למקומות, היכון, צא למים

ענף השחייה מקושר לשחייה בבריכות, בדרך כלל, ולא כולם יודעים שתחילתו במים פתוחים בכלל – באוקיינוסים, בימים ובאגמים. אירוע השחייה המשמעותי הראשון שמוכר לנו היה ב-1875, כשהספן הבריטי קפטן מת'יו ווב חצה את תעלת למאנש. בכך למעשה נוסד ספורט השחייה במים הפתוחים. תחרויות ענף השחייה באולימפיאדה הראשונה באתונה בשנת 1896 היו בנמל פיראוס, כלומר במי הים התיכון.

שחיית מרתון מוגדרת שחייה במים פתוחים למרחק 10 ק"מ ויותר ללא עזרה של זרמים. הכוונה היא לשחייה ללא תמיכה וללא שום סיוע מגורם חיצוני, והעזרים היחידים העומדים לרשות השחיין במשחה הם בגד ים מטקסטיל, כובע ים, משקפת שחייה וכוחו הגופני והמנטלי. אין לגעת בסירה, באדם, בחפץ או בקרקע בשום שלב משלבי המשחה. למעשה, כל מה שעמד לרשותו של קפטן ווב בשנת 1875, ולא יותר.

אריק זינגר(2), צילם אריק זינגר

אמנת שחייני המרתון אומרת שאומנם ישנם דרכים להקל על השחיינים בדרך של שימוש בעוד אמצעים, כגון חליפות שחייה, סנפירים, שעוני ספורט, אוזניות, מכשירי האזנה וכדומה, אך שחייני המרתון נמנעים מהם במכוון. אם כן, שחיית המרתון היא דרכו של הספורטאי להיות חלק מהתווך הימי ללא כל הפרעה, להרגיש חלק מהמרחב ללא שום חוצץ, להיות בתוך הטבע ולהתמודד עם איתניו באופן הבלתי אמצעי ביותר שניתן, ומבלי להשאיר חותם. להיות מסוגל להגיד – ניסיתי, התמודדתי ויכולתי!

גיא כהן ובנו במשחה 24 שעות, צילם אריק זינגר, גיא כהן ובנו במשחה 24 שעות, צילם אריק זינגר

שלושה מאירועי שחיית המרתון המפורסמים בעולם הם צליחת תעלת למאנש, הקפת מנהטן וחציית תעלת קטלינה בקליפורניה. כל אתגר שכזה הוא מתיש וקשה. הקושי נובע ממרחק השחייה (יותר מ-30 ק"מ), מטמפרטורות המים הנמוכות (בין 16 ל-18 מעלות צלזיוס), מתנאי הים המשתנים (גלים, רוחות וזרמים) וממדוזות וכרישים. מעטים בעולם עמדו באתגרים האלה, ועם זאת הפופולריות של שחיית המרתון והשחייה במים הפתוחים בכלל עולה, ומביאה עוד ועוד ספורטאים להתמודד איתם. כיום יש כבר חמישה ישראלים שצלחו את תעלת למאנש, בהם שניים (אבישג טורק ועבדכם הנאמן, גיא כהן) שאף השלימו את כל שלושת האתגרים במה שמכונה "אתגר שלושת הכתרים" של המים הפתוחים.

גם בארץ יש לנו אתגר שחיית מרתון חשוב:

צליחת הכנרת לאורכה (מצמח לחוף אמנון), מרחק 20.5 ק"מ. הראשון בהיסטוריה שצלח אותה היה יצחק יחזקאל, שחיין הפועל תל-אביב, ב-28 באוקטובר 1944, בזמן של 9:39 שעות. כך נכתב בעיתון "דבר" ב-4 ביוני 1948 בפתיח לכתבה על ניסיונו המוצלח של יחזקאל לחצות את הכנרת לאורכה: "המערכה הצבאית בעמק הירדן, עטורת הגבורה וחירוף הנפש,  טרם נסתיימה. ים-הכנרת הוא אחד ממרכזי ההתעניינות בימים הללו. הירדן והכנרת שמם חקוק בלב העם, ולא מפאת הוד-הקדומים שלהם. פרקי זוהר רבים בתולדות התקומה של העם במולדת נכתבו לחופיהם. ואילו השם כנרת מתרונן בלב הנוער במיוחד. בספורט העברי תפש הים הקטן והשובב מקום משלו על-ידי צליחות הכנרת – מפעלו הלאומי של 'הפועל'. אין זה מפעל ספורט לשמו, כי אם מבחן לכושרו של השחיין העברי במים רבים. השחייה למרחקים ממושכים בצליחת הכנרת לרוחבה סימלה את ההעפלה של רבים מאתנו אל חוף המולדת מלב-ים, וכן את עזרתנו להם. להלן אנו מביאים את ניסיונו של יחיד וראשון, חבר 'הפועל' תל אביב, שצלח את הכנרת לאורכה."

אל שחיית המרתון במים הפתוחים הגעתי לפני כמה שנים. בנערותי הייתי שחיין תחרותי בבריכה, אך אל הספורט האתגרי חזרתי תחילה בריצה – תחילה רצתי ריצות של עשרה ק"מ, אחר כך חצי מרתון ומרתון, ולבסוף ריצות אולטרה-מרתון בארץ ובעולם. השיא היה ריצה למרחק 250 ק"מ בתחרות ארבע המדבריות במדגסקר. אבל ג'וק השחייה לא עזב, והחלטתי להמיר את הכבישים ואת שבילי ההרים בגלים ובמרחבי הים. נכנסתי לים, והתאהבתי! החיבור לים, ההתגברות על הפחדים הקמאיים שבנו, ההתנתקות מהחוף וההתמסרות למרחבי הים משרים תחושה נפלאה של חופש שקשה לתאר במילים. תחושה זו והרצון לחפש אתגרים דחפו אותי להתמסר לספורט ולחתור, תרתי משמע, לשיאים חדשים.

לא מכבר יזמנו והקמנו את "עמותת שחיית המרתון – גליל (ע"ר)". מטרת העמותה היא להעניק תמיכה והכרה ולספק תיעוד לכל שחייני מרתון מהארץ ומהעולם שיבואו להתמודד עם אתגרי שחיית המרתון בארץ. בזכות העמותה נוספה הכנרת לאתגר שמונת האגמים העולמי. זהו אתגר של שחייני מרתון מכל העולם לצלוח אגמים מפורסמים בכל היבשות, בהם אגם טאהו בקליפורניה, אגם לוך-נס בסקוטלנד וימת טיטיקקה בבוליביה. כעת נוספה לרשימה גם הכנרת.

אריק זינגר, צילם אריק זינגר

גיא כהן מחזיק בשיא הישראלי לשחייה הארוכה ביותר ללא הפסקה: 70 ק"מ ב-24 שעות בים התיכון, והשלים את אתגר שלושת הכתרים במים הפתוחים (למאנש, מנהטן וקטלינה).

>> לכתבה באנגלית: Ready, Set, Swim