ניתן היתר ללכידתן ודילולן, לרבות פגיעה באתרי קינון שלהן לפני בקיעת הגוזלים. זאת רק על ידי הגורמים המוסמכים לכך על פי חוק מתוקף הגדרתה כחיית בר.  כל זאת בשאיפה שפעולות אלו יצליחו לצמצם או למנוע את התפשטותה של אוכלוסיית המיינה עד כמה שניתן.

דררה – צילם דורון ניסים, רשות הטבע והגנים, דררה - צילם דורון ניסים, רשות הטבע והגנים

דררה (מין פולש):

הדררה היא תוכי בגודל בינוני שמקורה בדרום אסיה ובמערב אפריקה. צבע הגוף של רוב רובן של הדררות בישראל הוא ירוק וסימני זיהוי בולטים נוספים שלה הם זנב ארוך וקריאות חזקות. הדררה ניזונה בעיקר מפירות וזרעים. היא התפשטה והתבססה כמין פולש במקומות רבים בעולם, בעיקר בעקבות פעילות אדם שראה בה חיית מחמד. בישראל היא החלה להתפשט בשנות ה-60 של המאה הקודמת לאחר שכמה פרטים שהובאו לישראל נמלטו מכלובים.

הדררות חיות בלהקות ומקננות באביב בחורים של גזעי עצים בעיקר בעצי אקליפטוס ודקל. הן פעילות בעיקר בשעות הבוקר המוקדמות ובשעות אחר הצהריים. נזקי הדררה הפולשת באים לידי ביטוי בדחיקת מינים מקומיים בכך שהיא משתלטת על חורי קינון, של נקרים לדוגמה, שהם משאב מוגבל בטבע. כמו כן היא מתחרה על מזון מסוג זרעי גדילנים וברקנים שמהם ניוזנים חוחיות ופרושים בטבע. בתוך היא כי גורמת לפגיעה ביבולים חקלאיים באופן של אכילת פירות עצי פרי כגון שקדים, פקאנים, תפוחים, רימונים, פרי הדר, תמרים מנגו וכן זרעי חמניות. בנוסף היא גורמות למטרדי רעש לתושבים.

על מנת לצמצם את אוכלוסיית הדררה הפולשת, מתבצעות פעולות ניטור וכן ניתן היתר להרחקתן, לכידתן ודילולן. זאת רק על ידי הגורמים המוסמכים לכך על פי חוק מתוקף הגדרתה כחיית בר מוגנת.  כל זאת בשאיפה שפעולות אלו יצליחו לצמצם או למנוע את התפשטותה של אוכלוסיית הדררה עד כמה שניתן.

נוטרייה. צילום עזרא חדד רשות הטבע והגנים, נוטרייה- צילום עזרא חדד רשות הטבע והגנים

נוטרייה (מין פולש):

הנוטריה היא מכרסם גדול, שאורכה מגיע לכ-60 ס"מ ומשקלה כשבעה קילוגרם. גופה חסון, כבד ומותאם לסביבה מימית, בעיקר מקווי מים מתוקים. שרירי הלעיסה שלה חזקים מאוד ביחס למשקל גופה וזנבה מהווה כ-70 אחוז מאורכה.

היא במקור מדרום אמריקה והיא הובאה לישראל על ידי האדם בשנות ה-50 של המאה הקודמת לחוות גידול במטרה לפתח את ענף הפרוות לייצוא, שיתמוך בהכנסת מטבע חוץ לישראל. בשנות ה-60 של המאה הקודמת גידול הנוטרייה בישראל לשם הפרווה הופסק ומרבית הנוטריות שגדלו בחוות בישראל ברחו מהשביה או שוחררו במכוון. משלב זה החל המין להתפשט בארץ במקווי המים המתוקים, כאשר הנוטריה שכיחה במיוחד במקווה המים בעמק החולה. כיום מוגדרת הנוטרייה כמין פולש ומזיק שפוגע במיני צמחים בסכנת הכחדה כגון הנופר והנימיפאה, ביבולים חקלאיים ובגדות תעלות בשל חפירת מאורות. בתוך כך היא מופיעה ברשימת 100 המינים הפולשים הבעייתיים ביותר בעולם.

על מנת לצמצם את אוכלוסייתה ונזקיה של הנוטרייה הפולשת מתבצע דילול של הפרטים וכן מחקר שבודק יעילות עיקור הזכרים.

שממית חומות – צילם אביעד בר, שממית חומות - צילם אביעד בר

שממית חומות (מין פולש):

לשממית  החומות שמקורה בצפון אפריקה מבנה גוף גדול ומאסיבי יחסית. אורך גופה ללא זנבה מגיע לכ-15 ס"מ. הזכרים גדולים מהנקבות. צבעה הכללי נע בין חום בהיר לחום כהה או אפור. על גבם של פרטים בוגרים מופיעות לפחות 4 נקודות לבנות התחומות בכתמים כהים. באזור תפוצתה הטבעי היא מאכלסת בתי גידול סלעיים דוגמת מצוקי ואדיות, קירות בתים והריסות וכדומה. תזונתה מורכבת מחרקים, עכבישניים מזון מן הצומח וגם פרטי טרף גדולים יותר דוגמת לטאות ומכרסמים.

השממית הפולשת התגלתה לראשונה בישראל בקיבוץ עין גדי לפני כ-9 שנים. ככל הנראה הובאה בעבר לגידול כחיית מחמד על ידי אחד מתושבי הקיבוץ ושוחררה לטבע בטעות או במכוון.

לשממית יכולה דחיקה תחרותית של מינים מקומיים באזורים אליהם היא פלשה. כך למשל היא מאיימת על מספר מיני לטאות המצויות באזור עין-גדי – מניפנית מצויה ושממית זוטית , שלא רק מתחרות מולה על מקורות המזון, אלא עלולות גם להיטרף על ידה. דבר העלול לפגוע באיזון האקולוגי המקומי שכן לטאות מקומיות אלו מהוות מקור למזון לבעלי חיים אחרים. תצפיות של מינים מקומיים של זוחלים בשטח הקיבוץ עין גדי ביחס לאזורים אחרים סמוכים היו מועטות ככל הנראה בגלל הפלישה של השממית.

בשנים האחרונות בוצעו מספר פעולות ניטור ומחקר לצד ניסיונות לדלל את אוכלוסיית השממית. נכון לעתה נראה כי תפוצתה בישראל היא בעיקר באזור עין גדי.  יחד עם זאת ניכר כי הדרך להתמודד עם מיני זוחלים פולשים ובכלל היא בעיקר בדרך של מניעה מראש. הקפדה על מדיניות מחמירה של איסור ייבוא, סחר והחזקה של אותם מיני זוחלים זרים העלולים להגיע לטבע המקומי ולהתבסס כמינים פולשים,  תוך גרימת נזקים משמעותיים לטבע ולאדם שיהיה מורכב עד בלתי אפשרי כמעט  לתקן.

האדם יכול להשפיע על מניעת מינים פולשים ומתפרצים – כללי עשה ואל תעשה:

1. יש להקפיד לא לייבא לארץ מיני חי או צומח  ללא אישור כתוב ומראש מהרשויות הרלוונטיות. הדבר מהווה גם עבירה על החוק.
2. חשוב לוודא אם יש במשתלה מידע על נוכחות נמלת האש, לפני קנייה של עציצים או שתילים (חפשו את התו הירוק של המשרד הגנת הסביבה).
3. כדי לצמצם קינון של מיינות ודררות בבתים, חשוב לסגור פתחים בקירות כמו חורי מזגנים ועוד. יש לוודא לפני הסגירה בפועל שאין קינון פעיל של ציפור כלשהי.
4. יש להימנע מהשארת אוכל ברחוב לכלבים או חתולי רחוב. מזון זה תורם לגידול באוכלוסיית מינים מתפרצים ומושך אותם באופן לא רצוי לתוך היישובים.
5. אסור להאכיל חיות בר – הדבר משפיע על  התנהגותן הטבעית, מייצר תלות וקירבה לא רצויה בינן לבין האדם ועלול אף לגרום למותן

צפו בסרטון: