בית המשפט הכריע: מושבת עטלפים תשמר

מערת הנטיפים הארוכה ביותר שנמצאה עד כה בגליל המשמשת בית גידול לפחות לשישה מיני עטלפים, חמישה מהם נמצאים בסכנת הכחדה, (פרסף גדול, פרסף מצוי, פרסף בהיר, פרסף גמדי, ונשפון דק אוזן)

רשות הטבע והגנים עתרה לבית המשפט המחוזי לעניינים מנהליים בחיפה ע"י עו"ד אילנה בראף שניר ועו"ד יהונתן הראל משרד עו"ד הררי טויסטר ושות' כנגד החלטת הוועדה המחוזית על ההחלטה להאריך תוקף תוכנית שפג המועד לביצועה.

מערת הנטיפים היא למעשה הוטה, שמהווה פתח לפני השטח, של מערכת חללים ענקית שנוצרה בסלעי גיר כתוצאה מהמסה של מי הגשמים שמחלחלים לסלע. המערה היא מהגדולות והמרשימות במערות ההמסה שנמצאו עד כה בישראל והגדולה ביותר בגליל. החלקים שנחקרו עד כה במערה כוללים אגף צפוני ענק באורך של כ-600 מטר ואגף דרומי פחות גדול.
המערה התגלתה בשנת 2006, מיפוי המערה החל בשנת 2008 וסקר העטלפים החל כמה שנים מאוחר יותר.

חשיבות המערות וההוטות בישראל נובעת מכך שמדובר בבית גידול ייחודי בשל הרכב גזים, לחות, טמפרטורה, סלע האם, תאורה, הפרעות וכד'. המערה מאפשרת קיומן של תופעות גיאולוגיות כגון זקיפים ונטיפים ומשכן לבע"ח כגון עטלפים המוגנים בחוק כערכי טבע.
במערות רבות נמצאות גם עדויות לפעילות אדם מתקופות קדומות מאוד ובשנים האחרונות נחקרת מערה בגליל המערבי ובה ככל הנראה ממצאים לקיומם של מספר מיני הומינידים שחיו במקביל.

יצויין כי אחת הסכנות והפגיעה בנטיפים אך בעיקר בעטלפים המשתכנים במערות, נובעת מכניסת מטיילים בתקופת הרבייה ובאופן לא נכון. בשל כך קיומן של חלק מהמערות ומיקומן נשמר לעיתים בסוד על מנת להגן על המערה.

הסכנה הגדולה ביותר שנשקפה למערה נובעת מכפר הנופש שתוכנן להיבנות מעל חללי המערה, שבמקומות שונים מתקרבים עד לפני השטח. מעבר לסכנה הממשית והמוחשית לנזק למערה, מקריסת חלקים מתקרות המערה, או מכך שכמויות עצומות של בטון ישפכו לחללי המערה קיימת סכנה בשינוי כמויות והרכב המים שיחלחלו למערה , וזאת על סמך מקרים דומים שאירעו בארץ ובעולם.

לעתירת רשות הטבע והגנים הצטרפו חוקרי המרכז לחקר מערות ובתשובות החברה להגנת הטבע וקק"ל לעתירה, אף הן תמכו בהגנה על המערה ומציאת פתרון אחר לכפר הנופש שבוטל.
סוגיה זו של פיתוח מול שימור היא אינה הראשונה שמגיעה לפתחה של רשות הטבע והגנים אך ככל שמדובר במינים בסכנת הכחדה הצורך הוא דחוף יותר. "מערכות אקולוגיות כאלו, אם הן יהרסו אין מי שיגן עליהן" אומר גיל בן נון, אחראי תכנון שטחים פתוחים במחוז צפון, ברשות הטבע והגנים.

עמית דולב אקולוג מחוז צפון רשות הטבע והגנים מתייחס להחלטה של בית במשפט:
"המערה הספציפית הזאת היא מערה חשובה ביותר ומשמרת ערכי טבע מוגנים שהם עטלפים נדירים מספר מינים המצויים בסכנת הכחדה. זו המערה היחידה בגליל המערבי שמשמשת כבית גידול משמעותי בו נמצאים ומתרבים העטלפים הללו ולכן חשובה השמירה עליה. חשוב להמנע מפגיעה במקום שחיוני להתרבות בע"ח בדגש על מינים בסכנת הכחדה. כאמור, במקום יש שישה מינים שמתוכם חמישה מצויים בסכנת הכחדה:
פרסף גדול, פרסף מצוי, פרסף בהיר, פרסף גמדי, נשפון דק אוזן ועטלף. פרסף הוא שם מקוצר לפרסה ואף, על שם אפם האופייני בצורת פרסה. אלו מינים מיוחדים שאנחנו כאקולוגים לא מכירים בתי גידול רבים שלהם ובגליל המערבי זהו בית גידולם היחיד.

חשוב להבין כי מינים אלו יכולים להיות מושפעים בקלות מפעולות אדם ונוכחותו בכך שבקרבה של אזורים מופרים על ידי אדם הוא מושך גם מינים של עטלפים שכיחים אחרים שדוחקים מהאיזור את המינים הנדירים יותר ובכך מופר האיזון האקולוגי העדין".

בישראל חיים 33 מיני עטלפים: 32 מיני עטלפי חרקים, בהם 29 בסכנת הכחדה.
סדרת העטלפים היא מהמגוונות שבסדרות עולם החי, ומהווה כחמישית מכלל מיני היונקים. הסדרה מקיפה עטלפי פירות, הניזונים מהצומח, ועטלפי חרקים, שהם יונקים קטנים פעילי לילה הניזונים מהחי.

לעומת מין אחד של עטלף פרי בישראל קיימים 32 מינים של עטלפי חרקים והם מהווים כשליש מכלל מיני היונקים בה. אפשר לראות עטלפי חרקים בכל חלקי הארץ. עושר מיני העטלפים בישראל מאופיין בריבוי משפחות ובמגוון מוצאים בתפוצה ים-תיכונית, מדברית, אפריקאית, ערבתית ואוריינטלית ולחלקם ישראל היא גבול תפוצה עולמי. חלקם, למשל עטלפון לבן-שוליים, מלווה את האדם וניתן לפגוש מינים אלו בקרבת משכנות אדם ברחבי הארץ.
עם זאת, מרבית מיני עטלפי החרקים בישראל – 29 במספר – נתונים בסכנת הכחדה ורשומים בספר האדום של החולייתנים בישראל, בעיקר בעקבות השפעות של בני האדם בעבר ובהווה.