שמורת טבע נחל פולג

מוקדי עניין:

• רכס כורכר
• דיונות חול
• נחל פולג
• איריס הארגמן
• צבֵּי-ים

פירוט מוקדי עניין:

 רכס כורכר: סלע הכורכר הוא ייחודי לארץ ישראל, רכס זה הוא שריד שמור של רכסי הכורכר שאפיינו את מישור החוף ונהרסו כתוצאה מפיתוח וכרייה. רכסי הכורכר מקורם בבליית הרי הגרניט באתיופיה, חלקיקי החול שעיקר המינרל שלהם הוא קוורץ, מוסע לאזורנו על ידי נהר הנילוס, הנשפך במצרים לים התיכון. המים שוטפים את הגרגר, הזרמים, הגלים והרוח מעבירים את גרגרי החול מהים אל החוף עד שנוצרת דיונה (חולית), הכוללת את גרגירי החול וחלקי צדפים. הדיונה מתאבנת על ידי חומרים גירניים, המלכדים אותה והופכים אותה לסלע כורכר.

הרכס כאן בשמורה מגיע עד קו המים. הוא בנוי חילופי כורכר וחמרה ( סוג של אדמה שמתפתחת מעל סלע הכורכר) . חלקו המערבי של המצוק מתנשא לגובה של כ-40 מ' מעל פני הים. על מצוק עובדים כוחות בלייה חזקים והוא נחצה במספר מקומות ע"י קניונים צרים שכיוונם מזרח – מערב. שרידיו המערביים של הרכס מצויים בים כטבלאות גידוד, עליהם מתפתחת אוכלוסייה מגוונת של צמחים ובעלי-חיים אופייניים לחוף הסלעי.

דיונות חול: חלק מהקרקעות בתחום השמורה מורכבות מחולות נודדים. החולות הנודדים מוסעים אל היבשה מן הים ונאספים לחוליות, גבעות חול המכונות "דיונות". הדיונה בנויה מאוסף גרגירי חול שהמרכיב העיקרי שלהם הוא המינרל קוורץ בתוספת מעט מינרלים שונים ושברי צדפים.

נחל פולג: ראשיתו של נחל פולג במזרח, בשטחי קיבוץ רמת הכובש, משם הוא מתפתל בשוליו הדרומיים של גוש תל מונד ונשפך לים התיכון בחוף בין וינגיט לנתניה. אורכו של הנחל כ-20 ק"מ. בדרכו מערבה אל הים התיכון הנחל חוצה את רכסי הכורכר שבעבר היוו מחסום למים לזרום. כתוצאה מהחסימה נוצרו ביצות בכל האזור. הרומאים חצבו פרצה ברכס הכורכר, והיא שהעניקה לנחל פולג את שמו בכמה שפות.

הנחל מהווה מקור מים לבעלי חיים שנמשכים אליו על מנת להרוות את צימאונם. בנוסף הנחל הוא בית הגידול בפני עצמו לעופות מים, דו חיים ועוד.

נחלי השרון הם חלק מהמסדרון האקולוגי הרוחבי של השרון.

איריס הארגמן: איריס הארגמן הוא צמח מוגן, מין בסכנת הכחדה, "מין אדום", כתוצאה מצמצום והרס בית הגידול שלו. האיריס שייך לקבוצת איריס ההיכל. הפרח מתהדר בצבע ארגמן ופורח באזורים חוליים בין חדרה לאשדוד. הצמח הינו גאופיט – פעיל בעונה הגשומה, ואילו בעונת הקיץ מתייבשים כל חלקי העל קרקעיים ומתים. לצמח קנה שורש – גבעול השולח שורשים כלפי מטה וגבעולים כלפי מעלה. קני השורש גליליים ופרוקים, ואינם מעמיקים בקרקע: עומקם מגיע עד 15 ס"מ. מקני השורש יוצאות שלוחות והצמח מתרבה גם באופן וגטטיבי (רבייה טבעית – על ידי התפתחות חלק מצמח האם). מכל שלוחה של קני השורש עולה בראשית החורף "מניפת" עלים אחת. ההאבקה אמורה להיעשות באמצעות חרק גדול, חיפושית או דבורה, בעל גב שעיר: החרק יכנס לפרח אחד, יקלוט שם אבקה על גבו, ובעת כניסתו לפרח אחר תיגענה שערותיו המאובקות בצלקת הפרח הזה והאבקה תעבור אליה.

צבי ים: החוף החולי מהווה אזור הטלה לשני מינים של צבי-ים – צב-ים חום וצב ים ירוק המצויים בסכנת הכחדה. בעונת ההטלה שמתחילה במאי ומסתיימת באוגוסט עולות נקבות צבי-הים ומטילות ביצים בקן שהן חופרות. בעקבות פגיעה והרס בתי גידול בחופי הים בישראל הצטמצמו מאוד אזורי ההטלה, מה שהביא את אוכלוסיית צבי הים בישראל לסף הכחדה.

רשות הטבע הגנים פועלת רבות מזה עשרות שנים על מנת לאושש את אוכלוסיית צבי הים. כחלק מפעילות אישוש האוכלוסייה מאותרים קני צבי הים על ידי סורקים מוסמכים לאחר ההטלות. הביצים מועתקות בטכניקה מיוחדת ל"חוות הדגרה" מוסדרת. ההעתקה מתבצעת מכיוון שסיכוייו של קן צבי ים לשרוד את תקופת הדגירה, וסיכוייהם של האבקועים (שמם המדוייק של הצבים הצעירים) הקטנים להגיע אל הים בחופינו מרובי ההפרעות – אור שמכוון אותם בצורה שגויה, הפרעה של בני אדם בחוף, טורפים ועוד – מצמצמים עוד יותר את האחוז הטבעי של שרידות. מאוחר יותר, בעונת הבקיעות, מתנדבים המכונים גם "שמרצבים" יעבירו את הלילות בחווה על החוף ויסייעו לאבקועים להגיע אל הים, כשהם מאפשרים להם לזחול על החול אל הים כפי שהם אמורים לעשות באופן טבעי.