תחנה 2: פסיפס ביזנטי

להאזנה לחצו כאן >>

מדבר יהודה – איזה מקום מיוחד! מצד אחד כל כך שקט פה – הטבע קסום ומעורר השראה והתחושה היא שהמקום שומם ואין בו נפש חיה – ומצד אחר ירושלים ויריחו, ערים גדולות וחשובות בכל תקופות ההיסטוריה, קרובות מאוד אלינו והדרך המחברת ביניהן עברה לא הרחק מכאן.

נראה שמסיבות אלו מדבר יהודה זכה להיות מקום מפלטם של גולים, נזירים ונביאים בכל הדורות: דוד המלך נמלט למדבר יהודה מפני מאבשלום בנו המורד, ירמיהו הנביא הצטווה לטמון חגורת פשתן בין נקיקי נחל פרת, וייתכן שאפילו אליהו הנביא הסתתר כאן במנוסתו מפני המלך אחאב. על פי המסופר בתנ"ך אליהו נמלט אל נחל כרית. עורבים הביאו לו לחם ובשר למאכל ומי הנחל הרוו את צימאונו. חוקרים רבים סבורים שנחל כרית הוא חלקו התחתון של נחל פרת.

בראשית התקופה הביזנטית, לפני יותר מאלף וחמש מאות שנה, הגיע לכאן מאסיה הקטנה הנזיר חריטון. בשעה שעשה דרכו בנחל פרת תפסו אותו שודדים ורק בנס עלה בידו להימלט מידיהם והוא ניצל. כאן, בין מצוקי הנחל ועל שפת המים הזכים, הוא החליט שזהו המקום המושלם להתבודד בו ולחיות חיי נזיר. לא חלף זמן רב ובעקבות חריטון באו עוד נזירים וביקשו להצטרף אליו ולהתבודד בין מצוקי הנחל. הייתה רק בעיה קטנה – איך אפשר לחיות חיי נזיר מתבודד בחברת אנשים רבים?

[נשמעת רוח בפתח המערה ואז צעדים]

נזיר חדש: סליחה יש כאן מישהו ?

נזיר ותיק: כן איך אפשר לעזור לך?

נזיר חדש: באתי הנה להתבודד.

נזיר ותיק: הו! אז הגעת למקום הנכון, רק שזהו הנקיק שלי.

נזיר חדש: מה זאת אומרת הנקיק שלך?

נזיר ותיק: אתה לא רואה שאני מתבודד כאן .

נזיר חדש: אז אם כך – כנראה לא הגעתי למקום הנכון. המקום תפוס.

נזיר ותיק: הא! האמת, שאני כאן לבד כבר תקופה ארוכה וחשבתי שלא תזיק לי מעט חברה.

נזיר חדש: לא לא, אני לא רוצה להרוס לאדוני את ההתבודדות. היה שלום!

נזיר ותיק: איזה רגיש, ממש מזכיר לי את עצמי כשרק הגעתי לכאן.

בעיית ההתבודדות נפתרה בהנהגת שיטה חדשה של נזירות מתבודדים – הלאורה. בלאורה בחר לעצמו כל נזיר נקיק או מערה בין מצוקי הנחל ושהה בה לבדו, ופעם בשבוע התכנסו כל הנזירים יחדיו לתפילה משותפת ולארוחה. משמעות המילה "לאורה" היא "שביל", והיא נקראת כך על שם השבילים שהובילו מכוכי הנזירים, אל מקום המפגש המרכזי. משרבו הנזירים שביקשו לחיות במדבר הוקמו באזור זה מנזרים רבים מאסכולות שונות. חלקם מאסכולת ה"לאורה" וחלקם מאסכולת המנזר השיתופי – ה"קוינוביום" – שבו חיו כל הנזירים יחד במתחם בנוי ומאורגן, כפי שניתן לראות היום באתרים אוותימיוס ומרטיריוס – במעלה אדומים. בימינו, עדיין פעילים בנחל פרת שני מנזרים מרשימים – מנזר פארן, הסמוך לעין פרת, שייסד חריטון; ומנזר סנט ג'ורג' בחלקו המזרחי של הנחל, סמוך ליריחו. במאה החמישית לספירה הרחיב אותו הנזיר גיאורגיוס מכוזיבא ועד היום המנזר נושא את שמו.

גם בעין מבוע ובסביבותיו פעלו נזירים רבים בתקופה הביזנטית. במקום שבו אתם עומדים אפשר להבחין בשרידי פסיפס. הפסיפס שימש רצפה של כנסייה שעמדה במקום, והוא נחשף בתקופת המנדט הבריטי. בעבודות שיפוץ הרְחבה שבסביבת המעיין בשנת 2008 הוא שוקם ושוחזר על פי תבניתו המקורית, והיום אפשר להבחין באפסיס הפונה מזרחה בחלק הפסיפס הקרוב לבריכת המעיין. צורת חזיתו המעוגלת של האפסיס והפסיפס השתמרו היטב עד היום. יש להניח שהכנסייה הוקמה כאן בְּכַוונת מְכַוון. נראה שמלבד מקור מים חיים נתנו מי הנביעה גם השראה למאמינים, ועל כן נבחר מקום זה דווקא.

האם גם אתם מצליחים להתחבר לשלווה האופפת את המקום? הנה, גם אתם נשביתם בקסם המדבר…

המשיכו אל הרחבה הסמוכה למבנה שמעל בריכת המעיין. התחנה הבאה קבועה באחד הקירות שלצד הרחבה.