בטאי להכיר: מסורן (דג מסור)

המסורניים (שם מדעי: Pristidae; באנגלית sawfish) ידועים גם בשם כרישים נגרים (באנגלית: carpenter sharks) בשל חוטמם הדומה למסור, אף על פי שהם בטאים ולא כרישים. במשפחה חמישה מינים, אך כיוון שמעט מאוד ידוע על אודותיהם, ייתכן כי קיימים מינים נוספים שעדיין לא תועדו.

תיאור ביולוגי

המסורניים נמנים עם הדגים הגדולים ביותר בעולם, ואורכם יכול להגיע לשבעה מטרים. צבעם נע בין חום בהיר או כהה לירוק, ותחתית הגוף בדרך כלל בהירה יותר. החרטום הארוך דמוי המסור נושא "שיניים" רבות, שהן בעצם התפתחות של הקשקשים. נוסף על השיניים החרטום מצויד באמפולות לורנזיני רבות (כמו בכל דגי הסחוס), שמקנות לו חישה חשמלית של בעלי חיים בסביבתו הקרובה.

תזונה ולכידת טרף

כמו רוב דגי הסחוס, מסורניים ניזונים ממגוון רחב של חסרי חוליות ודגים. כיוון שדגי המסור נדירים ביותר ורבים מהם חיים במים בוציים, קיים מעט מאוד ידע על התנהגותם. ידוע שהם משתמשים בחישה החשמלית למציאת טרף, אולם השימוש בחרטום לתפיסת הטרף מתבסס כרגע על תיאוריות בלבד. מניחים כי דגי המסור מרתקים את הטרף לקרקעית בעזרת החרטום, משפדים אותו כנגד משטח (קרקעית או סלע) ואף מכים בטרף על מנת להמם אותו. מבנה החרטום הינו הידרודינמי, כך שתנועות מהירות לצדדים כמעט לא יוצרות תנועה במים ולא מסגירות את הפעולה. שימוש נוסף הינו "סירוק" הקרקעית לגילוי בעלי חיים המסתתרים בתוך החול והוצאתם.

איך מזהים?

לדגי המסור (המסורניים) יש מסור, כמובן. יש להם פה וזימים בחלק התחתון של גופם, כמו לכל הבטאים, וזה הדבר שמבדיל אותם מכרישי המסור הקטנים יותר שחיים באוקיינוס.
אזור מחיה

כיום, נותרו אוכלוסיות עמידות רק בצפון אוסטרליה ובפלורידה. בים התיכון מתועד מין יחיד של מסורן ובים סוף קיים מין אחד, שככל הידוע לנו לא נצפה בישראל. על אף המידע המועט שקיים על אודות מינים אלה, ישנן עדויות רבות על היותו נפוץ בעבר בעוד אזורים, וזאת משום שבזכות צורתו המיוחדת תועדו המינים בארצות ובתרבויות רבות בפסלים, בציורי אומנות ובתכשיטים.
המסורניים נמצאים במי ים רדודים ובשפכי נהרות, אולם הודות לעמידות גבוהה לשינויי מליחות ניתן למצוא אותם גם בנהרות של מים מתוקים.

מחזור חיים

ישנם מינים קטנים המגיעים לבגרות מינית כבר בגיל שנתיים. אחרים מתבגרים רק אחרי 15 שנים בקירוב. משך ההיריון הוא חודשים מספר ובסופו האם משריצה ולד אחד עד 23 ולדות. שיני המסור בוולדות רכות בזמן ההיריון ומתקשות רק לאחר ההשרצה, כדי להגן על גוף האם. תופעה זו נצפית גם במינים אחרים של כרישים ובטאים בעלי קוץ בסנפיר. בדגי מסור נמצאה רביית בתולין – רבייה ללא הפריה של זכר, המעבירה את המידע הגנטי של האם בשלמותו.
מצב אקולוגי

דגי המסור סבלו מדיג אינטנסיבי ביותר לשם אכילת בשרם ולשם מסחר בסנפיריהם ובמסור המיוחד שלהם. עד היום נצפים דגי מסור שמסורם נוסר לחלוטין והם הושלכו למים למוות איטי.

בעקבות הניצול העצום נותרו מעטים מהם באוסטרליה ובפלורידה, ומאמצי שימור רבים מנסים להגן על הפרטים שנותרו. אובדן בתי גידול, בעיקר לגונות מוקפות עצי מנגרובים, הוא אחד האיומים העיקריים עליהם כיום. מתוך חמישה מינים, שלושה מינים של דגי מסור מוגדרים על ידי ה-IUCN (ארגון שמירת הטבע העולמי) מינים בסכנת הכחדה חמורה, והשניים האחרים בסכנת הכחדה "בלבד". מסיבה זו הועלו דגי המסור לראש סדרי העדיפויות מבחינת מאמצי השימור בכל העולם. מאמצים אלה נתקלים בקשיים רבים במיוחד באזורים מתפתחים באפריקה, שבהם המידע על תפוצת דגי המסור מועט מאוד. נוסף על כך בחלק מאזורים אלה המשאבים מועטים ודגי המסור משמשים מקור מאכל חשוב, על כן גובשו תוכניות חינוך ובה בעת מפתחים בימים אלה גם תוכניות לפיתוח מקורות מזון ופרנסה שאינם פוגעים בבעלי החיים שבסכנת הכחדה.

טריוויה

האיכטיולוג (חוקר הדגים) פרופ' אדם בן טוביה ז"ל מצא בשנות ה-50 של המאה שעברה את דג המסור היחיד שתועד בארץ בים התיכון, אולם סיפר כי הדגימה נגנבה ממנו בשל הערך הגבוה של החרטום המיוחד ועל כן לא נותרה הוכחה לתפיסתו (תודה לד"ר דני גולני על המידע).