שמורת טבע איריס הארגמן – בית חנן

 מוקדי עניין:

•  רכס הכורכר
• ריכוזי פריחה איריס הארגמן

פירוט מוקדי עניין:

• רכס הכורכר: סלע הכורכר הוא ייחודי לארץ ישראל, רכס זה הוא שריד שמור של רכסי הכורכר שאפיינו את מישור החוף ונהרסו כתוצאה מפיתוח וכרייה. רכסי הכורכר מקורם בבליית הרי הגרניט באתיופיה, חלקיקי החול שעיקר המינרל שלו הוא קוורץ, מוסע לאזורנו על ידי נהר הנילוס, הנשפך במצרים לים התיכון. המים שוטפים את הגרגר, הזרמים, הגלים והרוח מעבירים את גרגרי החול מהים אל החוף עד שנוצרת דיונה (חולית), הכוללת את גרגירי החול וחלקי צדפים. הדיונה מתאבנת על ידי חומרים גירניים, המלכדים אותה והופכים אותה לסלע כורכר.

• ריכוזי פריחה איריס הארגמן: איריס הארגמן הוא צמח מוגן, מין בסכנת הכחדה המוגדר "מין אדום" כתוצאה מצמצום והרס בית הגידול שלו. האיריס שייך לקבוצת אירוס ההיכל. הפרח מתהדר בצבע ארגמן ופורח באזורים חוליים בין חדרה לאשדוד. הצמח הינו גיאופיט בעל קנה שורש, הוא פעיל בעונה הגשומה, ואילו בעונת הקיץ מתייבשים כל חלקי העל קרקעיים ומתים. עליו ופרחיו נראים בעונה הגשומה, ואילו בעונת הקיץ מתייבשים כל חלקיו העל קרקעיים ומתים. קני השורש גליליים ופרוקים, ואינם מעמיקים בקרקע: עומקם מגיע עד 15 ס"מ. מקני השורש יוצאות שלוחות והצמח מתרבה גם באופן וגטטיבי-התרבות צמחים על ידי נצרים או פרקים מצמח האם. מכל שלוחה של קני השורש עולה בראשית החורף "מניפת" עלים אחת. ההאבקה אמורה להיעשות באמצעות חרק גדול, חיפושית או דבורה, בעל גב שעיר: החרק יכנס לפרח אחד, יקלוט שם אבקה על גבו, ובעת כניסתו לפרח אחר תיגענה שערותיו המאובקות בצלקת הפרח הזה והאבקה תעבור אליה.

לאחר ההפריה מתפתח מן השחלה התחתית פרי גדול, הלקט בראש הגבעול. בדרך כלל נופלים הזרעים הכבדים בסמוך לצמח ונבלעים בסדקי הקרקע או בחול. לעיתים, נמלים האוכלות את הזרע גוררות אותו אל קניהן ומפיצים את הזרעים גם למרחק.

נביטת הזרעים קשה ואיטית ויכולה להיות כמה שנים לאחר שהגיעו אל הקרקע. הרבייה מובטחת בכך שהם שומרים על כוח הנביטה שנים רבות. גם מן הנביטה ועד ליציאת הפרח הראשון עוברות שנים אחדות (לפחות שלוש).

מועד פריחת איריס הארגמן הוא בחודשים ינואר – אפריל, כאשר שיא הפריחה הוא בדרך כלל מאמצע פברואר עד אמצע מארס.