תחנה 3: מעיין פועם

להאזנה לחצו כאן >>

וואו! כמה מים בלב המדבר! מהיכן מגיעים לכאן מים רבים כל כך?  ברוכים הבאים לעין מבוע – המעיין התיכון במעיינות נחל פרת.

מהו מעיין? מי גשמים מחלחלים אל עומק האדמה ופורצים אל פני השטח בנקודת מוצא – כאן בין הסלעים. אך עין מבוע הוא ייחודי במעיינות נחל פרת בכך שהוא מעיין פועם: זרימת מימיו איננה רציפה אלא זורמת ופוסקת לסירוגין, ממש כמו פעימות לב.

שד – אישה: עכשיו נכריע במחלוקת הזו אחת ולתמיד.

שד – גבר: חה! כל פעם את אומרת את זה. על מה חשבת הפעם?

אישה: מכיר הורדות ידיים?

[מתחילים במשחק]

גבר: לא יכול להיות שאישה תנצח אותי!

[האישה מנצחת]

אישה: יש!  אל יתהלל חוגר כמפתח!

גבר: אני לא מאמין, שוב ניצחת אותי!

אישה: אמרתי לך לא להתווכח איתי.

הסיפור ששמעתם עכשיו, מייצג אגדה. האגדה מספרת  ששני שדים – שד טוב ושד רע – רבים זה עם זה ובמריבתם, הם משפיעים על זרימת המעיין. כשהשד הטוב גובר הנביעה זורמת, וכשהשד הרע גובר הנביעה פוסקת. זהו הסבר מעניין, אך לתופעה מיוחדת זו יש הסבר מדעי. הסיבה לפעימות המעיין היא חללים קרסטיים תת-קרקעיים. המים עוברים בהם בזרימתם החוצה מבטן האדמה, אולם המעבר ביניהם אינו מאוזן כי אם בצורת סיפוֹן, לכן הזרימה נעצרת עד שהחלל מתמלא מים ורק אז היא ממשיכה לחלל הבא. כתוצאה מחוק כלים השלובים, כשהמים בחללים עוברים את רום הסיפון הם מתרוקנים בבת אחת, וכך נוצרת פעימה. תופעת מעיינות פועמים מוכרת בארץ ובעולם, אולם עין מבוע הוא ייחודי: בזמן הפעימה מימיו ממלאים את הבריכה, אך חלקם חוזר אל בטן האדמה בזמן שהמעיין פוסק מנביעתו. פעימות המעיין אינן סדורות. בקיץ ובסתיו בריכת המעיין מתמלאת ומתרוקנת כמה פעמים ביום, לעיתים עשרות פעמים ביום אחד; ואילו בחורף ובאביב יש ימים שהבריכה לא מתרוקנת כלל מפני שזרימת מי המעיין חזקה ורצופה.

מי הנחל היו מקור חיים לבני אדם דורות רבים. בתקופה ההלניסטית, במאה השנייה לפני הספירה, בנו החשמונאים ארמונות במוצא הנחל סמוך לעיר יריחו, והובילו אליהם מים באמות שנבנו לאורך נחל פרת. במאה הראשונה לפני הספירה הורדוס המלך הרחיב את מפעלי הבנייה והולכת המים וגם הוסיף אמה אל מבצר קיפרוס, שהוא בנה בקרבת יריחו. מאוחר יותר, בתקופות המוסלמיות ובתקופה העות'מאנית המשיך הנחל לשמש מקור חיים לתושבי יריחו והסביבה, ונבנו עוד אמות מים. שיטת העברת המים באמות נמשכה עד תחילת המאה העשרים. בשנת 1919 בנתה משפחת אל חוסייני אמה להשקיית שדותיה בבקעת יריחו, והיא בשימוש עד היום. האמה יוצאת מעין מבוע מפתח צידי בחלקה המזרחי של בריכת המעיין. בדרכה היא יוצרת מפלי מים מרהיבים, הזורמים אל אפיק נחל פרת ממזרח לעין מבוע.

בשנות המנדט הבריטי בארץ ישראל גדלה אוכלוסיית ירושלים והשלטון רתם את מי נחל פרת לצרכיה. ב-1927 בנו הבריטים תחנת שאיבה ראשונה בנחל בעין פרת. וב-1931 הם בנו תחנת שאיבה גם בעין מבוע. מבני הבטון שבסביבת המעיין והבריכות – המרובעת והעגולה – הם חלק ממפעל שאיבת המים הבריטי. כיום משמשים המבנים את רשות הטבע והגנים, האמונה על שמירת האתר ופיתוחו למען הטבע והמטיילים.

כאן מסתיים סיורנו. אנו מקווים שנהניתם ומזמינים אתכם להמשיך לבקר באתרי רשות הטבע והגנים.