חיפוש 
שיתוף בטאים בחופי ישראל: רב הנסתר על הגלוי
02/12/2018התחלתי להגשים את חלום הילדות ונרשמתי ללימודי ביולוגיה ימית, והצעד הראשון המתבקש היה לעבור לגור במכמורת. מדי יום נכנסתי לשנרקל ברחבי שמורת ים גדור ואחרי כמה שבועות של התלהבות מהראות הנוחה, מהשוניות המורכבות וממגוון להקות הדגים (קיפוניים, צניניתיים, חלילוניים, אספירנתיים, סיכניים, ועוד), חלף על פניי טריגון מרשים. האם זה היה מאורע מקרי או עניין שגרתי? החלטתי לבדוק.
באביב 2016 חברתי לעדי ברש, דוקטורנטית מאוניברסיטת חיפה, ולשירה סלינגרה, כיום מסטרנטית באוניברסיטת תל אביב. שתיהן עוסקות באיסוף תצפיות על דגי סחוס מהרשתות החברתיות, ומעשירות את הציבור ואת הקהילה המדעית בידע הרב שנצבר.
שיחות עם עדי ומחקר ספרותי בנושא הציפו בפניי את פערי המידע הרבים על אודות הביולוגיה והאקולוגיה של הבטאים (דגי סחוס, המכונים בשפה העממית חתולי ים, וכוללים טריגוניים, גיטרניים, חשמלניים, ועוד) בים התיכון. דגי הסחוס הם חוליה מקשרת חשובה בין רמות טרופיות נמוכות (מיקומו של יצור חי במארג המזון) לטורפי העל. כלומר, תפקידם במעבר האנרגיה במארג המזון ניכר. לרוע המזל, מצב שימורם בעולם ובים התיכון הורע מאוד בעשורים האחרונים.
הבטאים נידוגים בשיטות דיג שאינן בררניות (כגון בדיג מכמורת ובמערכי חכות) במכוון ואף כשלל לוואי. יתרה מזאת, להפתעת חלקנו בטאים אלה (דוגמת הגיטרניים) משמשים נתח משמעותי משוק מרק הסנפירים היוקרתי של סין. עם המדינות המייצאות הכי הרבה סנפירים לסין נמנית ספרד, וגם במדינות מסביבתנו הקרובה – למשל טורקיה, לבנון ומצרים – ניצודים כרישים ובטאים למסחר בסנפירים. מאחר שדגי סחוס גדלים לאט ומגיעים לבגרות מינית בגיל מאוחר והשגר קטן, אוכלוסיותיהם מתרחבות לאט ולכן הם רגישים מאוד להפרעות ולאיומי הדיג.
לאור המצב ובתמיכתה של עדי התחלתי לבצע מדי שבוע סקרי בטאים בשמורת ים גדור בכדי לנסות לענות על שאלות בסיסיות כמו: מתי נצפים הבטאים? אלו מינים נצפים? מהן הסיבות האפשריות להגעתם? את הסקרים ביצעתי בכל עונות השנה בשנים 2018-2016, בדגש על עונות האביב ותחילת הקיץ, אז נצפו התלהקויות גדולות במיוחד. הסקרים נעשו בצלילה חופשית וכל התצפיות תועדו במצלמה לצורך ניתוח המאפיינים של כל פרט ופרט.
עד כה תיעדתי יותר מ-670 תצפיות של בטאים משישה מינים שונים לפחות. כדי לזהות בטאים דרושה עין מיומנת, מאחר שאפילו בקרבתם לא תמיד רואים אותם מפני שהם מיטיבים להתחפר בחול. יש כמה סימנים המעידים על הימצאות בטאים בסביבה, למשל מהמורות בקרקעית בצורת גופם. בחיפוש אחריהם כדאי לשים לב לזנב, לפתחי הנשימה (ספירקולום) ולעיניהם, שמבצבצות מהחול. חשוב לזכור שאף שלא מדובר במינים תוקפניים, בכל זאת מדובר בבעלי חיים יפים אך מסוכנים: בשליש הקדמי של הזנב מצוי עוקץ מסוכן, לכן יש לשמור על מרחק ביטחון מהם ולא להטרידם. סיבה אחרת לשמירת מרחק היא שהטרדת נקבות הרות עשויה לפגוע בסיכויי ההישרדות של הוולדות.
במחקר זוהתה עונתיות והתקבצות פרטים מרשימה, בדגש על הגיטרנים, הנתונים בסכנת הכחדה, ועל הטריגונים, שגם עתידם בסכנה. נוסף על כך עדויות מהמחקר מצביעות על התקבצויות פרטים לצורכי חיזור ורבייה, ועל כן עדויות אלו מספקות מוטיבציה גדולה לשימור חברת הבטאים בחופינו. בניגוד לרבייה בקרב מיני דגים רבים אחרים, הבטאים נוהגים להזדווג על ידי העברה ישירה של הזרע מהזכר אל גוף הנקבה. מנתוני הטריגונים (Dasyatis spp.) נמצא כי ראשונים מגיעים לשטחה של שמורת ים גדור הזכרים, בחודשים מרץ ואפריל, ולאחר מכן ובהדרגה מגיעות עוד ועוד נקבות. ביוני נצפה שפע של נקבות. יתרה מזאת, היחס של הנקבות ההרות הולך וגדל עד כי בחודש מאי חצי מן הנקבות הנצפות הן הרות. אנו משערים שיחסי הזוויג, יחסי הנקבות ההרות, התנהגות החיזור ותיעוד של פרטים צעירים בסוף חודש יוני הם אוסף חזק של עדויות לכך שטריגונים מגיעים אל השמורה באביב ובתחילת הקיץ לצורכי רבייה.
יותר ממחצית ממיני דגי הסחוס בים התיכון הם בסכנת הכחדה. המידע על עולמם של הבטאים לוקה בחסר וזקוק למחקר ברחבי הים התיכון. המידע מסייע בהבנת הדפוסים האקולוגיים והביולוגיים של בעלי חיים אלה, כמו זמן תקופות הרבייה, איתור אזורי התקהלות של בטאים צעירים והכרת תפוצתם בזמן ובמרחב, והוא מאפשר לגבש תוכניות שימור מדויקות ויעילות יותר. לאחר שלוש שנים של סקרים ותצפיות אני עובד על כתיבת המחקר בשיתוף עדי ופרופ' יונתן בלמקר מהמחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב. בנימה אופטימית, בתקופה שבה המודעות לשמירת טבע בים התיכון וההתלהבות בקרב הקהילות הימיות וחובבי הים הן במגמת עלייה, כולי תקווה שכל אלה יספקו חשיפה חיובית לצד הפעלת מאמצי שימור ומתן כבוד לאותם דגי סחוס מוגנים.
לסיום, אני שמח להודיע שאנו בשלבים אחרונים של הקמת עמותת "כרישים בישראל". עם קבוצת המייסדים נמנים עדי ברש, שירה סלינגרה, ברק עזריאלי, אורי פיזנטי, יערה גרוסמרק, תומר קוחן ואנוכי. מטרות העמותה הן חינוך והסברה ותמיכה במחקר בנושא דגי סחוס ושימורם לאורך חופי מדינת ישראל. אני גאה לציין שאחת ממטרות המחקר האישיות שלי הושגה – המידע שאספתי משמש את רשות הטבע והגנים לפעולות שמירת טבע בים. אני בטוח שמחקר נוסף על אודות מינים מוגנים אלה ימשיך להתפתח ולסייע בקבלת החלטות ראויות בתחום שמירת הטבע בים התיכון בכלל ובחופינו בפרט.
תודות מיוחדות לרשות הטבע והגנים אשר סייעה במימון עונות הסקרים השנייה והשלישית.
