החופרת הראשונה בתל אשקלון

אי שם באנגליה הרחוקה של המאה ה-18 נולדה הסטר לוסי סטנהופ, לאצולה הגבוהה, והיתה מיועדת להשתלב תפקיד שהועידה לה החברה השמרנית בה חיה. אך הסטר, או "ליידי סטנהופ" חשבה אחרת, והרוח ההרפתקנית שבה לקחה אותה למקומות רחוקים.

מותו של דודה שהיה האפוטרופוס שלה, הביא אחריו לשינויים במעמדה בחברה ולאחר שאחיה ואדם נוסף שאולי עמדה להינשא לו מתו בקרב, כלומר, כל הגברים שהיתה סטנהופ תלויה בהם כלכלית וחברתית, נעלמו מחייה והיא החליטה לקחת את גורלה בידיה.

היא יצאה למסע במזרח כשהיא לבושה בבגדי גבר, ללא רעלה, רכובה על האוכף כדרך הגברים וכך נדדה מאתונה לאיסטנבול, מצרים, דמשק ולבסוף קבעה את מקום מגוריה בכפר ג'ון שבהר הלבנון. מסעותיה הביאו אותה עד לתדמור, והיא הוכתרה על ידי הבדואים כ"מלכת תדמור". אפילו לכאן, בארץ הקודש הגיעו עקבותיה.

מאתיים שנה אחרי, יעל ותמר, שתי אמניות מרמות מאיר, מחליטות להחזיר כמה נשים אל דפי ההיסטוריה ולהחיות את דמותן. הן עושות זאת דרך אמנות ודווקא בגן הלאומי תל אשקלון הן מצאו דמות מעניינת מרתקת ונשכחת שלא רבים מכירים ונתנו לה את הבמה, זוהי ליידי הסטר סטנהופ.

תמר שליט אבני היא אמנית צילום ווידאו ויעל סונינו לוי עוסקת בהדפס ותחריט. שתיהן אמניות. בפרויקט שלהן החליטו תמר ויעל לחקור דמויות נשיות דווקא, שקצת נדחקו מדפי ההיסטוריה ומאור הזרקורים ("ההיסטוריה נכתבה בידי גברים על גברים", מנמקת תמר) והגיעו בין היתר לליידי סטנהופ.

הליידי, שבחרה בחיים אחרים לגמרי ממה שנהוג בחברה שממנה באה חיפשה הרפתקאות, בעיני רוחה של ליידי סטנהופ מחכה לה אוצר בתל אשקלון ולאחר קבלת אישורו של הפחה ששלט בארץ ישראל באותם ימים היא מתחילה לבצע חפירות באתר.

"אוצר היא לא מצאה", אומרת שליט אבני, "אבל ארכיאולוגיה ועתיקות, דווקא כן. אפשר לומר שלא לכך היא כיוונה אבל ליידי סטנהופ היתה החופרת הראשונה מבלי שידעה זאת".

"הממצאים שמצאה רבים ומעניינים ואחד מהם היה פסל גדול ומרשים", מתארת תמר, "וכדי להוכיח למקומיים שהיא לא מתכוונת לגנוב אותו, באקט דרמטי היא ניפצה אותו. מש בעצם שאבנו השראה לדמות שיש בה ניפוץ של מוסכמות. היא התלבשה כגבר, חבשה טורבן והמשיכה הלאה ליפו וללבנון לחפור גם שם.

כיוון שדמותה נעלמת ולא מוכרת החלטנו "להחיות" אותה בעזרת אמנות. ערכנו סדרת צילומים, שאותם חיברנו עם תצריבים ואיורים המבוססים על דמותה של ליידי סטנהופ. את כל זה הפכנו למעין מדבקות שהדבקנו כ"אבני דרך" ואנחנו עורכות מסע שיוצא מהבית שלנו, ברמות מאיר ועד לתל אשקלון, שם היא חפרה. המסע ממשיך צפונה דרך אשדוד ויפו שם ביקרה, ויגיע לגלריה by5 בתל אביב בתחילת דצמבר.

את העבודה בגן הלאומי תל אשקלון עשינו בצמוד ובתיאום עם מנהלת האתר, רונית רוזן ובסיוע הארכיאולוג ניר שמשוני פארן, שהתלווה והראה לנו איפה ככל הנראה היא חפרה,  באזור שביל החומה ושרידי המגדל, ולאחר אישור מסודר הדבקנו בכמה מקומות על השביל, באופן שמותר, את המדבקות שמובילות אל המקום. ליד כל עבודה ישנו ברקוד שמוביל לדף שבו אנו כותבות על הדמות וגם תמונות של תהליך.

זה חלק מסדרה שאנחנו קוראות לה "הידוק"- חיבור העבר עם ההווה דמויות מיוחדות אך לא מוכרות, ודווקא דמויות נשיות, שאותן אנו רוצות להכניס אל התודעה הציבורית באמצעות אמנות ובדרך שלה, על האבנים. ממש איפה שהיא פעלה. אני חושבת שיש פה סיפור מסקרן ולא מוכר ששווה להתעכב עליו ותודתי נתונה לרונית מנהלת האתר ולאנשי רשות הטבע והגנים שסייעו לנו להגשים את החלק הזה בפרוייקט ומי יודע, אולי ליידי סטנהופ תכנס אפילו למרכז המבקרים ההולך ונבנה בתור דמות מרתקת שעברה גם היא במקום ההסטורי הזה".

רונית רוזן, מנהלת הגן הלאומי תל אשקלון מוסיפה: "גן לאומי תל אשקלון הוא אתר מורשת המכיל שרידים רבים מתקופות שונות לאורך ההיסטוריה. לא קל להכיל את כמות המידע הארכיאולוגי-הסטורי הטמון בחובו. לרוב, המבקרים בגן נעזרים במדריך או בהסבר כתוב על העיר העתיקה לתקופותיה. שילוב האומנות היא דרך יצירתית מבחינתי עבור המבקרים ללמוד על הגן וההתרחשויות שהיו בו בעבר. בעזרת האומנות ניתן "להפליג למחוזות רחוקים" בדרכים חדשות. אני רואה חשיבות רבה בתיעוד והצגת העבר מעבר לתיאור כרונולוגי של העובדות".