מסלול בשמורת טבע מי ליפתא - מי נפתוח, לפארק הארזים

ביקור בשמורת ליפתא הוא מסע חוויתי בזמן אל סיפורה של ההתיישבות החקלאית במהלך התקופות השונות בהרי ירושלים – שרידי המבנים של הכפר העתיק ליפתא, הניקבה החצובה בסלע, בריכות אגירת המים, הטרסות החקלאיות.

שמורת הטבע ליפתא מצויה בסמוך לכניסה הראשית לירושלים, באזור טרשי בגובה כ-700 מטר מעל פני הים, ובמורד תלול מעל נחל ליפתא, הנשפך אל נחל שורק. השמורה משתרעת על שטח של כ-80 דונם.

בתחום השמורה ישנם שרידים של הכפר הערבי ליפתא, היושב על שרידים קדומים מתקופות שונות. המעיין ('מי נפתוח') מוזכר במקרא כנקודה גבול צפונית של שבט יהודה – "וְתָאַר הַגְּבוּל מֵרֹאשׁ הָהָר אֶל-מַעְיַן מֵי נֶפְתּוֹחַ, וְיָצָא אֶל-עָרֵי הַר-עֶפְרוֹן" (יהושע ט"ו, ט'), וכנקודת גבול בין שבט יהודה לשבט בנימין – " וּפְאַת-נֶגְבָּה, מִקְצֵה קִרְיַת יְעָרִים; וְיָצָא הַגְּבוּל, יָמָּה, וְיָצָא, אֶל-מַעְיַן מֵי נֶפְתּוֹחַ. (יהושוע י"ח, ט"ו).

הישוב מי נפתוח היה על דרך עולי רגל עתיקה שעברה בעמק מכיוון מוצא לכיוון העיר העתיקה של ירושלים.

בשמורה מעיין שכבה השופע מניקבה חצובה בסלע, ברכת אגירה, תעלות השקיה המובילות מים לטרסות הבנויות במדרון ההר. את סביבת המעיין עוטפים עצי בוסתן וצמחייה האופיינית לבית הגידול.

מי המעיין, ברכות מי האיגום והנחל הם בית גידול מימיים, ומוקד משיכה לבעלי חיים רבים המגיעים לכאן על מנת להרוות את צימאונם. במי המעיין מתרבים מינים של דו-חיים.

נקודת מוצא:  שמורת טבע מי ליפתא ('מי נפתוח')

נקודת סיום: "גן המצודה" בעמק הארזים, פארק ירושלים.

תיאור המסלול בקצרה:

מסלול קווי, תחילתו ברחוב מי נפתוח סימון שבילים כחול 9302, היורד לכיוון צפון מערב, עובר במעיין ליפתא ומסתיים בעמק הארזים במגרש המשחקים "גן המצודה". המסלול הוא גם חלק מ"שביל ירושלים". למעוניינים להאריך את המסלול אפשר להמשיך עם השביל הכחול עד גן לאומי עינות תלם.

תיאור המסלול:

בעבר כשהיו עולים לירושלים ברגל או עם סוס ועגלה היו רואים את בתי הכפר ההיסטורי ליפתא. גם היום מי שנוסע על כביש 1 לירושלים רואה את שרידי הכפר. לצד בתי הכפר יש שרידי טרסות חקלאיות אותן עיבדו אנשי הכפר לטובת מזון ופרנסה. החקלאות בהרי יהודה הייתה מבוססת על חקלאות בעל וחקלאות שלחין. בטרסות הרחוקות מהמעיין גידלו עצי פרי כמו רימון, זית, חרוב, שקד וגפנים. בטרסות הקרובות למי המעיין גידלו ירקות.

הטיול עובר ליד שרידי בתי הכפר העתיק ליפתא, הכניסה לבתים אסורה  בשל סכנת התמוטטות.

במרכז הגיא נובע מעיין ליפתא ('מי נפתוח'), על מנת להגדיל את שפיעת המים חצבו ניקבה שאורכה כ-60 מ' והיא מזינה שתי בריכת איגום חיצוניות, המשמשות להעברת המים בתעלות השקיה לטרסות ולחלקות הגידולים.

מי המעיין, בריכות המים והנחל מהוויים בית גידול המימי. בית הגידול מקיים מגוון עשיר של חיים – מיני ציפורים, יונקים, זוחלים, דו-חיים, דגים, חסרי חוליות וצמחים.

במי המעיין מתרבים דו-חיים, אילנית מצויה וקרפדה ירוקה, המצויים בסכנת הכחדה כתוצאה מהרס וקיטוע בית הגידול. כמו כן בבריכות גדלים מינים שונים של סרטנים, דגים ועוד.

אזור המעיין וסביבתו פותח בידי רשות שמורות הטבע עוד באמצע שנות ה- 80 עוד בטרם ההכרזה על השמורה. בשנים האחרונות רשות הטבע והגנים משקיעה מאמץ רב בפעילות ניקיון שוטפת, הסדרת שבילי הליכה, חידוש ושיקום חקלאות ההר ושיקום נופי בתה.

מהמעיין יורדים עם השביל המסומן "כחול" לכיוון צפון. בדרך עוברים בין בתי הכפר הציורי. עשרות בתי הכפר עומדים, אך לא מתוחזקים, חלקם חרבים למחצה, לכן אסור להיכנס אליהם.

היסטוריה על קצה המזלג:

הכפר יושב מתקופת המקרא ועד ימינו אנו. שם הכפר "ליפתא" שומר כנראה על השם המקראי "מי נפתוח", המוזכר כנקודה בגבולה הצפוני של נחלת שבט יהודה. בתקופת המרד הגדול שכן כאן כפר יהודי בשם בית לפטפי, והמקום נותר מיושב גם בתקופה הרומית. בתקופה הביזנטית נקרא המקום "נפטו" ובתקופה הצלבנית "קלפסטה". במאה ה-13 המקום כבר נזכר בשם "ליפתא". בשנת 1834 התחולל במקום קרב שבו הביס הצבא המצרי את צבא הפלאחים המורדים, ולאחר מכן המיסיונר הגרמני יוהן לודוויג שנלר הקים על אדמת הכפר את ביתו. כעבור כמה שנים הקים במקום בית יתומים שהפך לפנימייה לילדים נוצרים שהוריהם נטבחו במלחמת האזרחים בלבנון.

במהלך המרד הערבי ( 1936-1939) הכפר נודע בפעילות חבלנית, שלטונות המנדט הבריטי פעלו בכפר כנגד פעילות זאת. עם התרחבותה של העיר ירושלים נבלע המתחם הזה בתוך העיר, והפך לשכונה של ירושלים. מספר תושביו ערב מלחמת העצמאות מנה כ-2,720 נפש. הכפר שכן על מדרון של ההר, בתי הכפר נבנו בעיקר מאבן. תושבי הכפר היו כמעט כולם מוסלמים, עם מיעוט נוצרי. במרכז הכפר היה מסגד וקבר השיח' סיף א-דין. בית הקברות עמד מצדו השני של הוואדי שחצה את הכפר. בכפר היו שני בתי ספר, לבנים ולבנות, היה גם בית בד, מועדון, שני בתי קפה, וחנויות. המעיין של הכפר סיפק לתושבים את מי השתייה וההשקיה. לכפר היו קשרים כלכליים חזקים עם ירושלים. הכפריים מכרו שם את תוצרתם החקלאית ונהנו משירותיה העירוניים.

על פי תכנית החלוקה של האו"ם מ-1947 היה הכפר ליפתא חלק מהאזור הבינלאומי של ירושלים. עם פרוץ האלימות בירושלים בראשית דצמבר 1947, היה אזור מערב העיר עדיין שקט. תושבי ליפתא קיבלו הוראה מהוועד הערבי העליון לפנות את הנשים והילדים מן הכפר כדי לשכן בו חיל מצב. חלק אכן עזבו ובמקומם נכנסו לכפר אנשי נג'אדה שדאגו להפר את השקט באזור. זריקת רימון על אוטובוס בבית הכרם גרמה לנקודת המפנה. עשרה יהודים נפצעו, ה"הגנה" הגיבה בחומרה וגרמו לבריחת הערבים מהכפר בתחילת ינואר 1948.

במהלך פברואר-מרץ 1948 ישובו יהודיים על אדמות הכפר, מדינת ישראל החזירה לכפר את שמו התנכ"י "מי נפתוח", אך התיישבות זו כשלה ובתי הכפר נותרו נטושים. עם הזמן פלשו אליהם חסרי דיור, שפונו או התפנו לאחר מכן.

בהמשך המסלול נוטשים את בתי הכפר לכיוון פארק ירושלים ועמק הארזים. לאורך המסלול ניתן להתרשם מהטרסות ובהם בוסתנים נטועים בעצי תאנה, שקד, זית, חרוב ומיש. עצי המיש הדרומי כאן הם אחד הריכוזים הגדולים בישראל, והם נשתלו ביישובים ערביים בשל האמונה ביכולות העץ לגרש שדים.

עם ההגעה למגרש המשחקים "גן המצודה", הנמצא בעמק הארזים, נסיים את המסלול.

למעוניינים להמשיך ולטייל אפשר לצעוד עם השביל הכחול דרך "שביל ירושלים" בנחל שורק, לעבר גן לאומי עינות תלם ושמורת נחל חלילים, תוספת של כ-3 ק"מ.  (נדרשת הקפצת רכב נוסף לנקודת הסיום).

איך להגיע :

מכביש 1 ממערב: השמורה נמצאת בכניסה הראשית לירושלים בקרבת שכונות גבעת שאול. יורדים מכביש 1 במחלף גבעת שאול, פנייה נוספת ימינה במחלף גולדה מאיר ושוב ימינה ברחוב מי נפתוח.

מירושלים: לבאים בתחבורה ציבורית מומלץ להגיע רגלית מהתחנה המרכזית בירושלים, מרחק כ- 15 דקות הליכה עד הכניסה לשמורה. יש לעבור בגשר הולכי רגל ממערב לתחנת הדלק, ולרדת בשביל מסומן כחול למעיין.

לבאים ברכב, מומלץ להגיע ממחלף ידין, משם להמשיך בדרך בגין (כביש 50) אחרי מחלף גולדה מאיר פונים ימינה לרחוב מי נפתוח.

נקודת סיום: כביש שירות של פארק ירושלים, בגדת נחל שורק – גן המשחקים " גן המצודה". מי שמעונין להמשיך עד גן לאומי עינות תלם יש להחנות בחניית הגן לאומי.

הערות:

• ההליכה מותרת רק בשבילים מסומנים.
• סכנת התמוטטות- אין להתקרב ולהיכנס למבנים.
• הכנסת בעלי חיים, לרבות כלבים- אסורה!
• היזהרו מנפילה ומדרדור אבנים – אין לטפס על טרסות.
• השהייה בשטח השמורה בשעות החשיכה אסורה.
• הכניסה ברכב לרבות אופניים חשמליים אסורה.
• אסורה הבערת אש.
• שומרים על הטבע נקי! השארת פסולת בשטח מסכנת את חיות הבר – קחו את הפסולת עמכם.
• אחרי אירועי גשם המסלול בוצי ומחליק.
• דיווח על מפגעים 3639*.

אורך המסלול: כ-1.5 ק"מ. למעוניינים להמשיך לגן לאומי עינות תלם כ-4.5 ק"מ.

משך המסלול: כשעתיים.

דרגת קושי ואופי המסלול: בינוני.

מוקדי עניין: מעיין, היסטוריה, חקלאות בהר, בעלי חיים, צומח.