חקלאים ורט"ג  - מצמצמים יחד נזקי חקלאות ופגיעה בחיות בר

מתן פתרון קבוע ואחראי לנזקי חקלאות ובעיקר לנזקים הנגרמים לענף המדגה בעמק המעיינות הוא קריטי לפרנסתם של הדייגים במועצה. 80% מהמדגה בישראל מתקיים בעמק המעיינות, חרוד וגלבוע והדייגים סופגים נזקים עקב עופות להקניים (כמו שקנאים וקורמרנים) שעוצרים לאכול בבריכות. לפני קרוב ל-20 שנה התארגנו הדייגים והחקלאים והקימו את המחב"ר (האגודה למזעור נזקי חיות בר), שמטרתה לסייע לדייגים להתגבר על הבעיה באמצעות הרחקת העופות מהבריכות.

יחידת המחב"ר עברה מספר גלגולים ובמתכונתה הנוכחית מנוהלת על ידי גורמי מועצה ונציגי החקלאים ועובד עמה פקח רט"ג, הגורם המקצועי המנהל את העבודה בשטח ומסנכרן אותה. הגורמים עובדים יחד כדי להגן על המדגה והשטחים החקלאיים מפני עופות וחיות בר באמצעים מוסכמים ומפוקחים המביאים למינימום פגיעה בבעלי חיים ולמקסימום תועלת. חלק מהעופות הנודדים, למשל, הם מינים בסכנת הכחדה והשמירה על חוסן אוכלוסייתם בטבע היא קריטית להמשך קיומם.

פתרונות אחראיים לבעיית הנזקים בחקלאות

הרחקת העופות מבריכות הדגים נעשית באופן מפוקח ומקצועי. "אנו משתמשים באמצעי הפחדה ולא הרג. מפנים עופות על ידי הטרדה וגירוש ומספקים אלטרנטיבה למזון על ידי האכלה", מדגיש עמי דורפמן סגן מנהל מחוז צפון ברט"ג. הגירוש נעשה על ידי קולות נפץ והאכלה מכוונת במאגרים (החולה, עמק חפר), בהם מספקים לעופות דגי מאכל שאינם מסחריים.

חשוב להבין שהעופות הנודדים חייבים לאכול מפני שהם מאבדים המון אנרגיה בתעופה וישראל נותרה כתחנת האכלה זמינה כמעט יחידה על ציר נדידתם. רט"ג משקיעה כ-300 אלף ש"ח בשנה בהאכלת עופות מתוך הבנה שחובה להגן עליהם וגם כדי למנוע משבר בענף המדגה. דורפמן מציין שלאחרונה פותח אמצעי הרחקה טכנולוגי בדמות סירה המופעלת על ידי שלט רחוק. השימוש בסירה הוכח כמוצלח ומבוצע בשטח (באופן מוגבל) כבר שנה שנייה, לאחר ניסיון פחות מוצלח להיעזר ברחפנים.

שחר דניאל, מנהל המחב"ר שנכנס לתפקיד בחודש אוגוסט, מאמין בהידברות בין הגורמים השונים וחושב שהפתרון הוא אכן טכנולוגי, כזה שנשען על מחקר אקדמי ופיתוח. לדעתו בגיבוי שיתוף פעולה בריא בין הגורמים וכגוף מגובש יהיה קל יותר לבקש תקציבים לפתרונות, למשל ממשרד החקלאות. דניאל מדגיש ששיתוף הפעולה הכרחי: "הידע האקדמי נמצא ברט"ג לעומת המחב"ר שאינו גוף מחקרי וגם אין ביכולתו לגייס כספים".

שותפים במקום שוטרים וגנבים

לכאורה יש ניגוד אינטרסים בין החקלאים לבין גורמי שמירת טבע אך דורפמן מעלה נקודה שכולם יכולים להזדהות איתה: "אף אחד לא אוהב חיות מתות וגם הדייגים הם אוהבי טבע, אבל הם רוצים להתפרנס בכבוד. מצד שני פקחי רט"ג ועובדיה באים ברובם מקיבוצים, הם אנשי ההתיישבות העובדת ומבינים את הרגישות".

דניאל מצדו אופטימי ומציין שפתרון טוב נשען על ייעול ערוצי התקשורת. "הפקח צריך להיות חלק מהנוף של הדייג, שיזמין אותו לכוס קפה ולא שבנוכחותו תיעצר העבודה לשעה. בסופו של דבר האנשים האלה מסתובבים באותו שטח ולפעמים אף גרים באותו יישוב".

בימים אלה דניאל ורט"ג מגבשים תוכנית עבודה ארוכת טווח להצבת יעדים והשגתם מתוך הבנה ששיתוף פעולה וחלוקת משאבים נכונה הם לב העניין. כך למשל, בין החודשים דצמבר לאוגוסט, כשיש פחות עופות, מנותב המחב"ר לסייע בפתרונות לנזקי חקלאות במטעים ובגד"ש הנגרמים על ידי חיות בר, כמו כרסום צינורות השקיה על ידי שועלים, תנים, זאבים ודורבנים ופגיעה בפרי ובתשתיות על ידי יונקים קטנים (ארנבות, שפני סלע, חזרי בר, כלביים).

"כשיש שיח, הדברים נעשים בתיאום, הקווים המנחים ברורים וכל צד משפר את היכולת שלו להתמודד עם הגורם המשברי" מסכם דורפמן מניסיון. ראינו שכשהדברים אינם נעשים באופן מסודר החקלאים והטבע סופגים יותר נזק, פרנסת החקלאים נפגעת והתסכול מביא אותם לחסל חיות בר באופן עצמאי". ובמילותיו של דניאל: "אם כולם רוצים למזער נזקי חקלאות – אז בואו נמזער נזקים יחד".