לכודים ברשת… החברתית

הרבה פעמים מצבי מצוקה ולחץ מוציאים מאיתנו את הטוב שבנו. בימים אלו, שבהם מומלץ להימנע מהתקהלויות ומהתקרבות של אדם לרעהו, מודגשת חשיבותם של השטחים הפתוחים – שטחים שהשכלנו לשמור שיישארו ללא בינוי, והם מאפשרים לנו מרחב של אוויר נקי ושקט נפשי בתוך הטירוף המתחולל כעת. בישראל חלק גדול מאוד מאותם שטחים פתוחים הם שמורות טבע. רשימה ארוכה של הסברים ומאמרים מייגעים מדגישים את החשיבות של שמורות הטבע לאדם המודרני, אך אפשר לתמצת אותה בשני תפקידים עיקריים: הן שומרות על החי, הצומח והדומם מפני היכולת שלנו לנצל את הטבע לתעשייה, והן מספקות לנו שטח פתוח לאוויר נקי ולנפש בריאה.

שמורות טבע הן נכס שהכול מסכימים שיש בו צורך, אך יישום וקיום בפועל של שמורת טבע דורש הליך ארוך ומייגע, רצוף התנגדויות רבות של הציבור, התעשייה, משרדי ממשלה וגופים אחרים. אולם בסוף התהליך, כששמורת הטבע מוכרזת ומוטמעת בחברה, היא זוכה לאהדה ולשמירה ציבורית והופכת לנכס חברתי וכלכלי באזור שבו היא נמצאת.

שמורת ים ראש הנקרה-אכזיב, השמורה הימית הגדולה בישראל, הוכרזה בדצמבר 2019. תכנון השמורה החל ב-2007 והסתיים לאחר 12 שנה. בשטח השמורה (מאה קילומטר רבוע בערך) לפי תקנותיה יש הגבלות על דיג ושיט. אכיפת הגבלות הדיג כבר החלו בשנות ה-80 של המאה הקודמת, והוחמרו בשנת 2017 בחלק מהשמורה (קודם להכרזת השמורה בהיקפה המלא הייתה שמורה קטנה יותר). בעקבות הגבלות הדיג בשטח השמורה היו הפגנות והוגשו עתירה לבג"צ והתנגדויות לוועדות התכנון. התנגדויות אלו לא צלחו מכיוון שמדינת ישראל השתכנעה כי שמורות טבע ושמירת טבע לעתיד הרחוק יניבו לישראל יותר פירות משימוש רגעי ועכשווי שאינו שומר על המשאב לאורך זמן.

בשנים האחרונות בד בבד עם המאבקים במוסדות התכנון קמה גם התנגדות דיגיטלית ערה נגד רשות הטבע והגנים, מנהליה ופקחיה בגין אכיפת תקנות הדיג בשמורות ואכיפת פקודת הדיג החל מ-2018. את עיקר המאבק מנהלים הדייגים הספורטיביים. דייגים אלו רוצים לדוג בתוך שמורות טבע וטוענים להגנתם שהדיג הספורטיבי אינו פוגע בתפקוד השמורה או מזיק לה, אף על פי שמדענים בכל העולם העוסקים בשמורות טבע ובאקולוגיה ימית טוענים שהשפעתו של הדיג הספורטיבי על שמורות טבע אינו מבוטל כלל ועיקר. ובכל זאת, עמדתם של רוב הדייגים הספורטיביים נותרת בעינה והם מתעקשים לדוג בשמורות. העברת המסרים של הדייגים נעשית ברשת החברתית פייסבוק ובדומיה ובהם לא מעט השמצות, המציגות את רשות הטבע כגוף מושחת, שכל עניינו כסף בלבד, והוא עסוק בספסרות ובאכיפה בררנית, נגוע בחוסר מקצועיות ועוד ועוד.

העמקת המחלוקת בין הדייגים לרשות הטבע והגנים אינה מסייעת ואינה מביאה לידי פתרון המשבר, וברשת החברתית לא ניתן לשמוע את הקולות השקטים והבלתי מתלהמים שנוטים להסכים עם עמדת הרשות. קולות אלו מעדיפים לא להישמע מפחד ביוש דיגיטלי (שיימינג) על תמיכתם בעמדה ממשלתית, ולכן הם משמיעים לנו אותה באופן אישי. לצערי הרב חלק ניכר מהדייגים לא מבינים את הפוטנציאל הרב שקיים בקשר חיובי ובהידברות עם הרשות. מניסיוני כפקח ומנהל, הרשות היא גוף שניתן לתקשר עם אנשיו בכל נושא בדרך בלתי אמצעית. ישיבה עם מקבלי ההחלטות ברשות הטבע וראיית הים התיכון של ארץ ישראל כמקשה אחת שיש בה מקום לכל הפעילויות והצרכים – דיג ספורטיבי, דיג מסחרי, בסיסי צבא, נמלים, שטחי אש וגם שמורות טבע – תקנה לדייגים עמדת השפעה והם יוכלו לקבע אתרים לדיג לאורך זמן מחוץ לשמורות. בשביל להתקדם לנקודה זו חייבים הדייגים העוסקים בהתנצחות עם הרשות לחדול ממנה ולעבור לשיתוף פעולה. קל יותר להיגרר למלחמה קשה מלהושיט יד לשיתוף פעולה.

אכזיב

למאמר באנגלית: INPA – In the Sea