ABC4354FTydfytd^%$
תמונת באנר

 היום העולמי לשמירה על בתי הגידול המימיים

כתבה:  ד"ר דנה מילשטיין

2023: הגיע הזמן לשקם את בתי הגידול המימיים 

היום העולמי לשמירה על בתי גידול מימיים נחגג מדי שנה ב -2 בפברואר במטרה להעלות מודעות לבתי גידול אלה. יום זה גם מציין את יום השנה לחתימה על אמנת רמסר (RAMSAR) הבינלאומית בשנת 1971.

נושא שנתי 2023

בכל שנה נבחר נושא אחד בו מתמקדים, השנה 2023 נבחר "שיקום בתי הגידול המימיים" במטרה להדגיש את הדחיפות הקיימת ואת הצורך לתעדף את השיקום של בתי הגידול האלה.

 מסר:

הבחירה שלך, הקול שלך והפעולה שלך יכולה להניע את השיקום.

לפעילויות מיוחדות ליום בתי הגידול לחצו כאן >>  

 

תשובות לשאלות נפוצות

מדוע יום בתי גידול מימיים?

מדוע יום בתי גידול מימיים?

במהלך 300 השנים האחרונות התרחשה פגיעה והתדרדרות במצבם של יותר מ- 80% ממערכות המים המתוקים בכדור הארץ, 35% ממערכות המים המתוקים אבדו רק במהלך 50 השנים האחרונות. קצב הפגיעה במערכות אקולוגיות של בתי גידול מימיים ממשיך להיות גבוה, למשל, גבוה פי 3 מאשר קצב האבדן של יערות.

הנתון הזה מפתיע לאור העובדה שבתי גידול מימיים הם מערכות אקולוגיות בעלות חשיבות רבה שתורמות למגוון ביולוגי, ממתנות השפעות של שינויי אקלים, חיוניות לזמינות מים, לכלכלה עולמית ועוד.

נדרשת מודעות ברמה מקומית ועולמית במטרה לעצור את התדרדרותן המהירה של מערכות חשובות אלה ואת אובדנן, ולעודד פעולות לשימור ושיקום. ביום בתי גידול מימיים הבינלאומי עוסקים בנושא יחד, אנשים מכל העולם

מדוע זה הזמן לשקם בתי גידול מימיים?

 7 סיבות: מדוע זה הזמן לשקם בתי גידול מימיים?

 

  1. בתי גידול מימיים חיוניים לאנושות:

מרבית המים שעל פני כדור הארץ אינם זמינים לאדם, רק 2.5% מהם הם מים מתוקים, שרובם מאוכסנים בקטבים. בפועל, פחות מאחוז אחד מהמים שבכדור הארץ זמין לאדם, ורק 0.3% מהמים נמצא במקווי מים טבעיים דוגמת נחלים, נהרות ואגמים.

 

  1. מקווי מים מתוקים מאכסנים פחמן רב יותר מאשר יערות:

קיבוע פחמן הוא תהליך שכולל אחסון של פחמן דו חמצני וצורות אחרות של פחמן לטווח ארוך. התהליך נדרש כדי להפחית את ההתחממות הגלובאלית ולהימנע משינויי אקלים מסוכנים. בתי גידול מימיים הם בין המערכות בהן קצב קיבוע הפחמן הוא המהיר ביותר, למשל בבתי גידול מימיים חופיים דוגמת יערות מנגרובים קצב קיבוע ואכסון הפחמן גבוה פי 55 מאשר זה שקיים ביערות הגשם.

 

  1. בתי גידול מימים מסייעם לנו להתמודד עם סופות והצפות:

מרבית האנושות, כ 60% ממנה, מתקיימים באזורים חופיים שמאוימים על ידי אירועי אקלים קיצוניים. לבתי גידול מימיים, בעיקר באזור החוף יכולת למתן את ההשפעות ולהגן על אזורים אלה מפני הצפות. גם בתי גידול מימיים בתוך היבשת ממתנים שיטפונות בכך שקולטים במהרה נפח גדול של מים אותו משחררים למורד לאט ובהדרגה.

  1. בתי גידול מימים הם מקור פרנסה ומזון:

בעולם כולו מעל מיליארד אנשים מתפרנסים מדיג, חקלאות מים ותיירות שקשורים בבתי גידול מימיים. שדות מוצפים למשל מספקים אורז ל- 3.5 מיליארד איש.

 

הגענו לנקודת המפנה, בתי הגידול נעלמים

 

  1. בתי גידול מימיים נעלמים בקצב גבוה פי 3 מאשר יערות:

בתי גידול מימיים הם המערכות האקולוגיות המאוימות ביותר בכדור הארץ. יותר מ 80% מהן נעלמו במהלך 300 השנים האחרונות. קצב ההכחדה גובר, ומאז 1970, לפחות 35% מבתי הגידול בעולם נעלמו.

  1. פעילות אדם היא הגורם לאבדן בתי גידול מימיים:

פעילות אדם היא זו שגורמת לאבדן של בתי גידול מימיים, ניקוז והכשרת השטח לחקלאות, פיתוח עירוני, זיהום מים, ניצול יתר של משאבים דוגמת דגה, וחדירה והתבססות של מינים פולשים הם בין הגורמים לפגיעה והכחדה של מערכות אקולוגיות אלה.

 

  1. מינים של בתי גידול מימיים ניצבים בפני הכחדה:

אחד מתוך שלוש מינים של מים מתוקים ו- 25% מתוך כלל המינים שמתקיימים בבתי הגידול המימיים ניצב היום בפני סכנת הכחדה ממשית כתוצאה מפגיעה במצב בתי הגידול המימיים. במהלך 50 השנים האחרונות חלה ירידה בגודל אוכלוסיות של 81% מהמינים המאכלסים מערכות מים בתוך היבשת וכ- 36% מאוכלוסיות של מינים המאכלסים מערכות מימיות חופיות ומערכות ימיות.

 

מהם העקרונות לשיקום מוצלח של בתי גידול מימיים

7 עקרונות לשיקום מוצלח של בתי גידול מימיים

שיקום מלא של בתי גידול מימיים טבעיים, שכולל שחזור של כלל התועלות הוא תהליך ארוך. עם זאת, עם התקדמות פעילות השיקום, נעלמות בהדרגה חלק ההשפעות השליליות שנגרמו כתוצאה מהפרעות האדם.

 

עקרונות לשיקום מוצלח של בתי גידול מימיים:

  1. שחזור תועלות רבות:

בתי גידול טבעיים מספקים שירותי מערכת רבים. בעת שיקום עלינו לאמץ גישה הוליסטית שמנסה לשחזר כמה שיותר תועלות, ולא להסתפק בשחזור תועלות בודדות.

  1. גיבוש של תכנית שיקום:

במערכת אקולוגית טבעית קיימת תלות בין האתר עצמו, הצמחייה וחיות הבר. עלינו לכוון ליצור מחדש את יחסי הגומלין הללו שמתקיימים באופן עצמאי. לאחר מכן לנטר ולעקוב אחר התוצאות.

  1. מעורבות של הקהילה:

יש להבטיח שקולם של התושבים המקומיים, על כל הקהילות המגוונות שמתקיימות באזור, כמו גם עסקים נשמעים במהלך השיקום. יש להציע להם תפקיד בשמירה על האתר המשוקם. לכולם יש מקום.

  1. התייחסות לגורם הפגיעה:

בשלב ראשון יש להבין לעומק את הגורמים לפגיעה. עלינו לפעול לצמצם את הלחצים  שקיימים על המערכת הטבעית דוגמת הטיה וגריעת המים או זיהום מים שמקורם  בחקלאות, תעשייה או בפיתוח עירוני.

  1. שיקום של צמחיה וחברת חי מקומית:

יש לשחזר את התנאים ההידרולוגיים המקוריים, לשתול מחדש צמחיה מקומית ולהשיב את חיות הבר. יש לסלק את המינים הפולשים.

  1. ניקוי של האזור הפגוע:

יש לסלק פסולת ואשפה שהצטברה בבית הגידול. פעילות זו משפיעה על אופן בו אנשים מתייחסים למקום.

  1. גישה לאתר המשוקם:

עלינו לייעד ולייצר באתר המשוקם אזורים לפעילות אדם ולפרט איזו פעולות מותר לבצע במקום. במקביל, עלינו לייעד אזורים אחרים לחיות הבר על מנת שיוכלו לחיות ולשגשג בהם.

 

 

מה רמת הפגיעה בישראל?

בנימה מקומית

התופעה הגלובאלית של פגיעה במערכות אקולוגיות של בתי גידול מימיים לא פסחה גם על ישראל. מאז הקמת המדינה ביצענו מגוון גדול של פעולות שהוביל לפגיעה ולעיתים להכחדה של מערכות אקולוגיות כאזורי הצפה וביצה, נחלים, מעיינות ובריכות חורף. בין הפעולות המרכזיות שהובילו לפגיעה בבתי הגידול אלה ניתן למנות ניקוז, הטיה ו/או ייבוש בתי הגידול, זיהום המים במזהמים שונים, פגיעה פיזית במבנה בית הגידול כתוצאה מפעולות הסדרה והקמת תשתיות. בשל האקלים בישראל שכולל אזורים יובשניים ויובשניים למחצה, התחרות על משאב המים בין הטבע לבין המגזרים השונים (תעשייה, חקלאות ומגזר עירוני) גבוהים יותר מאשר במקומות אחרים בעולם וכך גם הלחץ על מקורות המים. בנוסף לאלו מתווסף בשנים האחרונות ללחצים על גופי המים הטבעיים גם ההשפעות השליליות של שינויי אקלים. בדומה למתרחש בעולם, הפגיעה במערכות האקולוגיות של בתי הגידול המימיים מתבטאת  גם בישראל במצבם של מאכלסי המים. כך למשל, מאז הקמת המדינה נכחדו מישראל שישה מינים של דגי מים מתוקים ושישה נוספים מוגדרים בסכנת הכחדה. 6 מתוך שבעה מיני דו-חיים מקומיים מוגדרים היום בסכנת הכחדה.

 

יש שיומרו שפעולות בקנה מידה גדול בלבד הן אלו שגורמות לשינויים ולנזקים למערכות האקולוגיות של בתי הגידול המימיים. אולם לעיתים גם פעילותו של אדם אחד בודד יכולה להיות הרסנית עבור בתי גידול. כך למשל המקרה של המינים הפולשים. מיני צומח ובעלי חיים דוגמת דגים, סרטנים ורכיכות נזרקים לא פעם אל מקווי המים. רבים ממינים אלו שזרים לחברת הצומח והחי של ישראל, מתבססים במערכות המים המקומיות וגורמים לנזקים גם לצומח ולחי המקומי וגם לתפקוד בית הגידול עצמו. כתוצאה מכך יכול בית גידול שהיה משאב לטבע ולאדם להפוך למפגע אסטטי ותברואי. למשל, לאחרונה אנו עדים לעליה בקצב התבססות של סרטני נהרות פולשים אותם זורקים אנשים למקווי מים טבעיים ומלאכותיים. סרטנים אלה גורמים נזקים לצמחיה מקומית ולבעלי החיים דוגמת דגים ודוחיים. פעילות חפירה של הסרטנים יכולה לגרום בבתי הגידול לעליה בעכירות המים ואף להתפתחות מואצת של אצות שצובעות את המים בירוק עז, מהן גם אצות רעילות.

 

שימור ושיקום של בתי הגידול המימיים חיוני היום יותר מתמיד. השלכות של אבדן בתי הגידול המימיים או הדרדרות בתפקודם האקולוגי מתבטאים לא רק באבדן של מינים ומגוון ביולוגי, אלא בהשפעות חברתיות, כלכליות ובריאותיות. התפרצות מחלת העכברת בשנת 2018 היא דוגמא אחת לכך. דוגמה נוספת היא הקשר בין בריאותם של מערכות  אקולוגיות טבעיות של בתי גידול מימיים לבין התפרצות שפעת העופות. המערכות האקולוגיות מימיות הטבעיות הן בית הגידול הטבעי של עופות הבר, ובעיקר עופות המים. העופות, שרבים מהם נודדים מעל ישראל ואף חורפים בה, ושאבדו את סביבתן הטבעית יחפשו אתרי מחייה והזנה וחלופיים, ויידחקו לאתרים שסמוכים לאזורים מאוכלסים. באופן זה עולה הסבירות להפצה של מחלות בין חיות המשק לחיות הבר, ובין חיות הבר לחיות המשק, ומהם גם לאדם. בשנה שעברה חלה התפרצות משמעותית של שפעת העופות בעופות בר ומשק, זו הובילה להשמדה של מעל למיליון תרנגולות, הודים וברווזים, ולענף הלול נגרם נזק כלכלי כבד מאוד. בחיות הבר הייתה הפגיעה הקשה ואלפים רבים של עגורים ועופות נוספים מתו באגמון החולה ובאזורים נוספים (למידע נוסף קיים דף המסרים משנת 2022).

 

כיצד משקמים בתי גידול מימיים?

שיקום בתי גידול מימיים

שיקום של בתי גידול מימיים הוא תהליך שכולל השבה של מבנה ומאפייני התפקוד של בתי הגידול, ואת חברת הצומח ובעלי החיים. בסופו, צפויים לשוב חלק או כל שירותי המערכת שסיפק בית הגידול ושאבדו כתוצאה מהפגיעה בו (למשל תמיכה במגוון גדול של מינים, אתר פנאי ונופש, קליטת מים ומיתון שיטפונות ועוד).

 

תהליך שיקום הוא תהליך ארוך מאוד וכולל מספר שלבים: שהראשון בהם הוא הבנה מעמיקה של הלחצים שקיימים על המערכת האקולוגית, של גורמי הפגיעה ואופן השפעתם, קביעת יעדים לשיקום ותיאור של המצב הרצוי בתום השיקום, תכנון מפורט של הפעולות שנדרשות לשיקום וביצוע שלהן ולבסוף מעקב אחר השתנות תנאי המערכת בעקבות פעולות השיקום ומידת העמידה בייעדי השיקום.

 

פעולות שיקום היא תהליך מורכב מאחר ומערכות אקולוגיות מימיות הן מורכבת ודורשת ידע מקצועי מעמיק בתחומים רבים ומגוונים. על מנת לשקם בית גידול מימי יש להשיב את מקורות המים הטבעיים ולהסיר את מקורות הזיהום, לשחזר את דפוס הזרימה המקורי, את מאפייני המבנה של בית הגידול (למשל, עומקים, תשתית, שיפועים) ולבסוף את חברות הצומח והחי. חלק מהצמחים ובעלי החיים ישובו לבד אל בית הגידול לאחר השיקום, בעוד שעבור אחרים, שאולי נעלמו, תידרש פעולה מורכבת שכוללת גרעיני רבייה והשבה מלאכותית.

 

מורכבות של שיקום בית גידול נובעת גם מכך שנדרש שיתוף פעולה של בעלי עניין רבים, מרשויות ממשלה, רשויות אזוריות או המקומיות (למשל רשות הטבע והגנים, רשויות ניקוז ונחלים, רשות המים), גופים מקומיים (למשל הרשות המקומית) שמעורבים בניהול השטח, אזרחים וקהילות שונות. לכולם ישנם צרכים ואינטרסים, ושיקום מוצלח חייב למצוא את הדרך למצב בו כולם מרוויחים.

 

בישראל מבצעת רשות הטבע והגנים לאורך השנים פעולות לשיקום של בתי גידול מימיים ואף יצירה של בתי גידול מימיים חדשים. דוגמאות לכך ניתן (ורצוי) לראות בכל הארץ, באגמי מים מתוקים שנמצאים בשמורת עיינות צוקים ונותנים חלופה לאלו שאבדו כתוצאה מירידת מפלס ים המלח; ביצת השורק במורדו של נחל השורק אותה ניתן לראות משביל הטיול בגן לאומי נחל רובין; שיקום תעלת עיינת בתחום גן לאומי מקורות הירקון שמשחזרת את הביצות שאפיינו את מעלה נחל הירקון; גופי מים ששמשו בעבר כבריכות דגים ומשוקמים כיום לאורך נחל הנעמן, ואת שטחי ההצפה המשתרעים על פני 400 דונם בשמורת החולה.

 

פרויקט שיקום הדיפלה: שמורות טבע ביצת נחל דליה ושפך נחל דליה

פרויקט שיקום גדול שמתנהל בימים אלה במורד נחל דליה (דיפלה: שמורת ביצת נחל דליה ושמורת שפך נחל דליה) יכולים להוות דוגמה למורכבות פרויקט השיקום ולמשאבים אותו דורש. שמורות אלו ייצגו בעבר בתי גידול מימיים בעלי ייחודיות רבה. למשל בחלקו הדרומי של הדיפלה התקיים גוף מים גדול וצלול, שהוזן במעיינות ומי תיהום. התקיימו בו מיני צומח טבולים, וצפים. במבט אל המים ניתן היה לראות מגוון של דגי מים מתוקים, ואף התקיימו שם צדפות ענק של מים מתוקים, ממינים שאינם נראים עוד בנחלי החוף של ישראל. מצדו הצפוני של הדיפלה התקיימה מערכת אקולוגית ייחודית ביותר, שכללה את שפך נחל דליה. מי השיטפונות הזינו ביצה גדולה, שבמורדה אזור השפך שנפתח אל הים. מערכת ייחודית זו שכללה רצף בין מים מתוקים ועד מי ים, ידעה לספק קישוריות בין הים לבין הנחל, למשל עבור מיני דגים שמתקיימים בשניהם דוגמת בורים, צלופחים ואחרים. הביצה שימשה אתר קינון לציפורי סבך ואתר הזנה ומנוחה למגוון גדול של עופות מים.

ניצול גופי המים שבדיפלה לטובת חקלאות המדגה גרמה בו לשינויים דרמטיים שכוללים בין השאר, גריעת המים הנקיים שהזינו את המקום והחלפתם במים עשירים במזהמים שמקורם בגידול דגים; חסימת הקישוריות בין הים לבין הנחל כתוצאה מהקמתו של סכר; שינוי משטר ודפוס הזרימה ועוד. כתוצאה מאלו נראה היום הדיפלה כגוף מים ירוק (עשיר באצות) ורבים מהצמחים ובעלי החיים הייחודיים שהתקיימו בו, נעלמו.

שיקום השמורות מציב בפנינו מספר אתגרים, למשל עלינו להבין מה הן גורמי ההפרעה המרכזיים שהובילו להתדרדרות במצב גופי המים, ובהמשך ישיר לכך, מה הן הפעולות המרכזיות שניתן לבצע על מנת להשיב ככל הניתן את המערכת למצבה טרם ההפרעה. עלינו לזהות את כלל בעלי העניין באזור בנוסף לרשות הטבע והגנים (למשל עבור הדיפלה: המדגה, רשות הניקוז, רשות המים, ציבור מקומי וקהל מבקרים, ונוספים) ולקבוע יחד מה הם שירותי המערכת הרצויים בתום השיקום, כך שהפתרונות יובילו למצב של win-win.

בשנה האחרונה החלה רשות הטבע בפעילות מאוד אינטנסיבית שכוללת גיוס של בעלי העניין ובמקביל ביצוע מחקר מעמיק וסקרים רבים ללימוד מאפייני המבנה והתפקוד של גופי המים וחברת הצומח והחי שקיימת היום. עבודה זו מהווה את הבסיס לתכנון מפורט נכון של פעולות שתידרשנה לשיקום. לאלו מתלווה הפעולות להשגת המשאבים שידרשו לשיקום ולהשבת האתר לטבע, לנוף ולציבור.

 

 

כתבות בנושא

ABC4354FTydfytd^%$
ABC4354FTydfytd^%$
X