הטבע מתעורר לחיים בחורף

דותן רותם, אקולוג ברשות הטבע והגנים מסביר:

נתחיל בהסבר קצר על החורף באזורים הקרים יותר מצפון לנו ואז נחזור לאזורנו.

"שני המדדים שמשפיעים על בעלי החיים באשר הם, אורך שעות היום ובמידה רבה גם הטמפרטורה החיצונית. ככל שעולים צפונה בחצי הכדור הצפוני (או הדרומי רק בעונות הפוכות) עניין אורך היום משמעותי יותר. כבני אדם כבר בסתיו אנחנו מרגישים את התמורות. אנחנו נהיים עייפים יותר וכשיוצאים מהעבודה כבר חושך בחוץ, וזה מאותת לנו שהגיע זמן לאכול ולישון, בעיקר לאכול.

אלו מנגנונים שקשורים באורך יום ובאים לידי ביטוי בהפרשת הורמונים המשפיעים על כל חילוף החומרים בגופם של בעלי חיים. למשל, עם ההתקצרות באורך היום חלה גם התקררות אנחנו כמו גם בעלי חיים אחרים צורכים יותר מזון. יש צבירה של שומן, כך שבעת מחסור במזון בימים שלא ניתן לצאת ולאתר מזון הוא מתפרק ושומר על חום גוף קבוע ביונקים ועופות.

בעלי חיים נוקטים בכמה אסטרטגיות בחורף. יש מינים הנודדים הרחק לאזורים חמים יותר. בארץ אנחנו מכירים נדידה של עופות ועטלפים אך גם חרקים נודדים (פרפרים, שפיריות, עשים ועוד). אחת הסיבות שציפורי שיר רבות נודדות מארצות הקור היא שהמזון שלהם שם קופא או מתכסה בשלג והן לא יוכלו לספק לעצמן את כמות האנרגיה הנדרשת לשמור על טמפרטורת גוף קבועה. באותה מידה מיני עופות דורסים נודדים בעקבות נדידה של המזון שלהם… מינים שנשארים בכל זאת החורף נמצאים בחיפוש מתמיד אחר מזון או מטמינים מזון בעונת הסתיו ומאתרים אותו בחורף. תכונה זו נותרה אצל העורבני המוכר לנו מחורשי הארץ.

בעלי חיים אחרים הנותרים במקומם אוגרים מזון בתוך מחילה או מחביאים מזון. אחרים צוברים שומן ונכנסים למעין "תרדמת חורף" מצב בו הגוף נכנס לחילוף חומרים מינימלי לרוב בתוך מחילה בה הטמפרטורה לא משתנה באופן קיצוני כמו על פני האדמה. חלק מבעלי החיים בעיקר מכרסמים ממשיכים את חייהם מתחת למעטה השלג וניזונים על זרעים, שורשים וחלקי צומח שהשלג כיסה.

בלי קשר ישיר לחורף יש עקרון חשוב בגודל הגוף של יונקים ביחס לשטח הפנים של העור.

"יש הבדל בין בעלי חיים גדולים, לקטנים. ככל שאתה יותר גדול כך שטח הפנים שלך הוא קטן יותר ואיבוד האנרגיה, יחסית לנפח הוא קטן בהתאם. אצל בעלי חיים קטנים זה להיפך. וככל שאתה יותר קטן שטח הפנים שלך הוא יותר גדול יחסית לנפח ולכן מכרסמים כל הזמן צריכים לאכול על מנת לשמור על חום גוף קבוע.

את בעלי החיים האלו, כמו מכרסמים, נמצא במחילות או בקינים שהם בונים להם מבעוד מועד ואוגרים שם מזון, או מוצאים את מזונם מתחת לפני הקרקע. בעלי חיים גדולים יותר לעומתם, יכולים להחזיק זמן ארוך יותר כי הם לא חייבים לאכול כל הזמן ומשך העיכול שלהם גם ארוך יותר. איילים גדולי ערים במהלך כל החורף, הם אוכלים קליפות של עצים וחופרים עם הרגליים בשלג ומחפשים את הצומח שקפא מתחתיו. בנוסף, הם אוכלים בעונת הסתיו ומתבססים על השומן שאגרו אז.

פרוקי רגליים רבים לא שורדים את החורף. הם מטילים ביצים העוברות את התקופה הקפואה ובוקעות באביב הבא. במינים אחרים כמו צרעות חברתיות המלכות יכולות לעבור את החורף במחבוא והן מתעוררות באביב להקמת קן חדש שיתמלא פועלות. כל הפרטים בכוורת מתים בסוף הסתיו ורק המלכות מוצאות, כאמור מסתור ושורדות.

לפרוקי רגליים בעלי גלגול מלא כמו פרפרים וחיפושיות יש יכולת להיכנס למעין "עצירה של מחזור החיים", דיאפאוזה. בשלב מסוים ביצה, זחל או גולם, יש עצירה של תהליך המעבר משלב לשלב עד שהתנאים הסביבתיים נהיים יותר טובים ואז התהליך לעבר הפרט הבוגר ממשיך. התופעה מוכרת בישראל במיני פרפרים באזורים המדבריים ובכלל.

אז נכון, נראה שהטבע נרדם בחורף, אבל באקלים הישראלי זה לפעמים בדיוק להיפך.

החורף הישראלי מתון ונוח ולראיה חלק מהמינים הנודדים נעצרים בישראל ולא ממשיכים דרומה. דווקא בקיץ החם אנחנו מכירים מינים שנכנסים לתקופה עם פעילות נמוכה יחסית כי זו העונה הקשה.

בחורף הישראלי יש גשם וטמפרטורה נוחה. והצמחייה גדלה ומשגשגת לכן בעלי חיים רבים פעילים מאוד בעונה זו, חלקם גם יותר מאשר בקיץ. חדפים למשל, שהם טורפים קטנטנים מורידים פעילות עמוק במחילה בתקופת הקיץ, ודווקא בחורף יש פרוקי רגליים רכיכות ושלשולים שהם טורפים, בשפע. הם מגיחים לחלקים העליונים של הקרקע וכך הם משיגים את מזונם.

שבלול החרמון, צילום: עופר שנער רט"ג

השבלולים פעילים מאוד לאחר ימי גשם ובמהלכם. בקיץ חלק מהחלזונות יוצרים חתם גירני החוסם את פתח הכניסה לקונכיה ואף מדביקים עצמם לסלע או לענף של צמח. הם עולים מעל פני הקרקע למיקום גבוה יותר שבו הטמפרטורה נסבלת יותר, מתכנסים בקונכיה וסוגרים אותה הרמטית ומורידים את חילוף החומרים שלהם למינימום. חשופיות לעומתן, מתחפרות בקיץ ברקבובית של העלים או במקומות שיש בהם לחות מלאכותית. בחורף נראה אותן בהמוניהן.

אפשר לומר שהחורף הישראלי הוא למעשה חגיגה של חיים. אנו חיים בסביבה מדברית שבה כמעט תשעה חודשי יובש ובין שלושה לארבעה חודשי גשם ומשקעים וזה המניע העיקרי לכל הפעילות שוקקת החיים שסביבנו לכן גם אין תרדמת חורף פה בארץ.

היחידים שחשבנו שעושים את זה הם עטלפי חרקים שנכנסים לסוג של הורדת חילוף חומרים למינימום הכרחי, המושג המדעי הוא טורפור. בהמשך הסתבר שה לא ישנים את כל התקופה כולה אלא לפרקי זמן קצובים ובימים החמימים יותר הם מתעוררים ומשיגים את מזום. בכל זאת, אסור להפריע את מנוחתם בימים שהם נכנסים לטורפור, כי אז הם יתעוררו לא ימצאו חרקים כמזון ויתכן שלא ישרדו (גודל הגוף שלהם קטן יחסית לשטח הפנים של עורם, זוכרים?).

אבל הם כן מתעוררים בחורף בימים חמימים יותר בניגוד לעטלפים באירופה ששם הטמפ' נמוכה מאוד לאורך שבועות ואפילו חודשים ואז העטלפים ישנים באופן רציף".

איילי כרמל, צילום: דותן רותם

ומה לגבי הצומח?

"גם פה אנחנו יודעים שזו העונה שצמחים מתעוררים. נכון שתזמון הפריחה היא לאביב וזה מתוזמן עם חרקים ודבורים אבל יש לא מעט צמחים שגדלים ופורחים בחורף ופה אפשר לדבר על התאמות לגשם למשל.

צמחים שגדלים כשיורד גשם מפתחים אסטרטגיות שונות. חלקם לא נפתחים בכלל בימים של גשם כדי להגן על האבקנים והאבקה שבתוכם. יש כאלה שגדלים עם הראש כלפי מטה. למשל, זלזלת הקנוקנות שפרחיה פונים כלפי מטה והיא מעטרת את החורש הים תיכוני וכך גם הרקפות.

יש צמחים ועצים שנכנסים לשלכת ומשמרים תכונות של מקום המוצא שלהם בעבר, אזורים קרים יותר. צריך לזכור שבאזורים שבהם יורד שלג בכמות גדולה לעץ עם עלים רבים יש שטח פנים גדול יותר ואז השלג יצטבר ועלול לשבור חלקים ממנו. עצים כמו אלון התולע, אגס סורי והאלה הארצישראלית ואטלנטית שהמקור שלהם מאזורים קרים יותר, משירים עלים כדי להקל על עצמם בתקופות קרות.

דבר נוסף הוא תכונת המים להתרחב בעת הפיכתם מנוזל לקרח. אם המים בתוך הצמח קופאים בטמפרטורה נמוכה, הם למעשה מתנהגים כקרח, שמתרחב ועשוי לקרוע את הרקמות הרכות של העלים מבפנים (תחשבו איך נראית החסה שקפאה במקרר…). לכן עצים ממקור קר יותר נכנסים לתרדמת חורף ומתעוררים לקראת האביב.

רקפות, בגן לאומי ארבל., צילום: גיל לפידות

סביבת חיים מרתקת נוספת היא בריכות חורף

בעיקר באיזורים שלנו בריכת החורף היא דוגמא קלאסית לבית גידול ייחודי וניצול משאב עונתי ע"י בע"ח. הבריכה מתמלאת בחורף ואז מגיעים דו-חיים להתרבות: סלמנדרות, טריטונים, קרפדות ועוד הם מטילים או משריצים והצאצאים משלימים גלגול מביצה, לראשן עד שהבריכה מתייבשת ואז הם עוזבים את הבריכה וחוזרים לסביבה הזו בחורף הבא. יש חרקי מים שעושים פעולה דומה, עוברים גלגול ועוזבים את הבית גידול הלח עד לחורף הבא. בקרקעית הבריכה המתייבשת יוותרו "גופי קיימא" אלו הם חידקיים, ביצים ולפעמים גם בעלי חיים מורכבים יותר המתכסים בבוץ או מתכנסים לתוך קשוות ועוברים את העונה היבשה בחילוף חומרים מינימלי. לכן גם אם בקיץ בריכת החורף נראית כשקע עזוב הרי שאסור לפגוע בקרקע ובאגן הניקוז שלה.

בחורף, אפשר לראות את חגיגת החיים שמתקיימת פה, לחי לצומח ולטבע בכללותו.

צילום: עופר שנער, רשות הטבע והגנים

צפו בסרטון: