חורשת טל - המלצה למסלול טיול בגן לאומי חורשת טל

בצלו של הר חרמון, בין עצים עתיקי יומין ורחבי נוף, מפכים פלגי מים צוננים שמקורם בנחל דן. חורש העצים נותר כאן בלא פגע בזכות קדושתו של המקום בעיני התושבים שחיו כאן בעבר. 

גן לאומי חורשת טל משתרע על פני 700 דונמים, ורשות הטבע והגנים טיפחה אותו, כשלנגד עיניה הטבע והאדם גם יחד. חורש האלונים הקשישים הוכרז שמורת טבע, ואופיו נשמר בקפידה. לעומת זאת, השטח שמחוץ לחורש הוקדש לבילוי בחיק הטבע: תמצאו כאן מדשאות ירוקות, פלגי מים זורמים, אגם שחייה גדול ונוף יפהפה. בחורשת טל יש גם אגם יפהפה, שאליו מגיעים מינים רבים של ציפורים. בנוסף, חלק מהשמורה מוקדש לגידול גרעין רבייה של יחמור פרסי, אייל נדיר שאם יתמזל מזלכם תוכלו להבחין בו בסבך השיחים שבשמורה

תיאור המסלול

מהכניסה לאתר צועדים אל חניון הלילה, ובחודשי החורף אפשר לשוטט בו בין פריחת כלניות מרהיבה. ממשיכים לאגם המים, שבו אפשר לרחוץ, ולפלגי המים הזורמים לצדו. צועדים דרומה כ-200 מ' ומגיעים לשביל המתפתל בין עצי אלון תבור עתיקים. אפשר לשוטט בחורשת האלונים ולצפות ביחמורים המסתובבים בה. משם חוזרים אל הכניסה.
בחורף ובאביב כדאי להתחיל את הסיור בשמורת הסחלבים.

חניון הלילה

חניון לילה מטופח, ובו שירותים ומקלחות מים חמים, אספקת חשמל ותאורה, מזנון ותאי קירור (בתשלום). במקום גם חדרי אירוח ל-4 נופשים ובונגלוס ל-4 נופשים. בתוך החניון זורמים פלגי מים בתעלות בנויות, ואפשר לשכשך בהן. בחורף צבוע החניון בפריחה מרהיבה של כלניות.

אגם המים

לב לבו של הגן הלאומי הן המדשאות רחבות הידיים המשתרעות על פני 200 דונם. במרכז נמצא אגם שחייה שגודלו 3 דונמים. מקור המים הוא נחל טל, אחד מפלגי נחל דן. נחל טל מתחיל את דרכו ממערב לקיבוץ דפנה. הנחל חוצה את חורשת טל ונשפך שוב לערוץ הראשי של נחל דן, לאחר שחלק ממימיו הוקצו להשקיה. ייתכן שנחל טל איננו אלא תעלה מלאכותית קדומה מהתקופה הביזנטית (מאה 5 לסה"נ), ששימשה להעברת מים להשקיה.

שמורת האלונים

כ-200 דונמים מתחומי הגן הלאומי הוכרזו שמורת טבע. בשמורה צומחים כ-240 עצי אלון התבור, עצים גדולים ומרשימים. אחדים מהם מתנשאים לגובה 15 מטרים והיקף גזעם עולה על 6 מטרים. העצים מאריכים ימים. בדיקת הטבעות השנתיות בעץ שקרס הראתה שגילו כ-350 שנה. בחורשה עצים בעלי גזעים עבים יותר, וייתכן שהם בני 400 שנה ואולי אף יותר.
שמה הערבי של החורשה היה "סג'רת אל-עשרה" (חורשת העשרה). העשרה שעל שמם נקראה החורשה היו מלוויו של הנביא מוחמד. על פי המסורת יום אחד הגיעו העשרה לעמק החולה וירדו מעל סוסיהם לנוח בצד נחל דן. מכיוון שלא היו אז עצים במקום, תקעו העשרה את מקלותיהם באדמה, קשרו אליהם את הסוסים וישבו לשתות קפה ולדון בענייניהם. כשסיימו את ענייניהם וביקשו להמשיך בדרכם, גילו שהמקלות שתקעו באדמה הפכו לעצים כבירים, ומאותם עשרה עצים קדושים צמחו כל העצים הניצבים כאן עד עצם היום הזה.

שמורת הסחלבים

מדרום-מזרח לשמורה נמצא שטח מיוחד במינו, המשתרע על פני כ-100 דונמים. מטעמים של שמירת טבע לא נסללו כאן שבילי הליכה, וגדרות בקר מקיפות את המקום מכל עבר. בעבר היה השטח הזה מוצף במי הנחלים דן ושניר דרך קבע, והצטברה בו אדמת סחף. על הצפות המים הממושכות מעידים סלעי הטרוורטין הנפוצים כאן (טרוורטין הוא סלע הנוצר מגיר שהיה מומס במים). קיבוץ דפנה ניצל את השטח והקים כאן ברכות דגים, והן ננטשו בשנות ה-70 של המאה העשרים.
בחורף ובאביב צומחים כאן מגוון מרשים של צמחים, ובהם כלנית מצויה ונורית אסיה. אולם ייחודו של המקום במגוון יוצא הדופן של מיני הסחלבים הצומחים כאן. במשך השנים נצפו במקום 13 צמחים מבני משפחת הסחלביים, כמחצית ממיני המשפחה הידועים בישראל כולה. כמה מהצמחים האלה נדירים מאוד, כגון סחלב נקוד, דבורנית הדבורה ובן חורש גדול.

איך להגיע

מקריית שמונה נוסעים מזרחה לכיוון דן (כביש 98). כקילומטר אחד אחרי הגושרים פונים דרומה בכביש 918 ומגיעים לשער הגן הלאומי לאחר כ-300 מ'.