גבעות מרר – המלצה למסלול טיול בגן לאומי גבעות מרר

משמעות המלה "מרר" בערבית הוא מערות. בגן הלאומי נמצאים שרידיו של כפר מערות מן התקופה העות'מנית. בנוסף, נמצאים שרידי התיישבות במהלך פרקי זמן שונים, החל מן התקופה הכלקוליתית (האלף החמישי והרביעי לפנה"ס). כך למשל התגלו בגבעות מרר מערות קבורה ושברי גלוסקמאות, האופייניים ליישובים יהודיים בתקופת בית שני (התקופה הרומית: המאה הראשונה לפנה"ס ומאה ראשונה לספירה). אין ספק כי גובהן של הגבעות ביחס לאזור הפך אותן לנקודה בעלת יתרון אסטרטגי לאורך ההיסטוריה.

בנוסף, האזור מהווה בית גידול ייחודי למינים ים-תיכוניים, מדבריים וחופיים. שטחי הכורכר הפתוחים במדינת ישראל הולכים ומצטמצמים, ועולם הצומח והחי העשיר שבהן, חלקו מיוחד רק להם, הולך ונעלם. גן לאומי גבעות מרר הנו חלק מ"מסדרון אקולוגי" – רצף של שטחים פתוחים המאפשר מעבר של זנים בין אוכלוסיות של מיני חי או צומח, ובשל כך חשיבותו האקולוגית והנופית.

תיאור המסלול  

נקודת המוצא והסיום: חניון הכניסה ל"גן לאומי גבעות מרר".

השביל מתחיל בשלושה גרמי מדרגות, אשר בסיומם נמצא מימין בור מים. השביל מתעקל שמאלה, ועובר ליד מערות שבסמוך אליהן עץ חרוב. לאחר מכן השביל מתפצל ל"מזלג", וניתן לבחור אם ללכת עם השביל הימני (לכיוון עוד גרם מדרגות קטן) או השמאלי. התיאור כאן הוא לפי הבחירה בשביל השמאלי. השביל עובר בדרך הנוף המזרחית, מעל תוואי כביש 40. לצדו נראה משוכות צבר, עצי חרוב ומחשוף כורכר. כעבור כ 300 מטרים השביל מתעקל ימינה ומתחיל להקיף את הגבעה. כעת השביל חולף בדרך הנוף המערבית. בתצפית ניתן לראות את המקום בו התרחש אחד מהקרבות הרכובים האחרונים בהיסטוריה הצבאית העולמית. היה זה במלחמת העולם הראשונה, כאשר הקים הצבא התורכי (עו'תמאני) קו הגנה מאולתר על רכס הכורכר, בשל קרבתו לצומת מסילות הברזל בוואדי סראר (נחל שורק) ולדרך ירושלים-יפו. ב-13 בנובמבר 1917 פרצו הכוחות הבריטים בהתקפה משולבת של פרשים אנגלים וחיל רגלים סקוטי על כשלושת אלפים חיילים תורכים. הניצחון היה בעל חשיבות רבה בניתוק שתי הארמיות התורכיות בארץ ישראל זו מזו ונחשב כאחת מההסתערויות הרכובות האחרונות בהיסטוריה הצבאית העולמית.

לאחר התצפית על מקום התרחשותו של קרב הפרשים, השביל מתפצל שוב ל"מזלג", אך שני השבילים הללו מתחברים בהמשך. השביל השמאלי (התחתון) – חולף ליד עצי חרוב יפים ותצפיות נוף נוספות. בתצפית צפון-מערבה ניתן לראות באופק את הערים רחובות ויבנה, וסמוך יותר כמה ישובים כפריים. השביל הימני (העליון) – חולף ליד שיחי אגבה גדולים ומרשימים וספסל עגול מאבנים. שיח האגבה גדל כעשר שנים עד לפריחתו, המתרחשת רק פעם אחת בחייו. לקראת הפריחה, הוא מצמיח גזע ארוך ועבה שממנו צומח אשכול תפרחת של אלפי פרחים צהובים וריחניים, המואבקים על- ידי ציפורים.

כאמור, שני השבילים מתחברים.

כמה עשרות מטרים לאחר ששני השבילים מתמזגים שוב לשביל אחד, נמצאת "תצפית הפרש", ובה שוכן פסל המנציח את קרב הפרשים ממלחמת העולם הראשונה. מהתצפית ניתן לראות גם את בריכות המים של "מקורות". הבריכות נבנו כחלק מקו המים ירקון – נגב, שהוקם בראשית שנות ה- 50 של המאה העשרים (לפני "המוביל הארצי"). מטרתו הייתה להוביל מים ממעיינות הירקון לישובים בצפון הנגב וסיסמתו הייתה "הירקון ייסוב לאחור". בסמוך לפסל הפרש נמצא גרם מדרגות קטן, שיוביל אותנו בחזרה לפיצול השבילים הראשון, אשר היה ליד המערות מתחילת המסלול.

איך להגיע: (גם לנקודת המוצא וגם לנקודת הסיום במידה והמסלול קווי)

בנסיעה בכביש 40 לכיוון דרום, פונים כ- 500 מ' אחרי אנדרטת הצנחנים. שימו לב, הפניה לא משולטת. אם הגעתם לצומת תל נוף – פספסתם את הפניה, ויש לחזור.

הערה:

השגיחו על הילדים בעת העלייה והירידה במדרגות!