דוקטור קינג - הסכת ארצישראלי מצוי

👈 בפרק זה של "הסכת ארצישראלי מצוי" תכירו את ד"ר דוליטל שלנו, ד"ר רוני קינג – ווטרינר רשות הטבע והגנים כבר 30 שנה

להאזנה – לחצו כאן 

 

  תמליל ההסכת:

נעמה –  לי במקרר בבית יש קוטג', ביצים, ירקות, פירות, מדי פעם איזה מילקי קטן. מה אפשר למצוא במקרר של אצל  וטרינר ראשי? מסתבר שיש שם דגימות מבעלי חיים שצריכות להגיע למעבדה. דם, גללים צואה, רקמות שונות.. בקיצר לא הייתי ממליצה.

דוקטור דוליטל זה לא רק בספרים מסתבר, זה גם מקצוע ממש בחיים. יושב מולי דוקטור רוני קינג, וטרינר רשות הטבע והגנים, והחיים שלך זה בעצם טיפול בחיות. נכון או לא?

רוני – נכון, ולא.

נעמה – אז תכף נשמע מה נכון ומה לא רוני, אבל אני רוצה שנתחיל במידע המלחיץ ביותר שאתה יכול לתת לי. מה הדבר הכי מוזר שאפשר למצוא אצלך במקרר?

רוני – זה צריך לשאול את זוגתי הסבלנית; דגימות שבאות מבעלי חיים שאני לוקח והם חונות אצלי במקרר בדרך למעבדה, כי אני לא מגיע למעבדה מדי יום. אז אני יכול לפרט כמובן שזה יהיה דם, גללים, ורקמות. כן אני בבית אני מסרכז את הדם, יש לי צנטריפוגה…

נעמה – אה יש לך בבית צנטריפוגה בבית כאילו בנוהל?

רוני –בנוהל.

נעמה – יפה יפה. לי במקרר בבית יש קוטג', ביצים, ירקות, פירות, מדי פעם איזה מילקי קטן. מה הדבר הכי מוזר שיש אצלך במקרר רוני?

רוני – נתחיל בזה שחוץ ממני הבית שרוי בטבעונות. אז כל מה שקשור בלא טבעונות זה דגימות שלי שאני לוקח מבעלי חיים שאני נתקל בהם וצריכות להגיע למעבדה. זה אומר שזה דם, זה אומר שזה גללים צואה, זה אומר שזה רקמות שונות. כל זה יושב במקרר חלק עובר לפני זה סירכוז בצנטריפוגה בכדי שיפרד כמו שצריך ואז יהיה ניתן להחזיק אותו יותר זמן.

נעמה – אתה אומר צנטריפוגה כאילו זה ציוד שכל בן אדם מן הישוב מחזיק בבית בעצם, אני מבינה שאצלך זה עבודה יומיומית ומובנת מאליה.

רוני – כן כי אני לא מגיע למעבדה בכל יום אז דגימות שצריכות להשאר לקצת יותר מכמה שעות צריכים לאפסן אותם בצורה שתישמרנה כמו שצריך, וזו הדרך לעשות את זה.]

נעמה – אני מניחה שלאשתך יש הרבה אתגרים מנטליים להתמודד איתם כשהיא פותחת את המקרר. אבל אני רוצה לשאול עליך רוני, ובוא אולי נתחיל מההתחלה. תגיד, חלמת פעם שתהיה וטרינר? זה היה חלום ילדות שלך? הגעת לזה במקרה? תספר לי איך זה קרה.

רוני – ממש לא חלמתי. למדתי ביולוגיה אהבתי נושאים של שמירת טבע הדרכתי בבית ספר שדה. הלכתי לעשות מאסטר שהתחיל במאסטר על צבעים ועבר ולמאסטר על אדומי חזה. ובסוף המאסטר המנחה שלי הציע, נפתח הבית ספר לוטרינריה שנה קודם והוא הציע לי ללכת לוטרינריה, כמו ששילוב של אקולוגיה שבו הייתי, עם התחום של וטרינריה, נושאים של שמירת טבע, זה שילוב מאוד מוצלח. וזהו הגעתי לבית ספר שבאמת אנשים ישבו וחיכו לזה שהם נורא רצו להיות מטפלי בעלי חיים. ולא היה לי כלב בבית. יש לי יחס לבעלי חיים אבל לא היה לי את זה בנשמה. את הקטע של האהבה ללשים יד על בעלי חיים ולשים יד ולהתעסק, זה הגעתי בבית ספר. זה משהו שאני חושב שאו שיש לאנשים או שאין. כי אני מכיר היום הרבה אנשים שחלקם בתחום, יש אנשים שזה לא בא להם טבעי וזה לא יבוא להם אף פעם יש אנשים שנעים להם עם זה. זה חיכה לי כנראה

נעמה – ואני מבינה שלך זה זורם בדם כמה שנים כבר?

רוני – אני סיימתי לימודים ב-90' והצטרפתי לרשות ב90', לא נתנו לי לנסוע לחול כי היה לחץ . התחלתי בתור ביולוג מחוז אילת ואחרי כמה שנים יצרנו את התפקיד של וטרינר הרשות. לפני זה הייתי בחי-בר יטבתה כוטרינר גם.

נעמה –  אתה וטרינר כבר 30 ומשהו שנה. תספר לי רגע על סדר יומו של וטרינר ברשות הטבע והגנים. אתה יודע זה לא וטרינר של חיות בית או כיוצא בזה. זה ממש וטרינר של חיות בר וסוגים רבים ושונים של מינים ביולוגיים. אז איך נראה הסדר יום שלך, בוא נתחיל בזה

אם נדלג על הלילה כי הלילה יכול להיות מאוד מעניין. יכולים להיות טלפונים באמצע הלילה

נעמה – אנחנו נגיע גם ללילה שלך

רוני – הטלפון שלי פתוח תמיד ואני חושב שכל האנשים יודעים שלצלצל אלי זה לגיטימי, ואני אף פעם לא אומר למישהו 'באנה, זה היה סובל דיחוי', כי אני מניח שמישהו מצלצל בלילה… אני סוגר את ההודעות, אני לא מקבל הודעות בלילה כי הטלפון שלי תמיד פתוח אבל אני עונה לכל טלפון. קמתי בבוקר, היום שלי מאוד מגוון. זאת אומרת יכול להיות שעליתי לירושלים וביליתי את כל היום עד הערב במשרדים, יכול להיות שקמתי מוקדם ונסעתי או לחי-בר יטבתה או לחי-בר כרמל, חי-בר יטבתה אני לרוב אוהב לרדת ערב קודם כדי להתחיל את הבוקר מוקדם אז אני ישן שם כבר ביטבתה. עולה לכרמל, כשהימים חמים יותר אתה משתדל להיות מוקדם בבוקר כבר בתחילת עבודה. עבודה בחי-ברים בהרבה פעמים אם אין משהו מאוד חריף זה מתבטא בזה שאנחנו רוצים להרדים בעלי חיים למטרות שונות. להעביר אותם,הלסמן אותם, לקחת להם דגימות. אז אם חם נורא זה בעייתי, משתדלים לעשות את זה בשעות יותר טובות אם גשום מדי זה גם בעייתי. זאת אומרת יש לנו איזה חלון הזדמנויות, לא נורא קטן. היום באתי לפה ולא הרדמתי שום דבר פשוט באתי…

נעמה – לא הרדמת שום חיה אתה אומר.

רוני – לא הרדמתי שום חיה. הסתכלנו, יש אחת מועמדת שאמרנו אולי נטלף אותה. אחת שיש לה בעיה ברגל ואנחנו מדי פעם מטלפים אותה. הנקודה המיוחדת עם חיות בר זה שאתה לא יכול לדבר איתם בלי להרדים אותם, אתה לא יכול להחזיק אותם.

נעמה –  תגיד רוני, אפרופו לא יכול לדבר איתם, אתה מרגיש היום שאתה מבין חיות יותר מסתם בן אדם רגיל?

רוני – אני אולי מבין קצת התנהגות של חיות. אנשים שאומרים הנה הוא רואה שאתה רוצה לעזור לו והוא עומד זה ברור לי שזה הבל רוח.

נעמה – זה משהו שבדמיון שלנו

רוני – זה ממש בדמיון שבעל חיים עומד והוא רוצה שתטפל בו. זה נכון שהכלב שלך מוכן שתוציא לו קוץ, הוא מחזיק אבל הוא פשוט רגיל אליך. אבל חיה לא מבינה שאתה רוצה לטפל בה והיא לא עומדת בכדי שתטפל בה אנחנו חייבים להרדים בעלי חיים בכדי שנוכל לטפל בהם, אני בטוח שהם לא מבינים את זה

נעמה – אז אתה יודע רוני יש הרבה רומנטיקה סביב באמת הנושא הזה של טיפול בבעלי חיים, זה נראה לנו באמת נורא הומאני והכי קרוב לאיזשהי בריאה (ברקע נשמעת מוזיקת בריאה –  מהפנטזיה של דיסני), להתקרב לבעל החיים הזה ולטפל בו. אבל אני מבינה שזה גם הרבה מאוד עבודה טכנית, ולפעמים אתה רואה יעל פצוע ואתה צריך פשוט לירות בו חץ הרדמה (סאונד חץ) כדי לטפל בו או להעביר חיה ממקום למקום. או משהו כזה. כלומר יש פה באמת הרבה עבודה שהיא לא בהכרח מצטלמת טוב

רוני –הקטע של לירות חץ ביעל… עשינו שבוע שעבר ירדתי למצפה לא בפעם הראשונה. ירדתי למצפה רמון בגלל יעל עם רגל שבורה, שהסתובבה שם ולא הצלחנו לתפוס, הייתי שם לפני זה ולא הצלחנו.

ודידי צלצל אמר לי בוא, ישב עליה. טסתי מהבית, הגעתי יריתי בה חץ, אלה לא  חצים של בעיה. יריתי בה חץ והיא נמצאת בבית החולים בספארי עכשיו. היא בהריון, מחכים שהיא תמליט.

נעמה –     אה, יפה רוני

רוני – לפני כמה חודשים עשינו את זה לאיזה יעל צעירה בעין עובדת, היא עברה טיפול וחזרה לטבע זה נורא נחמד, אלה לא קטעים של התלבטויות. הקטעים הפחות נחמדים זה שאתה בא לבעל חיים ואתה אומר אין מה לעשות איתו צריך להמית אותו. ויש גם כאלה. לזה קוראים המתת חסד. המתת חסד זו מילה שלפעמים משתמשים בה להמתה הומנית. שזה בסדר, אתה אומר רוצים להרוג אותו בצורה שהוא לא יסבול, וזה יהיה לפי צער בעלי חיים, קוראים לזה המתת חסד. זה לא חסד. זה עדיין יכול להיות מאוד לגיטימי אבל זה לא חסד. המתת חסד זה כשאתה בא לבעל חיים ואומר הוא לא יכול להסתדר ככה. ואני גומל איתו חסד כשאני ממית אותו. מה שלא קיים בעולם שלנו, ואני מצר על כך. אני מתעב את המודעות של נגאל מייסוריו, זה אותי ממש מרגיז. יש לי חשבון עם מי שנותן לאנשים לסבול ככה. אני לא אוהב את זה.

נעמה –       או-אה. קשוח. האמת היא שאתה נפגש עם באמת מקרים טרגיים לא אחת ולא שתיים. תספר לי על רגע כזה אולי של המתה של בעל חיים שניסיתם וניסיתם ולא הצלחתם ונאלצתם להמית אותו.

רוני – זה הרבה, זה הולך הרבה לפני ברוב המקרים. זה לא ניסיתם וניסיתם. אני בשדה אני לא מטפל הרבה. אני בא לשדה, עיקר הפעולה תהיה לאפשר העברה של בעל החיים למקום אחר. העבודה המרכזית שלי כוטרינר שעוסק בנושאים הקליניים זה הרדמה. אני יורה חצי הרדמה, לפעמים אני יורה אותם בבעל חיים שהוא בריא לגמרי כי אני רוצה לשים עליו משדר. כאלה דברים. עם יעלים שאנחנו עשינו, עם פראים, עם יענים או יחמורים בחי בר וכאלה דברים. ומקרים מסוימים זה בעל חיים שהוא פצוע וצריך להרדים אותו בכדי שאפשר יהיה להגיע אליו. כמו שאמרתי, הם לא מכירים טובה בזה שאתה רוצה לעזור להם ואז הם נותנים לך לגשת אליהם. אז זה יכול להיות צבוע במלכודת שאתה בא, או צבוע פצוע אפילו, צבוע פצוע על כביש אחרי תאונה. אי אפשר לגשת אליו. צבועים כי הם כל כך קשוחים מספר המקרים שנרצה לעשות המתת חסד בצבוע הוא זעום. כי הם כושר ההתאוששות שלהם הוא אדיר

נעמה –  הם שורדים אה?

רוני – עם שתי רגליים שבורות, עם שלוש רגליים שבורות, אפשר לקחת אותם לבית החולים ברוב המקרים הם יצאו מזה. אבל צבי עם רגל שבורה זה סיפור גמור. צבי עם רגל שבורה זה סיפור גמור, והיום אנחנו יודעים מספיק, צבי עם רגל שבורה עם שבר פתוח היום זה מצב שאני אומר לפקח חבל שהוא יסבול לא צריך לחכות שיגיע וטרינר וכאלה דברים אני אומר לפקח…

אתה תשלח אותו לשדות הציד הנצחיים כי הוא סתם סובל. היה לי עכשיו השבוע, שבוע שעבר הגיע אלי אופיר עם צבי, הוא חשב שאולי… עם ארבע רגליים שבורות. הרדמתי אותו. נכון? אני לא צריך לירות, לי אין רובה, רק רובה הרדמה, בסדר. סתם כואב הלב, זה אין מה לעשות.

נעמה –       זה קשה לך הרגע הזה?

רוני – אני די קשוח עם זה היום. אני לא אגיד שאני ממש כואב כל אחד. אני מאוד לא אוהב את זה. אבל אני מודע לזה, שזה בהחלט דבר חיובי. אם היתה המתה, שהיא המתת חסד שהיא יותר מורכבת, זה לפני איזה שנה  אני המתתי ראמה צעירה שפשוט האמא שלה הפקירה אותה. והיא היתה חיונית וזה ממש היה לי לא נעים. והמתתי אותה כי אנחנו יודעים שאם אתה מנסה לגדל ראמה כזו ביד היא יוצאת דפוקה לגמרי התנהגותית. וגם בתנ"ך הם עברו את הניסיון הזה, וגם אנחנו עברנו את הניסיון הזה. אני הגעתי לפינת חי שהיו בה ראמות שגדלו ככה והעבירו אותם שם כי לא… פשוט רצו ותקפו אותנו. נכנסו לתוך המכלאה לבעלי חיים אחרים, עם עוד מישהו. משתחררות אלה, רצות תקפו היינו צריכים מיד להתגונן לברוח משם. זה נורא מסוכן.

נעמה – אתה מספר פה באמת דרמות אמיתיות. זה לא הלאבי דאבי הזה של דוקטור דוליטל היה מוקף בכל מיני חיות צמריריות וחמודות. לפעמים זה ממש דילמות קשות מאוד שאתה מתמודד איתם, אפשר להגיד אפילו ברמה היומיומית אם אתה לא עסוק באותו יום באיזשהו… איך אמרת לי מקודם? אמרה לי מזכירת מחוז שהיא מעולם לא נתקלה בחשבונית שהיא אמורה לאשר הרדמה של יעל. זו באמת חשבונית קצת רדיקלית. אבל תגיד רוני, עד כמה אתה חושב כוטרינר אני שואלת אותך, יש התערבות במרקם החיים הטבעי של חיות הבר, בתהליך הביולוגי שלהם. זאת אומרת יכול להיות שאנחנו מתערבים קצת יותר מדי שם?

אתה יודע רוני אנחנו חושבים על וטרינר, אדם שמטפל בבעלי חיים ויש שם דרמות אמיתיות. זה לא בהכרח הדמות של דוקטור דוליטל שמוקף בכל מיני חיות צמריריות וכולם מחייכים והכל טוב. אני רוצה לשאול אותך כוטרינר דווקא, עד כמה ההתערבות שלנו, שלך, כמי שפוגש ברמה היומיומית את המקרים האלה, גם לטוב וגם למוטב. גם מבחינת ריפוי וטיפול וגם מבחינת הרדמות המתות וכולי. עד כמה ההתערבות שלנו היא משמעותית בסיפור?

רוני – את באמת צריכה להבדיל. א – אני לא סתם וטרינר, שזה לא מפחית מכבודו. אבל אני וטרינר שעובד בחיות בר אני עובד ברשות הטבע והגנים. אני לא איש של ארגון של צער בעלי חיים, שזה אמור להוביל נגיד הרבה וטרינרים. אלא אני אמור להסתכל על צרכים של מערכת. בקיצור אני וטרינר של רשות הטבע והגנים, אני עובד עם חיות בר. בתור מי שעובד עם חיות בר השיקולים שלי הם לא תמיד שיקולים של צער בעלי חיים. הם תופסים איזה מקום אבל זה לא יכול להיות המקום העיקרי, בטח לא היחיד בשיקולים שלנו, מטבע הדברים גם טיפול.

עכשיו זה יותר מורכב כי גם חיות בר, כשאתה חושב על מה עובר על חיית בר, אני לא מתיימר להבין חיות בר, להבין מה הן חושבות. חיית בר כשהיא נכנסת לטיפול, ונשמרת עכשיו בשבי זה בעייתי. היא בסטרס ואת זה אנחנו יכולים לראות. הרבה פעמים אנחנו משתמשים בחומרי הרגעה כדי לשמור אותה בשבי. הרה פעמים היא גורמת לעצמה יותר נזק מעצם השהייה בשבי מאשר אם היינו מותירים אותה בחוץ. אז מתי אנחנו מתערבים? אז א, אנחנו כרשות של שמירת טבע אנחנו מסתכלים אם זה בעל חיים שהוא נדיר, בעל חיים שאנחנו רואים חשיבות גדולה יותר בלטפל בו או לא. ולפעמים זה עוד יותר חמור מזה, כי לפעמים זה יכול להיות בעל חיים שיש לנו עניין לפעמים לווסת את האוכלוסייה של המין הזה, תנים או חזירים.. אז אני ארוץ לטפל בחזיר כשמצד שני אנחנו מדללים חזירים כחלק מהמדינות שלנו?

נעמה –      באמת שאלה מעניינת. מה אתה עושה בתור וטרינר?

רוני – לא לטפל אם אפשר. לא לטפל. גם בית החולים שמשאביו מוגבלים מאוד, לא יכול לקבל כל דבר. אז יש לנו מינים שאנחנו…

נעמה –        אז אתה תעדיף מין שהוא נכחד לצורך העניין, בסכנת הכחדה, על פני מין שהוא מתפרץ, פולש, מזיק?

רוני – אין לי צל של ספק. וכמובן שגם אופי הפגיעה, גם ברמה הפילוסופית. כשאתה מסתכל על אופי הפגיעה אז אותה אומר רגע,  זו פגיעה שהיא כתוצאה מפגיעת אדם, מושפעת מאדם? או שאתה אומר הוא הלך בטבע, ומעד, ושבר את הרגל. מהלך טבעי לגמרי, אני צריך להתערב או לא צריך להתערב? אנחנו משלבים את זה, בסך הכל במידת הנדירות. זאת אומרת גם אם יעל שאנחנו מאוד רוצים להגן על המין הזה, וחשוב לנו וזה, אז אם הוא שבר את הרגל אולי נטפל למרות שאנחנו לא חושבים שהוא נפגע ממכונית. אם הוא נפגע ממכונית אז ברור לנו שהאדם גרם אתז זה, יש לנו יותר אחריות לנסות ולטפל בו.

נעמה – אז אתה יודע מה הזכרת את בני האדם רוני, אז אתה בן אדם עד כמה שידוע לי לפחות, אבל אתה מתעסק כל היום עם בעלי חיים, אוני מניחה שאתה נחשף לא מעט לנזקים שנגרמים לבעלי החיים בגלל האדם זאת אומרת כגורם מרכזי מחולל. מה אתה רואה מהנקודת מבט שלך?

רוני – זה הולך ככה. יש כמובן את הפגיעות הזדוניות, שאני לא מניח שעליהם את רוצה לדבר, אבל כדוגמה בדיוק עכשיו, חברה שלנו רצים לאירוע שהתגלה בו גופה של תן ופיתיון שמכיל רעל  ככל שניתן לשפוט מהסתכלות חיצונית, הרבה פעמים יש סממנים חיצוניים, זה ילך לבדיקה. אנחנו נתקלים בזה לא מעט. השבוע היה עוד אירוע כזה. והאירועים האלה זה אנשים שבגלל שחיות, לרוב יש להם איזה נזק חקלאי יכול להיות, שיש להם נזק מבעל חיים כלשהו הם או לא מתייעצים או בוחרים שלא לחשוף את הבעיה, חושבים שהם יודעים לפתור אותה עצמם, ומנסים להרעיל. הם חשובים שהם מרעילים את הגורם. קשה מאוד לייצר מצב שאתה באמת פוגע בגורם עצמו הרבה פעמים זה גורם נזקים אדירים למינים שהם לא מה שבכלל…

נעמה –       אתה מדבר בעצם על איזשהו מעגל של פגיעה, ש…

רוני – מעגל של פגיעה שגרם לפגיעה אדירה לאוכלוסיית הנשרים בארץ. אוכלוסיית הנשרים בארץ סובלת כל הזמן פגיעות כי זה בעל חיים שהוא חברתי, וכשיש פגר אחד מורעל אז לרוב יפגעו ממנו כמה נשרים. צורת האכילה, הלא הם מעופפים בשמים, אחד מזהה גופה, הוא יורד, באוויר הם רואים שהיתה ירידה, והם גורמים לכך שהרבה מתלהקים סביב גופה אחת. (סאונד נשרים. חגים)  ובאופן טבעי נפגעים בעצמם מההרעלה הזו.

עכשיו למה יש שם הרעלה, כי איזה בוקר שנטרפו לו עגלים החליט שהוא ירעיל את הטורפים. הוא ללא ספק לא רצה להרעיל נשרים. אבל זה גורם…

נעמה –         אנחנו מדברים אז על הרעלה מכוונת שהיא גורם אחד בפגיעות בבעלי חיים.

רוני – זה גורם אחד נורא בעייתי. בנשרים מאוד, אבל אנחנו פוגשים את זה בעוד מינים, וגם אנחנו בטוח לא מוצאים את כל המורעלים, אז יכול להיות שאתה מוצא יותר את השכיחים אבל יכול להיות שיש גם נדירים יותר שהורעלו, ואתה לא יודע שהם הורעלו. טורפים קטנים כמו סמור סמור שיכול להיות מורעל בכזה ואתה לא תראה אותו אף פעם. פגיעה… [ארכיון נשרים?]

–          פגיעה רב מערכתית מה שנקרא.

ללא ספק בעייתית מאוד

נעמה –         מה לגבי פגיעות לא מכוונות שבאות מצד האדם?

רוני –  פגיעות לא מכוונות אז אפשר, אני מניח שזה איזשהו מדרג. מכוניות זה אחד הדברים שאני לא רוצה להגיד בלתי ניתן למניעה… אבל זה תרבות נהיגה, וזה לא שיש… זה אזורים כל כך מצומצמים שאתה אומר שם תיסע חמישה קמ"ש והכל יהיה בסדר. צבאים, ובעיקר בשומרון נגיד. יש המון צבאים על הכבישים, אני חושב שבממוצע, איזה צבי בשבועיים, משהו כזה שנדרסים. עכשיו צבי שפוגש מכונית זה לרוב זה One way. אין כמעט סיכוי שהוא יצא מזה.(סאונד תאונה)

נעמה –        אמרת כבר מקודם שכווטרינר אתה תמליץ לסיים…

רוני –  ברוב המקרים, כן, ברוב המקרים. בודדים, רק כאלה שנפגעו פגיעה בראש, לא שברו רגליים, והפציעה היא לא חמורה מדי, להם יש סיכוי לצאת מזה.

נעמה –        מה אתה אומר. שוקינג.

מי ששובר את כל.. מי ששובר רגל שבר פתוח וזה…

–          אין לו סיכוי לשרוד בטבע.

רגע. רגע מכוניות גמרנו. היה דרך אגב פרא, בשבוע שעבר היה פרא בשדמה, מת בתאונה, שפה זה גם סכנה גדולה בסך הכל לרכב, כי אם אתה נוסע ברכב נכנס בפרא זה יכול להיות לא נעים גם לנהג, זה יכול להיגמר באופן קטלני

נעמה –        רע מאוד. זה פרא אני מבינה זה בעל חיים נדיר מבחינת המין הביולוגי שלו פה בישראל.

רוני – כן למרות שאנחנו עשינו השבה שהיא מוצלחת בנגב, הפסקנו כבר לפני די הרבה שנים להשיב פראים, האוכלוסייה נראית די יציבה. היא עוד לא הגיעה לגודל שהוא נחשב למספק, אבל אין לנו עניין היום לעשות משהו עם הפראים שם, בטח לא לתת להם להידרס.

נעמה –       אז תכף נדבר גם על ההשבות אבל אני רוצה לשאול אותך

רוני – אבל רגע, עכשיו עכשיו אני מגיע לאחד הדברים הכי מרגיזים. אנשים טובים שמטיילים בטבע ולא רוצים להזיק ולא כלום. הם לא מספיק קשובים לבעיות היום יש לנו את הדבר הארור הזה, מגבונים, שאנשים מנגבים איתם את המצח, וזה לח כזה, מה להכניס את זה לכיס זה לא נעים אז זורקים את זה. אז אתה הולך לשטח והשטח עם לא מעט מגבונים, ובנסוף יש גם שקיות ניילון ואריזות של חטיפים למיניהם וזה. והיעלים לא עלינו, הם מטומטמים לגמרי, והם אוכלים את זה. בלי בעיה בכלל

נעמה –        הם יודעים שאתה מדבר עליהם ככה?

רוני –  כן אני כבר אמרתי את זה לכמה יעלים אני מניח שהעבירו את זה. וזה ממש מרתיח לראות, כי אין יעל שאתה הגעת מסיבה זו או אחרת ובדקת מה יש לו במערכת העיכול ואין להם במערכת העיכול שקיות ניילון ומגבונים וזה גורם למצב שהם רעבים. הם יכולים לאכול כל הזמן, אבל מערכת העיכול בנויה על לעכל, אבל אם במקום אוכל יש בזה ניילונים ושקיות ניילון ומגבונים. יצא לנו אירועים שאני יודע… הוצאנו יעל ממלון בראשית. באנו קראו לי למלון אמרו לי יש שם יעל…

נעמה –      זה יעל עם טעם מאוד יוקרתי הייתי אומרת

רוני – יעל אקסקלוסיבית. והרדמתי אותה והבטן שלה היתה די נפוחה ניסיתי להכניס זונדה בכדי לשחרר את זה למרות שלא הבנתי למה אני עושה את זה, כי אמרתי אני לא אפתור את הבעיה ככה, אולי אני אקל עליה ככה אבל זה לא הפתרון. ובסופו של דבר היא עלתה איתי למרכז, ועשינו ניתוח במרכז

נעמה –        כשאתה אומר היא עלתה, הרדמת אותה ושמת אותה ברכב ונסעתם יחד

רוני – אני לא אספר לך את כל הסיפור, זה היה יותר אווילי, כי אני נתתי לה להתעורר כשהארגז היה פתוח וכולנו היינו עסוקים בכל מיני דברים והיא יצאה, והייתי צריך לתפוס אותה עוד פעם

נעמה –       אתה רדפת אחריה רוני? מדהים.

רוני –  כן ותפסתי אותה בסוף בקרניים מאחורי מכונית, כן.

נעמה –          זה אומר שאתה צריך להיות בכושר ממש ממש טוב

לא רע כן.

נעמה –    -יפה.

רוני – בקיצור מה שאני אומר על הניילונים והמגבונים האלה, שמאותה יעל אנחנו הוצאנו שניים וחצי קילו בערך של ניילונים ומגבונים. והיא טופלה, היו לה שני גדיים. היינו לחוצים להחזיר אותה.

נעמה –     שני קילו של ניילונים?

רוני – שניים וחצי. והיא השאירה שני גדיים בשטח

נעמה –       זה כאילו כמו עובר.

כן

נעמה –        אפשר לשרוד דבר כזה?

רוני –  עובדה שהיא חיה, אבל היא היתה כבר בבעיה. לקחנו אותה, זה היה יום שישי, הניתוח היה עד אמצע הלילה. אצל חבר, חבר יקר, בבוקר היא היתה על הכיפאק, בערב לקחתי אותה חזרה למצפה במוצאי שבת, שחררנו אותה במצפה, פתחתי את הארגז עם נדב כרמל, פתחנו את הארגז היא ירדה הלכה ולקחה מגבון שהיה שם.

נעמה –      הבנתי למה אמרת מקודם…

רוני – זה מתסכל, מתסכל אימים העניין הזה, ואני לא רואה שאנחנו מצליחים להגיע לאנשים. עשינו סרטוני הסברה והפצנו ברשתות החברתיות, אני לא יודע איך מגיעים לחינוך של אנשים, זה לא עובד נראה לי. כי אתה רואה שהשטח מלא במגבונים. זה לא נגמר.

–          זה נכון, אבל יכול מאוד להיות שאם אנחנו נראה פעם אחת שני קילו של מגבונים יוצאים בניתוח מגוף של יעל…

נעמה –       אתה נשמע לי קצת פסימי רוני.

נעמה – תגיד, אני רוצה לשאול אותך ככה: דיברת מקודם על זה שהניתוח היה בלילה ואמרת שאתה משאיר את הטלפון פתוח בלילה, אז מה קורה בלילה לוטרינר רשות הטבע והגנים? זאת אומרת, אין שעות במקצוע הזה.

רוני –  לא אין שעות. אני לא אגיד שאני כל לילה קופץ. אבל כן זה יכול להיות מצב

נעמה –       מה היה המקרה הכי רדיקלי שהזדקקו אליך ככה באמצע הלילה?

רוני – אני לא יודע אם רדיקלי, נתפס צבוע במלכודת או שיש, יש לנו גם עבודות יזומות. יש מצבים שאנחנו מניחים מלכודות לצבוע, או הסיפור של הצבועה המפורסמת במודיעין, אנחנו בילינו, כולל להיות בשטח ימים שלמים.  וניסינו לילות שלמים ניסינו ללכוד אותה, והיה מטורף היה גשם והיה משוגע לגמרי. אבל יש מצבים שמשאירים מלכודת עובדת עם מצלמה עליה ובקפיצה של חצי שעה אתה רץ לשטח ומוציא אותה.

רוני –  אם אני צריך לחשוב על סיפור יותר פיקנטי, זה היה משיח, נמר, שנכנס לבית מגורים בשדה בוקר במדרשה. אל ארתור לנדי, שהוא מדריך טיולים שגר במדרשה ורץ לו נמר לתוך הבית. הוא תפס אותו ביד. בחיי.

נעמה –        הוא תפס את הנמר? בן-אדם תפס נמר?

רוני – בן אדם תפס נמר.

נעמה –     וואו. זה סוג חדש של אומץ

רוני – זה לא בשבילך, כי אני אמרתי אני גם פגשתי אותו, [אני אמרתי עליו שיש לו מוח קטן או ביצים גדולות. אבל הוא איש מאוד נחמד דרך אגב.] מה שיצא זה שהוא תפס, אשתו צלצלה, חברה שלנו רצו לשם עם עגלת אשפה כזו, הפחים ירוקים, ארבע וחצי בבוקר

נעמה –       איזו תושיה! אני לא יודעת, אם אלי היה נכנס נמר, הביתה בלילה, אני חושבת שהייתי צורחת עד רגע זה. אבל לא יודעת, אולי זה רק אני.

רוני – אז יוסי צלצל אלי הביתה בארבע וחצי…

נעמה –      אז הם הביאו מכולה גדולה של אשפה

רוני – זה לא מכולה, זה העגלות הירוקות האלה. וזהו, אני בשש הייתי…

נעמה –     הצליחו להכניס את הנמר פנימה?

רוני – כן. נמר זה לא דבר גדול, נמר שוקל סדר גודל של שלושים קילו. תחשבי שכלב גדול יכול לשקול יותר מזה. שלושים, עד שלושים וחמישה. הוא היה יחסית גדול. לציה, הנמרה שאני הרדמתי בחדר מדרגות במצפה רמון, באישון לילה גם כן, שקראו לי, אני זוכר את התאריך כי זה היה מאי, שבמאי היה שיטפון בפארן. אני הגעתי מהדרום, הפארן זרם. השארתי את הרנו אקספרס בצד אחד, גלעד גבאי בא עם ג'יפ ולקח אותי למצפה. אני יריתי חץ, פעם ראשונה בחיים שלי שהתעסקתי עם נמר. יריתי חץ ולמזלי מה שאמרתי לא עשו. אמרתי שיסגרו את החדר מדרגות שהוא לא יכול לברוח, חשבתי שזה גור. קיצור אני יריתי הה חץ והיא עפה החוצה. ואני יריתי בה מינון כזה מוגזם כי אני לא ידעתי כמה היא שקולת אז היא נרדמה כמה מאות מטר משם, לקחנו אותה לחי-בר והיא ישנה כמעט שתים עשרה שעות בגלל המינון העודף שלי. והיא שקלה שבעה עשר קילו, שתביני. (קולות רקע)

נעמה –        אז היא לא נמרה מאוד גדולה.

רוני – זה הנמרים שלנו, שהיו.

נעמה –       אתה יודע, אצלי בראש נמר זה איזה חתיכת דבר כאילו.

רוני – אז זה לא דבר כזה גדול.

נעמה –        אז מסתבר…

רוני – אבל אלה שני הנמרים האחרונים שאני שמתי עליהם יד. הם שניהם מתו כבר. היא מתה בשטח, והוא מת היה בחי-בר ומת.

נעמה –        אז אתה יודע רוני, אנחנו בראש האנושי שלנו נמר זה משהו שמאיים עלינו כבני אדם, אבל אני מבינה שהנמרים בעצם נכחדו פה, בארץ ישראל.

רוני – זה בזכותנו יש להניח.

נעמה – אז תספר לי קצת על זה. מה עשינו שגרם לנמרים להיעלם מהנוף הארצישראלי?

רוני – הנמרה שהיתה בחי-בר זו היתה בבטה. למה היא היתה בחי בר? כי היא נכנסה לעין גדי. אנחנו נכנסנו למקומות שהיו בהם נמרים, ונמר שהיתה לו איזשהי בעיה לאתר מזון היה לו פשוט מאוד להיכנס לישובים. חתולים, כלבים, הרבה יותר פשוט. יצר קונפליקט אדיר. אז מעין גדי בבטה הגיעה לחי-בר ביטבתה. משיח שעליו אני מדבר,  נתפס בשדה בוקר, גם כשצילמו אותו ברנטגן אז ראו שיש לו בעיה במפרקים הוא היה נמר, הוא לא היה זקן, אבל הוא היה עם בעיה ובגלל זה כושר הציד שלו נפגע אז הוא הלך לחפש אוכל איפה שקל. וציה שנתפסה גם היא היתה בתוך מצפה רמון בתוך היישוב. לא הלכנו לחפש אותם בשטחים הטבעיים. הם נלכדו כשהם באו אלינו כי הם נדחקו.

נעמה – הבנתי. תגיד רוני, נמר זה הבעל חיים הנדיר ביותר שטיפלת בו או שהיו בעלי חיים יותר נדירים ובגדר חיות נכחדות שיצא לך לפגוש?

 

רוני – נמר זו חיה מאוד נכחדת, אז אני לא אגיד יותר. יצא לי להתעסק עם עזניה בחי בר, העזניות בחי בר. אבל זו לא היתה עזניה מהטבע. אלה עזניות שהגיעו לחי-בר הרבה לפני שאני באתי. יצא לי לטפל בהם אבל לא בטבע, ובטבע זה באמת החיות זה הנמרים. יצא לי להתעסק עם פראים בטבע שהם לא כל כך נדירים אבלך זה הרבה יותר מרגש אולי גם מלשבת יום שלם במחבוא בשביל להרדים פרא, כי מישדרנו פראים שכבר היו בטבע, והם חששנים, אתה שוכב בתוך מחסה, נכנסתי עם עמוס בוסקילה שעבד איתי עליהם, בארבע בבוקר, אני יודע, יכולנו לשבת, ישבנו עד הערב במחסה.

נעמה –      סך הכל עבודה שגרתית

רוני –  כן, באים לשתות מים והם עומדים עם הזנב ככה מזיזים את הזנב מצד לצד שעתיים שלוש.

נעמה –      הם הרגישו אתכם?

רוני – עומדים שבעים שמונים מטר מהשוקת ואז אומרים לא נראה לנו היום הזה, והולכים.

נעמה –       מה אתה אומר. אז צריך בעצם המון סבלנות במקצוע הזה, המון המון סבלנות, זה הרבה פחות, יכול להיות שזה מסעיר ודרמטי אבל אתה אומר שאתה בעצם צריך לבוא עם הרבה ענווה וסבלנות ובעצם להסתכל על המצב כמו שהוא ולא להלביש עליו את האג'נדות שלך.

רוני – בקטע של הרדמה ולתפוס בעלי חיים אין לי ספק שזה המצב. זאת אומרת החל בזה שאתה צריך להיות מסוגל להיות סבלני. גם הרעיון הוא שלרוב אם אתה יורה חיצים יש לך אפשרות לירות חץ אחד. אתה לא רוצה לבזבז אותה על פעם שזה לא מספיק טוב. אז אתה מחכה, אתה אומר רגע רגע, הוא מתקרב, הוא מסתובב, הוא יהיה בזווית יותר טובה. לפעמים אתה אוכל  את הלב אתה אומר איי הוא היה במצב טוב והוא הלך, אני כמו טמבל פספסתי כי חשבתי שהוא יהיה במצב יותר טוב. [פזמון דני ויהונתן] 30:07 אבל לרוב יש לך אפשרות אחת, וכשדיברתי על הפראים, פעם ראשונה שהרדמנו פרא זאת הייתה… זה גם ירי למרחקים שאני לא רגיל לירות בהם. נורא רחוק, אבל הוא גדול פרא. וזה היה בעשרים לשמונה בערב, אור אחרון כשעמוס יושב לי פה על הוריד ואומר לי 'תירה, תירה', ואני אומר עמוס, ואני אומר לו עמוס, נורא מאוחר, והוא אומר לי 'תירה תירה'. וירינו, והרדמנו ומישדרנו.

נעמה –        אז אני מבינה שאתה צריך ככה להיות בכושר טוב ולדעת לרוץ, להיות מאוד סבלן, ולהיות צלף טוב.

רוני –  אז זהו שאני לא צלף גדול, כדאי אז בגלל זה להתאים את היריות שלך, ולירות כשזה מתאים לך. זה לא מתאים, אל תירה. [ או כאן]

נעמה –       הבנתי רוני. תגיד רוני אתה זוכר מה היה הפעם הראשונה שבא ניגשת לטפל בחיה, ממש בשטח כאילו, עם כל הדילמות הכרוכות בזה?

רוני –  לא זה לא דילמות, אני ירדתי לחי-בר וירדתי כוטרינר, כאקולוג של מחוז אילת האמת, ולימים  הייתי וטרינר של החי-בר אז פה זאת לא הייתה דילמה גדולה. פה באתי לטפל לא עם הרבה ניסיון. קניתי פלאפון כדי לדבר עם מי שהיה המנטור שלי ולהתייעץ. מאוד שמחתי לקבל אישורים למה שאני חושב או הצעות. לרוב זה היה אישורים, אבל זה היה שווה הרבה. באמת אחד הדברים הראשונים שלמדתי שבהרבה מקרים אל תעשה כלום. אתה מזהה שזה זה, לך הצידה, זה יסתדר. זמן פותר המון בעיות שאנחנו גם בחיות בר יכולים לתת טיפול אחד על הרדמה. אתה רוצה לעשות שבע טיפולים, מה, תרדים כל יום? אז אתה צריך לעשות חשבון, זה מתאים או לא מתאים לטיפול. יכול להיות שזה לא מצדיק טיפול. תחשוב מה המשמעות של מה שאתה יכול לעשות

נעמה –       זאת אומרת שמה שאתה אומר בעצם רוני, הרבה פעמים, בלשון המשנה, שב ואל תעשה עדיף. כלומר אתה רואה חיה ואתה אומר כדי לא לסכן אותה או כדי לא ליצור הל בעיה יותר  גדולה אתה מעדיף לא לטפל. לתת לה להשתקם לבד.

רוני – כן, והיום בזכות זה שיש לנו קצת תרופות שהם ארוכות טווח, מה שאומר ירייה אחת וגמרת, אז בחי-ברים יש היום גם אנטיביוטיקה וגם נגיד סוג של כמו וולטרן. חומר שהוא נוגד דלקות.

נעמה –     תגיד רוני יכול להיות להם גם סכנה לחיות מעצם ההרדמה?

רוני – ברור. הרדמה היא יכולה להיות מסוכנת. יש מינים יותר…

נעמה –      כמו אצל בני אדם בעצם.

רוני – כן אתה צריך גם לעבוד בחומרים מתאימים, יש מינים יותר רגישים, פחות רגישים. אתה צריך להתאים את החומר לחיה וגם למצב שלה. כשבעל חיים במצב לא טוב אתה מוריד את המינונים, ועדיין אתה רוצה להרדים אותו ואחד הדברים הבסיסיים בהרדמה זה שאתה לא רוצה להיות קל מדי. הנזק של בעל חיים שלא ישן כמו שצריך, הוא גבוה מהסכנה לבעל חיים משינה עמוקה מדי,. לרוב לחומרים האלה יש טווח בטיחות טוב. אם נתת עודף של חומר לרוב אין בעיה. אם נתת חוסר ובעל החיים יזיק לעצמו תוך כדי…

נעמה –        הטיפול.

רוני – לא הטיפול, הוא לא יגיע אליו. הוא יברח ויחבט ויגיע ללחץ. גם המטרה של הרדמה…

נעמה –      קרה לך כבר?

רוני –  כן, כן. קרה לי.

נעמה –       זה מאוד מלחיץ, לא?

רוני – נכון.

נעמה –      תגיד הרגשת פספוס במקומות כאלה שפתאום בעל חיים מתעורר לפני הטיפול ומזיק לעצמו?

רוני –  זה לא מתעורר לפני הטיפול, הוא לא נרדם כמו שצריך. אם הצלחת להשלים את הפעולה בעוד חץ הרווחת. אם לא אז כן, אתה יכול  להיות מתוסכל מזה שבסופו של דבר הוא לא קיבל את הטיפול שרצית. כן בהחלט קרה.

נעמה –       מורכב מאוד הסיפור הזה. תגיד רוני אנחנו עכשיו בעיצומה של תקופה מאוד מאוד משונה אבל יכול להיות שדווקא לך כוטרינר היא מסמנת דווקא איזושהי בשורה לבעלי החיים. תקופת הקורונה שבה אנחנו בני האדם הסתגרנו יותר בבתים, פחות הסתובבנו, פחות זיהמנו, פחות לכלכנו, פחות טיילנו. אתה רואה שיפור במצבם של בעלי החיים הפצועים, המורעלים, החולים דווקא בתקופה הזאת?

רוני –  לאו דווקא, כי אני מניח שחקלאים ש… מי שעשה מעשי זדון, אם זה חקלאים כי הם מטבע הדברים האנשים שהיה להם עניין בזה, הם ימשיכו לעבוד בתקופה הזאת. כך ש…

נעמה –         אבל אתה יודע, מטיילים ואנשים שסתם…

רוני – עכשיו אני לא יודע למדוד את הנזק, נגיד מגבונים הם לא משפיעים ביום שזרקו אותם. אז אני לא יודע להגיד עד כמה זה שיפר את המצב בשטח ואין לנו ניטור על כמות המגבונים שנאכלת בפרק זמן. אני מניח שבאופן כללי לטבע זה כן יותר נחמד ויש את המקומות שבמצלמות אתה רואה שמסתובבים בעלי חיים במקומות שלא הסתובבו קודם. זה נחמד אבל מטבע הדברים אלה מקומות שהם ברגע שנחזור להיות בהם הם יהיו מאוד מבוקרים ויש להניח שחיות לא תשובנה אליהם, אז לא עשינו איזה שינוי ארוך טווח בזה.

נעמה –      אולי יראו את זה אתה יודע, רק בעוד כמה שנים. [להעביר את כל השאלה והתשובה -עד "אני מאד מקווה" לפני השאלה האחרונה – אווירת סיכום] רוני, תגיד, אתה כבר כמעט 30 שנה, יותר מ-30 שנה וטרינר. אז מה תרצה לעשות כשתהיה גדול?

רוני – אלף, עוד מעט בועטים אותי החוצה. אני עברתי את ה-65.

נעמה –        לא נראה לי שיש מישהו שיכול לבעוט אותך החוצה.

רוני – יש, זה לא נכון. לא אבל אלף אני מאוד מקווה, אני לא ישבתי לעשות תכניות ואין לי שום מושג מה עושים בפנסיה, ופעם קראתי המון, הבית שלי מלא ספרים, ואני כמעט ולא קורא עכשיו כלום כי אני… אני לא יעיל, אז אני חושב שאני צריך לפתוח את המחשב ולא לעבוד אבל כאילו להתאמץ. אז אני בטח אקרא יותר, אבל לא, אני מקווה שאני אוכל לעשות את השטויות שאני עושה היום במסגרת העבודה שלי, אם כמתנדב ואם מי שבא לסייע כפרויקטור, כי בסך הכל אין הרבה אנשים שמתעסקים בתחום הזה.

נעמה –        אז אתה ובעלי החיים זה פור לייף.

רוני – אני מאוד מקווה.

נעמה –        טוב תגיד, אני מניחה שיש לך עוד איזה משהו בחיים חוץ מבעלי חיים. אז חוץ מהעבודה הפרטנית עם בעלי חיים, מה עוד אתה עושה, רוני?

רוני – אז עקב זה שאני וטרינר שעוסק בשמירת טבע אז אני עובד מול אוכלוסיות. מי שעובד מול אוכלוסיות מתעסק במחלות. שזה אחד האיומים המרכזיים ואני מנסה… התפקיד שלי נולד, סביב הסיפור של הכלבת. כלבת מחלה שמועברת מבעלי חיים לאדם, לא טופלה בזמן, והיא חשוכת מרפא. יש בה הרבה עניין, ואנחנו מנהלים מ99', שמונה למעשה, חיסון של תנים ושועלים נגד כלבת. אנחנו מפזרים פיתיונות עם תרכיבים, מהאוויר, וגם קצת מהקרקע. וזה למעשה מה שמיסד את התפקיד שלי כוטרינר של הרשות ואני עדיין עושה אותו, אני עדיין מרכז אותו. וכרגע יש לנו איזה התפרצות בצפון, [ארכיון התפרצות כלבת] משקיעים בה הרבה מאמץ. וככלל, התעסקות במחלות של חיות בר, אז ניטור של גורמי מחלה בחיות בר, זה חלק שהיה אולי פחות מרכזי, היום הוא מאוד מרכזי בעבודה שלי. אני משאיר אחרי איזה בנק של דגימות של בעלי חיים, אלה שהיו לי במקרר בין השאר.

נעמה –      אני מקווה שהוצאת אותם משם כבר.

רוני –  אז אלפי דגימות כאלה נשארות, וכשמישהו חושד בגורם מחלה מסוים הוא יכול ללכת ולהוציא את הדם הזה מהמקפיא, לראות, יש סימנים לחשיפה לגורם הזה, אין סימנים, ביקר פה בארץ, לא ביקר. זה חלק די משמעותי מבחינת שמירת טבע גם.

נעמה –     מדהים. רוני… (התלחשויות בימוי).] אתה יודע זה מצלצל לי די מוכר כל הפנדמיה הזו שלומדים וחוקרים ומשאירים בנק של דגימות וראיות לדור הבא. קצת מצלצל לי קורונה כזה.

מה אתה מאחל לעצמך רוני?

רוני – מה אני מאחל לעצמי? שאני אעשה מה שאמרתי לך קודם, שאני אמשיך…  אני מאחל לעצמי להמשיך לעשות את השטויות שאני עושה היום כל עוד אני מסוגל לעשות אותם. אני לא רואה את עצמי איזה איש אקדמיה. אני קצת אייעץ, אבל אני בעיקר מקווה שאני אוכל להמשיך לרוץ.

נעמה –        רוני קינג, שתמשיך לרוץ ושתמשיך להציל בעלי חיים ולשמור עליהם בשביל כולנו. אני מאחלת לך שתעשה את זה עם הרבה הרבה בריאות ועם הרבה מרץ וכושר. לא יזיק לנקות את המקרר מדי פעם מכל הדגימות האלה אבל בסך הכל, נראה שאתה עושה עבודה מצוינת.

דוקטור רוני קינג, וטרינר רשות הטבע והגנים, תודה רבה לך על השיחה הזאת.

מע סאלם.